>> "התמנון" - זה השם המקורי שהעניק קונסטנטין קוסנקו, מחטיבת המחקר של בנק ישראל, לעבודתו על המשפחות השולטות במשק והסכנה בריכוזיות שהן מייצרות. לדבריו, כל משפחה שכזו היא כמו תמנון ששולח זרועות לענפי משק שונים. בנוסף, הבעלויות הצולבות בין המשפחות השולטות במשק מעצימות את תופעת הריכוזיות משום שפוטנציאל התיאום ביניהן גדל.
קוסנקו ערך את המחקר של בנק ישראל בנושא הקבוצות העסקיות השולטות במשק והשפעתן ברמת הפירמה והמשק הלאומי. לדבריו, "העובדות מצביעות על רמת ריכוזיות גבוהה מאוד במשק. אנחנו מזכירים את קוריאה יותר מאשר את המדינות המערביות". קונסקו אמר את הדברים בכנס שנערך שלשום במכללה החברתית-כלכלית בתל אביב, בנושא ריכוזיות ההון בישראל והאיום על הדמוקרטיה.
על פי המחקר, מספר בעלי העניין בשוק הישראלי קטן ומגיע לכ-1,700 איש המחזיקים ב-650 חברות ציבוריות. 22 קבוצות עסקיות שולטות ב-50% מהשוק (לא כולל את חברת טבע). 10 משפחות גדולות שולטות בכ-30% מהשוק. הקבוצות הגדולות מחזיקות ב-50% מהשוק הפיננסי וב-70% מתחום השירותים והמסחר במשק.
מגלגלים את הכישלון על הציבור
על התופעות השליליות של מבנה שליטה פירמידאלי אמר קוסנקו: "פירמידה מאפשרת לבעל שליטה 'לחלוב' חברות שנמצאות ברמות נמוכות יחסית. בנוסף, הפירמידות פוגעות במחקר ופיתוח (מו"פ), משום שהקבוצות לא נוהגות להשקיע במו"פ כדי לא לייצר מתחרים פוטנציאליים". לדבריו, יש מאחוריהן חיפוש אחרי כוח פוליטי ולובינג, ויש פגיעה בתחרותיות כי שווקים פנים קבוצתיים מועדפים על פרויקטים אחרים.
קוסנקו סבור כי ריכוזיות במשק מהווה סכנה אמיתית לדמוקרטיה. לדבריו, העובדה שראשי המשק נועדו עם ראש הממשלה לקבוע קווים לפעילות הכלכלית של הממשלה היא בעייתית ומשמשת דוגמה לאיך ריכוזיות יכולה לאיים על הדמוקרטיה.
לדעת קוסנקו, לחברות הגדולות יש השפעה על היציבות הפיננסית והכלכלית של המשק החורגת מפעילותן השוטפת. מכיוון שהחברות הגדולות מודעות לכך שהן "גדולות מדי או מורכבות מדי מכדי ליפול", הן מוכנות לקחת סיכונים עסקיים גדולים יותר ולגלגל את הכישלון על הציבור. "לכן זו סכנה ליציבות הפיננסית והמקרו-כלכלית של המשק", הוסיף קוסנקו.
גם בשוודיה קיימת ריכוזיות גבוהה, ולמעשה חמש משפחות שולטות שם במשק, בהן משפחת וולנברג השולטת על כמחצית ממנו. עם זאת, הריכוזיות אינה מזיקה ובעייתית לחברה, לפוליטיקה ולכלכלה כמו בישראל.
"המערכת השוודית הגיעה לסטטוס קוו", אמר קוסנקו. "הממשל והמשפחות חיים זה לצד זה בשלום מסוים. המבנה הסוציו-כלכלי שם שונה. לא קיים כמעט שיח ציבורי בנושא הריכוזיות והשפעותיה. הם הגיעו למצב שזה כבר חלק מהמסורת. שוודיה אינה בת השוואה - מדובר בתרבות ובמסורת אחרות לחלוטין. אנחנו דומים יותר לאיטליה, בלגיה וקוריאה. זה הבסיס להשוואות", סיכם.
עמיר ליכט, משפטן:
"אפשר לפתור בעיה של עודף כוח בידי מעטים באמצעות חקיקה"
>> "בישראל חסרה חקיקה העוסקת במצבים שבהם אדם המחזיק בנתח משמעותי בכמה שווקים במקביל", אמר בכנס בנושא ריכוזיות ההון בישראל והאיום על הדמוקרטיה עמיר ליכט, מהפקולטה למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. "הניסיון הישראלי מראה כי כשהמחוקק מזהה סכנה של עודף כוח, הוא יכול לפעול בחקיקה. לישראל יש היסטוריה של הצלחה בתחום הזה. ישראל הפרידה בנקים מחברות ריאליות ב-1995", אמר.
לדבריו, השאלה כעת היא אם לפוליטיקאים הישראלים יש כוח רצון ואמונה שנכון למנוע ריכוז כוח בידי קבוצה מצומצמת, כי יש לכך השפעה פוליטית מסוכנת. "החשש הוא שריכוז כוח כלכלי והון בידי קבוצה מצומצמת מעוות או עלול לעוות את חלוקת הכוח של משטר דמוקרטי. הנחת היסוד היא שבמשטר כזה העם מפקיד את הכוח בידי הממשלה במטרה שתפעל לטובתו. קיימת טענה שלפיה ריכוז כוח כלכלי, שלא קשור בבחירות, משפיע על עקרונות יסוד ויכולת הדמוקרטיה לתפקד על פי ערכיה", הוסיף.
ליכט טוען כי השיטה המשפטית של ישראל מניחה בתור ערכי יסוד חופש חוזי וחופש קניין. במשק קפיטליסטי המבנה המשפטי מבוסס על הכרה בקניין פרטי, חופש חוזי וחופש של אנשים לחתום ביניהם הסכמים. במשפט הישראלי יש יסודות מהמשפט האנגלו-אמריקאי, שנותן לגיטימציה להסדרי עושר וכוח. לצדם ישנה חקיקה המבוססת על יסודות שוויוניים יותר, שמגנה על עובדים וזכויותיהם. בדרך כלל מספק המשפט הישראלי טיפול נאות בעוצמה ריכוזית ובבעלי כוח, בהשוואה לחקיקה בינלאומית. בדיני חברות יש לגיטמיציה להיות בעל שליטה וכוח כי זה משקף הצלחה, והמניות של בעלי החברות נחשבות קניינם הפרטי.
"אנחנו לא רוצים מדינה שמפקיעה מעשירים ומעמידה אותם לקיר. אבל דיני החברות שלנו משקפים הבנה היסטורית, שלבעל שליטה יש כוח עודף והוא יכול להשתמש בו לרעה - לקחת, לגנוב, לעשוק - על חשבון המיעוט. כך, דיני החברות שלנו מקבלים ציון יפה מאוד בכלים שהם מעמידים לזכות בעלי מניות מהמיעוט. המטרה היא להתגונן מפני בעל השליטה", אמר ליכט.
עם זאת, לדבריו, לעתים ההנחיות עמומות מדי ולא מספקות. לטענתו, גם חוק ההגבלים העסקיים נחשב מתקדם - אך הבעיה היא שהוא נותן מענה לריכוז יתר כוח בשוק ספציפי, ולא בכלל המשק. "לחוק ההגבלים העסקיים יש פרספקטיבה צרה. הם מסתכלים על כוח שוק ספציפי בלבד".
אורה קורן
אורי רם, סוציולוג:
"ריכוזיות ההון בעייתית כי אינה כוח דמוקרטי"
>> "אנחנו חיים בחברה שמעבירה בשיטתיות הון ציבורי לבעלויות פרטיות 25 שנה", אמר בכנס ריכוזיות ההון בישראל והאיום על הדמוקרטיה אורי רם, סוציולוג באוניברסיטת בן גוריון. "המינוח לתופעה הוא הפרטה, אבל הוא מטעה כי לא מדובר בהעברת הון לפרטים, אלא לתאגידים עסקיים. אין לנו במילון מלה מתאימה. אקרא לזה 'התאגדה'", הוסיף.
רם הציע למקד את הדיון הציבורי המתפתח במושג "שלטון ההון". "הבעיה היא ששלטון ההון מתבצע באופן חוקי וישיר באמצעות הפרטה. זה גזל של הקופה הציבורית", אמר. לדבריו, יש להרחיב את הדיון בסוגיה מהמסגרת הכלכלית למסגרת החברתית. "אני מציע את התזה, שמדובר בסוגיה חברתית, בסוגיה של כוח חברתי", הדגיש.
"הפרטה וריכוזיות ההון אינן סוגיות כלכליות. העובדה שהן נדונות בבנק ישראל וב-themarker יוצרת מצב שהשיח נשאר בקרב כלכלנים. לו השיח היה יוצא ממסגרת זו היה מתברר כי ההון הוא שיטת שליטה של בני אדם באחרים. פירות הייצור מופרדים מהיצרנים. הון הוא הצד השני של העבודה. ההפרטה וכוח ההון הם שאלות של שליטה מעמדית. חלק מההיסטוריה העולמית נסובה סביב מאבק בין בעלי הון לעובדים. מהפכת ההפרטה והריכוזיות בישראל היא מהפכה מעמדית. סיטואציה של מעבר כוח ממעמד למעמד.
"המדינה מפרקת את הציבור מנכסיו ומעבירה אותם לבעלי הון. ישראל הופכת למדינת רווחה לעסקים. הריכוזיות של ההון גוברת ולעומתה ביזוריות העבודה מצטמצמת. עד שהשיח הציבורי לא ישתנה, לא נגיע למצב שהמשק עומד לרשות הציבור. כיום הציבור עומד לרשות המשק. ריכוזיות ההון בעייתית כי זה כוח שאינו דמוקרטי", סיכם.
אורה קורן
"המשפחות השולטות במשק הן כמו תמנון רב זרועות"
מאת אורה קורן
21.7.2010 / 7:04