לחברה ציבורית דרוש שותף פאסיבי

>> בשבועיים האחרונים התלהט מאבק חריף סביב אחת החברות הבולטות במשק הישראלי - אורמת תעשיות. חיים כצמן ודורי סגל, בעלי השליטה בחברת גזית אינק, נמצאים בסיבוב נוסף של עימות עם בעלי השליטה באורמת, יהודית ויהודה ברוניצקי. הפסדים של מיליוני שקלים שהצטברו אצל כצמן וסגל בגין ההשקעה באורמת - יחד עם מחלוקת לגבי האסטרטגיה בה יש להוביל את החברה, הם אלה שהציתו את המריבה.

ואולם השותפים באורמת תעשיות אינם השותפים העסקיים היחידים בשוק ההון הישראלי הנמצאים בימים אלה במסלול של עימות.



סדרה של שותפויות עסקיות שנוצרו בעבר - מרצון או שלא מרצון - ניצבות בימים אלה בפני פירוק.



בדרך כלל הנסיבות שמביאות לעימות חזיתי ולרצון לפרק את השותפות הן כישלון מלהניב את הפירות הרצויים ביחד. בתרבות העסקית הישראלית הכישלון נותר יתום. כך היה בחבירה של קבוצת ברונפמן-פישר לאוסקר כצנלסון, ונועם לניר שחבר לאיש העסקים רוני יצחקי ורפי ברבר בחברת אטלס נכסים.



ואולם נדמה שגם אם מדובר בהשקעה מוצלחת - השותפים הישראלים יכולים למצוא על מה לריב.



כך היה למשל, במקרה של מאיר שמיר וקרן איפקס - המחזיקים יחדיו בחברת תנובה - ונמצאים בימים אלה בעימות סביב גורל הפרה מניבת-החלב שבשליטת שניהם.



פירוק של שותפות עשוי להוות נקות מפנה בחברה, פתח להכנסת שותף חדש, או סימן לפירוקה.



אורמת



אנרגיה שלילית בין הברוניצקים לכצמן וסגל



>> כצמן וסגל הפתיעו ביוני 2007 את הזוג ברוניצקי כשרכשו בבורסה ומחוצה לה כ-12% ממניות אורמת תעשיות, בהשקעה של 1.1 מיליארד שקל. זאת על אף שהשניים הצהירו בכל הזדמנות כי מדובר בהשקעה אסטרטגית בחברה הפועלת בענף אטרקטיבי עם פוטנציאל לרווחים גבוהים בעתיד. הברוניצקים לא התרשמו במיוחד מכך, ולאור ניסיון השתלטויות בעבר של כצמן וסגל, הגיבו למאבק השליטה בחברה באמצעות נטילת הלוואה של כ-600 מיליון שקל לצורך הגדלת האחזקה באורמת לכ-35%.



אלא ששלוש שנים לאחר שכצמן וסגל נכנסו לשותפות באורמת, הצדדים לא מסתדרים ביניהם בכלל. נראה כי כצמן וסגל מצאו עצמם בסיטואציה של "לא לבלוע ולא להקיא". את כל התסכול הנובע מהיחלשות ניכרת בפעילות התפעולית של החברה (שכללה סדרה של תקלות בתחנות ועיכובים בביצוע הפרויקטים) הם הוציאו החוצה.



נכון להיום גזית אינק מופסדת על ההשקעה באורמת ב-400 מיליון שקל, בעוד שהברוניצקים מופסדים על רכישת המניות הנוספות ב-300 מיליון שקל. כפי שזה נראה כיום, למרות שאולי הצדדים ינסו להראות כי הם מנסים לגשר על הפערים וההאשמות ההדדיות - יהיה זה מפתיע אם כצמן וסגל ימשיכו להיות שותפים באורמת למשך תקופה ממושכת.



אולימפיה



אולימפיה הטביעה את ברונפמן בביצה המזרח-אירופית



>> לפני כמה חודשים, הבינו גם מתיו ברונפמן (מבעלי השליטה בבנק דיסקונט, שופרסל ואיקאה) ושותפו שולם פישר כי הגיע הזמן לממש את ההפסדים הכבדים שהסבו לחברת הנדל"ן ישראלום נכסים מההשקעה בחברת הנדל"ן אולימפיה שבשליטת קבוצת משקיעים בראשות אוסקר כצנלסון.



אולימפיה פועלת בישראל, פולין, הונגריה, אוקראינה, רומניה וקרואטיה. במזרח אירופה היא פעילה בעיקר באמצעות נאנט נדל"ן, שבה היא מחזיקה 32.5%. הפעילות באוקראינה נעשית באמצעות אולימפיה יורו (45%), ובישראל - באמצעות חברות נוספות.



המדובר בסיום רומן עסקי שהתחיל בקיץ 2007 בקול תרועות רמות, כשברונפמן ופישר חלמו כי יוכלו לתפוס את הרכבת המנצחת אל עבר הנדל"ן המזרח אירופי, תוך חיבור לגוף בעל ניסיון מוכח של פעילות במזרח אירופה.



כיום הקשר בדרך להסתיים בקול ענות חלשה. בעקבות פרוץ המשבר בשווקים בכלל ובשוקי הנדל"ן במזרח אירופה בפרט, אולימפיה נאלצה לצמצם את פעילותה בצורה משמעותית, צברה הפסדים כבדים של מאות מיליוני שקלים ומנייתה צנחה בעשרות אחוזים. הדבר גרם לכך שמרבית ההשקעה של ישראלום באולימפיה כמעט ירדה לטמיון.



עד כה השקיעה ישראלום באולימפיה יותר מ-160 מיליון שקל ברכישת 27.46% ממניות החברה (כולל הזרמות של כספים בהנפקת זכויות שביצעה אולימפיה), והיא מופסדת על הנייר בגין השקעה זו ב-110 מיליון שקל.



אלרן נדל"ן



מנהלי מרקסטון התאכזבו מהנדל"ן של משפחת דנקנר



>> בדומה לברונפמן ופישר, חיפשה באותה התקופה גם קרן מרקסטון, בניהולם של רון לובש ואמיר קס, שלא להקים פעילות נדל"נית בינלאומית מאפס, אלא לחבור לגוף קיים באמצעות רכישת 24% מחברת אלרן נדל"ן שבשליטת אלרן השקעות של גדי, דני ודורי דנקנר, תמורת סכום כולל של 24.5 מיליון דולר.



אלה היו הימים הטובים של מרקסטון שהשלימה אז את מכירת מניותיה בחברת דפי זהב לקרן אוסטרלית לפי שווי חברה של 123 מיליון דולר ואת אחזקותיה בחברת זרעים גדרה לחברת סינג'נטה השווייצית לפי שווי חברה של 95 מיליון דולר, וברווח של עשרות מיליוני דולרים.



במרקטסטון האמינו אז כי יוכלו להשיג תשואות דומות על ההשקעה באלרן נדל"ן, הפועלת בתחומי הנדל"ן המניב והבנייה למגורים בישראל, מזרח אירופה, רוסיה ומזרח אסיה. ואולם סיבוב הפרסה בשווקים, היקלעות למצוקה תזרימית קשה של החברה האם אלרן השקעות המצויה בסכנת פירוק, ועיכוב בביצוע פרויקטים, הביאו לקריסה בפעילות של החברה, שהפסידה ב-2008-2009 כ-200 מיליון שקל.



מניית החברה צנחה בעשרות אחוזים, והיא נסחרת כיום לפי שווי של כ-10 מיליון שקל בלבד, ומרקסטון מחקה כבר את מרבית השקעתה בחברה, הרשומה בספרי הקרן נכון לסוף מארס 2010 בכ-4 מיליון דולר. סביר להניח שגם אם מרקסטון תנסה לממש כיום את אחזקתה באלרן - היא לא תמצא קופצים רבים על ה"סחורה הפגומה".



אטלס נכסים



לניר עשה את ההימור הלא נכון והסתכסך עם שותפיו



>> מלבד מרקסטון, גם נועם לניר לא רווה נחת מהעסקים עם משפחת דנקנר. חברת ליוורמור השקעות שבשליטתו רכשה מידי אלרן נדל"ן ומשקיעים בבורסה כ-21.7% ממניות חברת אטלס נכסים תמורת כ-40 מיליון דולר.



אטלס פועלת בתחומי המלונאות, הבנייה למגורים והנדל"ן המניב במרכז אירופה ומזרחה. באותה התקופה לניר, שגרף רווחים אדירים מהנפקת ומכירת פעילות ההימורים של אמפייר אונליין, חשב כי יוכל, בדומה ליזמים אחרים לנגוס נתח מהרווחים בנדל"ן המזרח-אירופיים, אך התברר כי טעה בגדול.



לא רק שהמשבר פגע בפעילותה ושוויה של אטלס נכסים, לניר גם הסתכסך עם שותפיו בחברה רוני יצחקי וקרן rp בניהולו של רפי ברבר, לאחר שלא היה יכול להשלים עם כך שהם גוזרים דמי ניהול של עשרות מיליוני דולרים; זאת בעוד שהוא לא ראה מכך אגורה בגלל שלא היו לו אחזקות בחברת הניהול.



בסופו של דבר סיים לניר את השקעתו האומללה באטלס בקול ענות חלושה, כשליוורמור החליטה להיענות להצעת רכש של רוני יצחקי למכירת מלוא אחזקותיה במחיר של 90 פני למניה (בדומה למחירה בבורסה) ובתמורה כוללת של 13.5 מיליון דולר. בכך הוא סיכם את ההשקעה בהפסד כולל של 24 מיליון דולר (כולל דיווידנדים של 2.5 מיליון דולר), המשקפים תשואה שלילית של 60% על ההשקעה.



גירון פיתוח



אריה עובדיה, אבי רויכמן וזיל פלדמן נפלו עם פולאר



>> אריה עובדיה, לשעבר יו"ר חברת הביטוח והפיננסים הפניקס, ואבי רויכמן לא הסתפקו בשליטה בחברת הנדל"ן גירון פיתוח - וחיפשו לקראת סוף 2007 לבצע השקעות אסטרטגיות נוספות בחברות הנדל"ן. במסגרת זו פגשו עובדיה ורויכמן את דובי וויס, אז מנכ"ל פולאר השקעות, ואת הבעלים איל הנדל"ן היהודי זיל פלדמן.



לאחר סבב שיחות שנערכו בלונדון, וסיור בנכסים בארה"ב, השתכנעו עובדיה ורויכמן כי פולאר מהווה עבורם הזדמנות השקעה מצוינת, שתציף לגירון ערך בעתיד בעקבות התוכניות היומרניות שהציגו להם פלדמן ווייס לגבי כיווני ההתפתחות וההתרחבות של פולאר בארה"ב, אסיה ואירופה - תוכניות שלמזלה של פולאר נשארו על הנייר וכך נמנעה התרסקותה הכוללת. כך רכשה גירון בכמה עסקות מידי לידר וגמול של ליאון רקנאטי 32.5% מפולאר בהשקעה כוללת של 140 מיליון שקל, לפי שווי חברה של יותר מ-500 מיליון שקל, ובפרמיה של עשרות רבות של אחוזים מעל שווייה בבורסה.



בעקבות סדרה של השקעות כושלות בחו"ל, מעורבות בפרויקט הולילנד בירושלים, חילופי הנהלה תכופים, המשבר בשווקים, חוסר ודאות לגבי תוכניותיו של פלדמן להמשיך לשלוט בחברה, יציאה מהירה מן השותפות על ידי האוליגרך היהודי-אמריקאי תמיר ספיר, דורדר שווייה של פולאר ל-87.4 מיליון שקל. רק בזכות הסיוע מקרן המנוף אוריגו החברה נמנעה עד כה מהסדר חוב, כך ששווי האחזקה של גירון פיתוח בפולאר עומד כיום על 29.3 מיליון שקל - הפסד על הנייר של 80% על השקעה של שנתיים וחצי.



חבס



משפחת עופר ואודי אנג'ל עדיין מחכים לפריצה של חבס



>> סמי ועידן עופר, וכן חתנו לשעבר של סמי עופר, אודי אנג'ל, חיפשו בסוף 2007, רגע לפני פרוץ המשבר בשווקים השקעה ארוכת טווח בחברת נדל"ן ישראלית ציבורית, וכך רכשו בדצמבר 2007 מאיש העסקים אייזיק דבח כ-15.3% ממניות חבס השקעות שבשליטת משפחת חבס. לאחר מכן הם הגדילו, באמצעות רכישות בבורסה והקצאה פרטית, את השקעתם בחברה ב-8%, בהשקעה כוללת של 115 מיליון שקל. חבס פועלת בתחומים של מגורי היוקרה (פרויקטי yoo ורוטשילד 1 בתל אביב) ונדל"ן מניב בישראל ובמערב אירופה.



בראיון ל-themarker באחרונה סיפר הרצל חבס כי זהו כבוד גדול עבור החברה שמהווה פלטפורמה ציבורית יחידה עבור משקיעים מסדר גודל כמו משפחת עופר ואודי אנג'ל, והוסיף: "בעלי המניות שלנו הם בעלי אורך רוח, ואינם לחוצים לקבל דיווידנדים, שכן הם מצפים להשקעות גדולות מחו"ל שיניבו רווחים נאים בעתיד".



ואולם סביר להניח כי גם משקיעים אמידים כמו עופר ואנג'ל, לא יחכו לנצח כדי לראות את השקעתם בחבס מניבה פירות - מה שכרגע אינו קורה בפועל, שכן חבס, הנסחרת לפי שווי שוק של 322 מיליון שקל, המשקף לעופר ניהול (החברה שבאמצעותה מוחזקות מניות חבס) שווי של 74 מיליון שקל, כלומר הפסד על הנייר של 36% על ההשקעה.



תנובה



הדרישות של זוהר גושן מפרידות בין איפקס לשמיר



>> שותפות נוספת העומדת כיום בסכנת פירוק, היא השותפות בין קרן ההשקעות הפרטית (פריווט אקוויטי) איפקס בניהולה של זהבית כהן, לבין חברת מבטח שמיר של מאיר שמיר, באחזקתם המשותפת בחברת מזון תנובה.



בסוף ינואר 2008 גברו איפקס ומבטח שמיר על מתחרים אחרים בהתמחרות על תנובה, ושילמו עבור 76.7% ממניותיה לפי שווי של 989 מיליון דולר, כשאיפקס רכשה 56%, והיתר נרכש בידי מבטח שמיר. בהתחלה נראה היה כי מדובר בשותפות ארוכת טווח מתוך מטרה להשביח כמה שיותר את ההשקעה המשותפת, אך רשות ניירות ערך, בראשות זוהר גושן, דרשה ממבטח שמיר לצרף לדו"חותיה הכספיים את התוצאות הכספיות של תנובה (בשל היותה אחזקה מהותית של מבטח שמיר). דרישה זו נתקלה בהתנגדות חריפה מצדה של איפקס, האומרת כי בשל העובדה כי מדובר בקרן השקעות פרטית - היא לא מוכנה לחשוף את תוצאותיה של תנובה.



בתחילת השבוע פירסמה מבטח שמיר הצעת רכש לאיפקס לרכישת מלוא אחזקותיה בתנובה ב-760 מיליון דולר, המשקפת לחברה שווי של 1.9 מיליארד דולר.



על אף שמדובר בתשואה של 232% על השקעה של שנתיים וחצי בלבד - באיפקס לא ממהרים לממשה. הפרשה עדיין רחוקה מלהסתיים, אם כי סביר להניח כי כהן ושמיר לא יישארו שותפים בתנובה עוד הרבה זמן.



א.דורי



עוד שותף שכצמן וסגל לא מסתדרים איתו



>> נראה כי משפחת ברוניצקי אינה השותף היחיד שכצמן וסגל לא כל כך מסתדרים איתו. באחרונה נחשף ב-themarker כי חברת הנדל"ן גזית גלוב שבשליטת חיים כצמן ודורי סגל, בדרך להיפרד מהשותפות בחברת הנדל"ן א.דורי של אורי דורי ודוד כץ, לאחר פחות משלוש שנים מאז שנכנסו שותפות. הפרידה צפויה להתרחש ככל הנראה על רקע מחלוקות עסקיות שונות שנתגלעו בין השותפים בשנה האחרונה (ולוו בחרושת שמועות בשוק) לגבי האסטרטגיה העסקית של דורי.



כבר עם ביצוע ההשקעה בדורי, בשוק ההון והנדל"ן הועלו תהיות כיצד שתי דמויות כה דומיננטיות כמו כצמן ודורי יצליחו להסתדר ביניהן, כשברקע ריחפה העובדה כי כצמן וסגל היו שותף שלישי שדורי הכניס לחברה בתוך פרק זמן של שנתיים, כשהשותפים הקודמים - קבוצת גולדמן, קריסטל ופקטור וכן אלכס דמביצר - לא הצליחו לתקוע יתד ולתרום לפיתוחה של דורי.



גזית גלוב נכנסה להשקעה בקבוצת דורי בסוף אוגוסט 2007 באמצעות רכישת 50% מחברת אכד הפרטית של אורי דורי ודוד כץ, בעלת השליטה בדורי (74%) תמורת 44.4 מיליון דולר (כ-190 מיליון שקל).



סכום זה שיקף לא.דורי שווי של 116.8 מיליון דולר, פרמיה של 23% מעל מחירה בבורסה אז. בעקבות השפעות המשבר והיחלשות הדולר, שווי האחזקה של גזית גלוב בא.דורי מוערך ב-64.5 מיליון שקל, כך שהיא מופסדת על הנייר בגין השקעה זו ב-126 מיליון שקל, כלומר 66%.