>> חברות הגז פתחו במתקפת תעמולה נגד כל שינוי בחוקי המס החל עליהן. על הפרק עומדים כ-20 מיליארד דולר, שהם ההבדל בין הכנסות הממשלה משדות הגז תמר ודלית לפי מצב המיסוי כיום, לבין הכנסות הממשלה באם המיסוי יותאם למצב במדינות המתוקנות בעולם.
התעמולה הזו מתבססת על חצאי אמת, מלים טעונות וטיעונים שנשמעים סבירים ונקלטים היטב. מטרתה לפגוע ולהשפיע על פעילות הוועדה שמינה שר האוצר, ולמזער את השינויים הנדרשים בחוק בדרך של השפעה על דעת הקהל, ח"כים וחברי ועדת הכלכלה של הכנסת.
הטיעונים של חברות הגז שכבר פורסמו, בין השאר, על ידי יצחק תשובה, הם בקשת רחבה. מטיעונים משפטיים (לא ניתן לשנות את התמלוגים והמיסוי) דרך טיעונים "מוסריים" הפועלים על מערכת הערכים שעליהם גדלנו (הסכמים צריך לכבד, סיכון מול סיכוי, הלאמה של נכסים פרטיים) ועד טיעונים שמטרתם להפחיד (הדבר יקעקע את האמון במערכת המיסוי הישראלית ועלול לפגוע בהשקעות הזרות בישראל). טיעונים אלה, המתובלים היטב במלים טעונות כמו הגינות, צדק, הלאמה והשוואות דמוניות לקובה ולפראבדה, עלולים לשכנע. שכל ישר והיכרות עם התחום בישראל ובעולם יראו שהם נשענים על כרעי תרנגולת.
לטענה כי אסור לגעת בזכויות המשקיעים כבר ענתה השופטת טובה שטרסברג כהן כי "לא יעלה על הדעת כי משהוענק רישיון כללי - ולו מכוח חוק - יהיה הוא בלתי מוגבל בהיקף, במהות, במקום ובזמן".
אין חולק על הזכות והחובה של המדינה לשנות מסים. ואכן, שינוי במדיניות מיסוי על מחצבים לאומיים, גם לאחר שנתגלו ואף לאחר שהוחל בהפקתם, הוא מהלך נפוץ יחסית בעולם. קנדה לדוגמה, ביטלה בסוף 2006 את הפטור ממס שהיה על תאגידים מסוג canadian oil royalty trusts, והחילה עליהם חבות מס כמו על חברות אחרות בשיעור מרבי של 31.5%. השינוי היה בתוקף מיידי לתאגידים חדשים, ולתאגידים הקיימים ניתנו ארבע שנות חסד להתארגנות. הדרישה להחלת השינויים רק לרישיונות חדשים היא זריית חול בעיניים. מרבית שטחי המים הטריטוריאליים של ישראל כבר כוסו ברישיונות חיפוש מאושרים, ומרבית חברות החיפושים כבר ערכו סקרים כאלה באתרים המוערכים כרוויי פוטנציאל, כך שהצעה זו מעקרת את קיום הוועדה והשינויים מתחילתה.
הטיעונים הערכיים נשמעים חלולים כשהם באים מתאגידים שכל מטרתם להשיא את רווחיהם. מול טיעונים אלה עומדים ערכים חשובים לאין ערוך, כמו האינטרס הציבורי או טובת הכלל.
לטיעונים המפחידים צריך להתייחס כמו שמתייחסים לסחיטה ולדרישות כופר. לא יהיה שום קושי למצוא תאגידים ומשקיעים שישמחו לקדוח גם במשטר של תמלוגים או מיסוי גבוהים יותר. למצרים, למשל, שבה תשלומי מס ותמלוגים של כ-80%, אין בעיות בתחום. אפשר ונכון לשנות את שיעור התמלוגים ואת המס שחברות הגז משלמות או למצוא כל פתרון אחר שיזרים חלק גדול יותר של אוצר הטבע מכיסי בעלי ההון אל כיסיהם של האזרחים.
אנו חייבים להבין ולהפנים שלכולנו, ולאוצר כמייצג אותנו, יש מאבק עם יריב חזק מאוד - חברות האנרגיה, ואף עם משרד ראש הממשלה. חשוב שהציבור ישמיע את קולו וייתן גיבוי חזק למשרד האוצר.
הכותב היה מרצה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב
איומי הסחיטה של חברות האנרגיה
אמנון פורטוגלי
20.7.2010 / 7:04