ביה"ד הארצי לעבודה: הידועה בציבור של הפרופ' המנוח - ולא אלמנתו - תהנה מהפנסיה

>> "מבוטח בקרן הפנסיה אינו קובע בצוואתו מי ייהנה לאחר מותו מקצבת השאירים; הדבר נקבע לפי התקנות של קרן הפנסיה בלבד" - כך קבע בשבוע שעבר בית הדין הארצי לעבודה, שהורה כי קצבת השארים תשולם לידועה בציבור ולא לאלמנת המנוח.

השופטים עמירם רבינוביץ, ורדה וירט-ליבנה ואילן איטח, דנו בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים שהגישה ורדה בר-און, אלמנתו של פרופ' חנוך בר-און, שהיה רופא בכיר בבית החולים הדסה וחבר בקרן הפנסיה של הדסה. בית הדין קבע כי ידועתו בציבור של בר-און היא הזכאית לקבל את פנסיית השאירים לאחר מותו. קצבת שאירים היא פנסיה חודשית שהקרן משלמת לבת או בן זוגו של מי שהיה מבוטח בקרן ונפטר.



אלמנתו של בר-און ערערה על החלטת בית הדין האזורי, באמצעות עו"ד אליהו בן טובים. לטענתה הם מעולם לא התגרשו ולהם שני ילדים משותפים. כמו כן טענה כי הם רכשו במשותף דירה בירושלים הרשומה על שם שניהם, וקיימו חיים משותפים - בוודאי במישור הכלכלי. לפיכך, טענה לזכות קניינית על מחצית מזכויות הפנסיה של בעלה המנוח. היא הוסיפה כי לזכאותה לפנסיית השאירים של בר-און תורמת העובדה שהיא תרמה משמעותית לבניין המשפחה ולקידומו המקצועי. בנוסף לכך, טענה כי המנוח ביטא בצוואתו במפורש את רצונו שאלמנתו תקבל את קצבת השאירים.



מנגד הידועה בציבור, ד"ר תמה דינור, טענה כי היא זכאית לקבל את פנסיית השאירים מכיוון שהיא עומדת בתנאי התקנון של קרן הפנסיה ובהגדרת "אלמנת פנסיונר", וזאת מכיוון שהיא גרה עמו מאז נפרד המנוח מרעייתו - כשנה לפני שיצא לפנסיה.



בית הדין הארצי קבע כי האלמנה אינה יכולה להיות מוגדרת כשאיר לצורך הזכאות לקצבת שאירים מקרן הפנסיה, ופסק שיש לראות בידועה בציבור של המנוח זכאית לקבל את קצבת השאירים שלו. "מתצהירה של האלמנה עולה כי מספטמבר 2001 לא התקיים קשר זוגי בינה לבין המנוח, והקשר ביניהם נותק על אף שלא ביצעו שינוי פורמלי במעמדם הזוגי", קבעו השופטים. "השניים ניהלו סדר יום נפרד וגרו בדירות נפרדות, בעוד המנוח היה מצוי בקשר גלוי עם גברת דינור".



השופטים ציינו שאמנם היה קשר כלכלי מסוים בין המנוח למערערת והמנוח תמך בה כלכלית, אולם אין די במבחן התלות הכלכלית כדי לענות על ההגדרה של תקנון קרן הפנסיה.



"לעתים מתעוררת בנסיבות מסויימות תחושה של אי צדק כלפי בן הזוג לשעבר של המנוח. ועם זאת, לאור התכלית של קיצבת השאירים ולשונו הברורה של תקנון הקרן, לא ניתן להכליל את בת הזוג לשעבר בזכאות לקיצבת שאירים אם היא אינה עומדת בתנאים הקבועים בתקנון". השופטים חייבו את האלמנה לשאת בהוצאות המשפט בסך 3,000 שקל.



ע"ע (496/09).