פתרון צודק - וחלקי

>> באוצר לא מתבלבלים מניסיונות ספין למיניהם: ההמלצה של המשרד לוועדת ששינסקי, לפיה יעלו שיעורי המס על רווחי חברות הפקת הגז, היא פתרון טבעי לחלוקה צודקת של הרווח הפוטנציאלי מגילויי הגז העצומים בין אזרחי ישראל לבין תאגידי הענק שיבצעו את הקידוחים ויפיקו את הגז.

העלאת המס על רווחי חברות הפקת הגז מעוררת פחות בעיות משפטיות משינוי שיעור תמלוגי הגז, שבהתאם לחוק הנפט מ-1952 מגיעים לשיעור נומינלי של 12.5% מהרווחים. חברות הפקת הגז טוענות כי שינוי התמלוגים באופן רטרואקטיבי מהווה פגיעה בזכות הקניין שלהן. החברות, שטוענות כי הסתמכו על שיעור זה בעת שקיבלו מהמדינה את רישיונות הקידוח, עשויות לתקוף מהלך לשינויו בעתירה לבג"ץ.



גם שינוי המס באופן רטרואקטיבי מהווה פגיעה בזכות הקניין, אך גביית מסים היא ממילא פגיעה בזכות הקניין של אדם (או תאגיד), ובית המשפט העליון כבר קבע פעמים רבות כי אין לאדם "זכות קנויה" לכך שלא יחול שינוי בשיעור המס שבו הוא חייב.



ניתן לקחת כגודמה סנדלר, שבחר במקצוע מכיוון שהמס המוטל על רווח מעיסוק בסנדלרות היה 25% בלבד. נניח שהממשלה החליטה להעלות את שיעור המס על רווח מסנדלרות ל-30%. האם היא מנועה לעשות כן מכיוון שאותו אדם בחר לעסוק בסנדלרות על סמך שיעור מס נמוך? ודאי שלא, אחרת לא ניתן יהיה להעלות מסים אף פעם.



אין שום מניעה להוסיף לפקודת מס הכנסה הוראה הקובעת כי על רווחים שיופקו מקידוחי נפט או גז יחול מס חברות בשיעור גבוה יותר מזה הקיים כיום, וספק אם ניתן יהיה להביס שינוי חקיקה כזה בבג"ץ.



גם מגיני הטייקונים, אגב, אינם כופרים בעמדה זו. לפני מעט יותר מחודש כתב עו"ד רם כספי במאמר ל-themarker כי "הפסיקה מורה כי אין לאדם זכות מוקנית במס. הנישום לא התקשר בהסכם או ברישיון עם המדינה שמכוחו נוצרה לו זכות כלשהי שעל יסודה הוא שינה את מצבו לרעה".



בצד זאת, חשוב לבחון את מדיניות המיסוי הכוללת בתחום הנפט והגז, שעד היום העניקה הקלות מס לחברות החיפוש והקידוח. חשוב גם לוודא כי שינוי החקיקה ייקח בחשבון תכנוני המס שחברות הפקת הגז ודאי יבקשו לבצע כדי לחמוק מתשלומי מס, כך שישקפו את החלק הראוי לציבור ברווחים המבוססים על משאבי טבע לאומיים.



כך או כך, מיסוי הוא רק פתרון חלקי. לא כדאי לזנוח את העלאת תמלוגי הגז ואין סיבה לפחד מבג"ץ במקרה זה. האבחנה שעושה עו"ד כספי בין תמלוגים למסים אינה נקייה מספקות ולא בטוח שתתקבל בבית המשפט. פרופ' יוסף אדרעי מאוניברסיטת חיפה, ממומחי המיסוי הבולטים בישראל, הצביע באחרונה על העלויות הציבוריות הרבות של הפקת הגז: הקצאת שטחים למתקני גז, עלויות הסבה של מתקני אנרגיה לאומיים, עלויות הכרוכות בביטחון מתקני הגז וכיוצא באלה. אין סיבה שעלויות נלוות להפקת הגז - שהוא משאב ציבורי - יוטלו על הכיס של הציבור, בשעה שרווחים עצומים נגרפים לכיסם הפרטי של הקודחים. בדיוק בשביל זה המציאו מסים, תמלוגים ואגרות.