ערים חכמות: חיישנים בכל בית ומצלמות ברחוב - שיפור הביטחון או ויתור על הפרטיות?

אם להאמין לתחזיות של ענקית המחשוב יבמ, הרי שתוך כמה שנים תוכלו לשתות את השתן שלכם בלי לחשוב על זה אפילו. איך זה יקרה? אחרי ביקור בשירותים תורידו, כמקובל, את המים. באותו רגע תופעל מערכת ביוב מתוחכמת שתקלוט את השפכים, תטהר אותם - ותחזיר אותם לברז שלכם במטבח, כמי שתייה נקיים ומתוקים. לא רק מערכת הביוב תיהפך למתוחכמת, אלא הבניין כולו. על פי התחזיות, הוא יידע לזהות לבד מערכות שנמצאות על סף תקלה ויהיה מסוגל להזמין אנשי תחזוקה לטפל בבעיות - לפני שהתרחשו בפועל. במקרה חירום, יתריעו חיישנים מיוחדים שמותקנים בבניין על שריפות - עוד לפני שהדיירים יהיו ערים להן - ויתקשרו אל מכבי האש ואל שירותי החירום.



את כל התחזיות האלה פירסמה יבמ בדו"חות שערכה בנוגע לערי העתיד. על פי הדו"חות, ערי העתיד ייהפכו לערים חכמות, כלומר ערים שמבוססות על תשתית טכנולוגית חכמה המאפשרת למנהלים שלה שליטה טובה יותר.



פיתוח ערים חכמות נראה חיוני במיוחד לנוכח העובדה שמאז 2008, מחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת בערים, והמגמה הזו צפויה להתחזק. על פי הערכות, בין 2010 ל-2050 תכפיל את עצמה אוכלוסיית הערים, ותגיע ל-6.4 מיליארד בני אדם. הערים ייהפכו לצפופות עוד יותר, יידרשו לספק אנרגיה, מזון ושירותים להרבה יותר תושבים ולהתמודד עם בעיות מורכבות שינבעו מהעומס הרב. כך צופים, למשל, שעד 2015 ינועו על הכבישים 1.2 מיליארד כלי רכב - מכונית אחת לכל שישה אנשים. מישהו יצטרך לדאוג לכך שהתנועה העירונית לא תיהפך לשיירת מכוניות אחת ארוכה.



איך זה אמור לעבוד? כל עיר תחולק לאזורים. מערכת שליטה מרכזית ממוחשבת תשלוט בכל אחד מהם בדרכים שונות. כל אזור ירושת במצלמות חכמות שיאפשרו מעקב ובקרה. מערכת השליטה תוכל לאתר עבריינים, לתעד מעשים פליליים ותאונות דרכים. מערכת בקרה ממוחשבת תשלוט בפעילות הרמזורים בעיר ומערכת מיוחדת תשלוט בפעילות מערכת הביוב.



הנה כמה תחומים שינוהלו על ידי מערכת שליטה מרכזית בערי העתיד החכמות. חלק מהמערכות האלה כבר נמצאות בשלבי יישום במקומות שונים בעולם.



בריאות: מערכות הבריאות בערי העתיד יהיו שונות לחלוטין מאלה הקיימות כרגע. מנהלי מערכות הבריאות יוכלו לדעת טוב יותר כיצד מתפשטות המגפות והמחלות, ואפילו לחזות אילו שכונות עתידות לסבול משיעורי תחלואה גבוהים בשפעת, למשל. "המערכת החיסונית" של הערים תישען על מערכות מידע רפואיות, על ניהול מרכזי של תיקים רפואיים, על מערכות מתקדמות למיפוי ולניהול מידע גיאוגרפי, ועל מערכות לכריית מידע, שיידעו לזהות דפוסי התפשטות של מחלות.



תחבורה: סוללות חשמליות חדשות לכלי רכב יאפשרו להאריך את משך הזמן בין טעינה לטעינה. רשתות חשמל חכמות יסייעו להטענת כלי רכב פרטיים ואוטובוסים תוך הרחבת השימוש באנרגיות מתחדשות, דוגמת אנרגיית הרוח. ההיערכות למצבי חירום ולאסונות, כמו גם הטיפול בפשיעה, יהיו יעילים מאי פעם, בזכות שילוב בין טכנולוגיות ניטור ואיסוף נתונים למערך תקשורת יעיל בין אנשי השטח לבין המוקדים של שירותי והחירום.



שטוקהולם, בירת שוודיה, התקינה מערכת שמנהלת את כניסת התחבורה הציבורית לעיר, ויישמה גם מדיניות מס שהובילה להפחתה של 25% בשימוש בכלי רכב בעיר והורדה של 14% בזיהום אוויר. בסינגפור השיקו תוכנית בשם in2015 ("אומה אינטליגנטית 2015"), שמטרתה לשפר את העיר ולהפוך אותה לעיר חדשנית עוד יותר, ובינתיים כבר התקינו מערכת לניהול עומסי תחבורה.



מים: ניהול מים באמצעות כלים טכנולוגיים יעילים מאפשר למנוע בזבוז. כיום, 20%-30 מהמים השפירים אובדים במערכות ההולכה העירוניות עד בית הצרכן. אפשר להשתמש במערכות הצנרת הקיימות, לאסוף ולנתח את הנתונים המתקבלים מהן כדי לאתר דליפות ולתקן אותן. בהו צ'י מין סיטי התקינו כבר מערכות כאלה.



אנרגיה: המערכות המרכזיות יספקו מידע לאזרחים על השעות המתאימות לצריכת חשמל. מונים חכמים, חיישנים ביתיים ומערכת תמריצים לשימוש בחשמל בשעות שבהן העומס נמוך, יתרמו לוויסות עומסים ולחיסכון בזיהום האוויר מתחנות הכוח.



פשיעה: מידע שיגיע ממערכות וידאו וממצלמות שיוצבו בכל פינה בעיר יסייע במלחמה בפשיעה. המערכת תסייע לא רק ליצירת הרתעה ולהתראה, אלא גם לתיאום טוב יותר בין הכוחות שנלחמים בפשע - ואפילו תאפשר לחזות היכן עשויים להתפתח בעיר מוקדי פשיעה, על סמך ניתוחים סטטיסטיים. ניו יורק, למשל, התקינה מערכת טכנולוגית שמשרתת את כוחות ההצלה ואת המשטרה. הערים סירקוז, סנטה ברברה וסנט לואיס שבארה"ב כבר נלחמות בפשיעה באמצעות מידע שמגיע ממערכות וידאו וממצלמות. בגואטנג שבדרום אפריקה התקינו מערכת התראות וניהול במודל תלת ממדי שהתממשקה למערכות ה-it, במטרה לסייע בניהול משחקי גביע העולם 2010.







משהו נפלא קורה בעולם



נראה כי בעת האחרונה הגיעה האנושות לשלב שבו הטכנולוגיות הרלוונטיות מבשילות, ולכן כל הרעיונות האלה צצים דווקא עכשיו: החיישנים נהפכים לזולים ולטובים יותר ורשתות תקשורת נפרשות בכל עבר. בעולם יש כיום יותר מארבעה מיליארד מנויי מכשירי סלולר, מה שמהווה שיעור חדירה של 60%; שירותים מבוססי מיקום ורשתות חברתיות צומחים ונהפכים לפופולריים; וטכנולוגיות מתאימות מאפשרות לארגונים גלובליים לפעול בכל מקום ברחבי העולם. ביבמ גורסים כי "משהו נפלא קורה בעולם". נשיא יבמ העולמית, סם פלמיסאנו, אמר בנובמבר 2008 במועצה לקשרי חוץ - מרכז מחקר שמנסה להבין מגמות עולמיות ומייעץ למשרד החוץ האמריקאי - כי "כל יצור אנוש, חברה, ארגון, עיר, אומה, מערכת נייטרלית או מערכת מעשה אדם נהפכים למחוברים, לממוכנים ולאינטליגנטים".



המשימה של הפיכת ערים לחכמות באמצעות שילוב טכנולוגיות צריכה לערב אינספור חברות מתעשיות שונות - אינטגרטורים (חברות שמתקינות ומטמיעות טכנולוגיה) כגון סימנס, שתפקידם ליישם את אותם פרויקטים מורכבים בערים. חברות אחרות יהיו אחראיות לניהול ולתפעול התשתית הפיסית של המערכות, כגון כבישים מהירים, גשרים, שדות תעופה ורשתות חשמל. חברות it כמו יבמ, hp, סיסקו ו-sap, שעוסקות בפיתוח ובמכירת מוצרי it רגילים, יספקו רכיבי it וישמשו כיועצות לאינטגרטורים לגבי יישום מערכות תשתית, ניתוח מידע ושירותים נוספים.



העלויות הכרוכות בהפיכת עיר לחכמה משתנות בהתאם לסוגי הטכנולוגיות שכל עיר בוחרת להטמיע. לא תמיד מדובר במאות אלפי או במיליוני דולרים: לעתים אפשר לשלב טכנולוגיות שמסייעות בתפעול ובשיפור העיר בעלות פחותה. כמובן שככל שהמערכת הטכנולוגית מורכבת יותר ועושה שימוש ביותר פריטי חומרה ותוכנה שקשורים למערכי המחשוב של העיר - כך היא יקרה יותר. הדבר תלוי גם בסוג המערכת הטכנולוגית הנרכשת ובגודל הרשות המקומית: עלות מערכת שמנטרת את לחץ המים בצינורות של עיר בת חצי מיליון תושבים, שונה משל זו המנטרת עיר בת עשרה מיליון תושבים.



הכל מתחיל באינטרנט



לפני כחודש שעבר הגיע לישראל אחד המומחים הגדולים בעולם בכל הקשור לערים חכמות. ד"ר גורודוט באנאוור, סגן נשיא וטכנולוג ראשי עולמי של הסקטור הציבורי ביבמ, הרצה לעובדים של עשרות חברות סטארט-אפ, ליזמים ולמנהלים על העתיד העירוני של האנושות. בראיון בלעדי ל-markerweek הוא אומר כי הוא מאמין שכל עיר יכולה ליהפך להיות ל"חכמה יותר".



"לכל ראש עיר יש חזון לגבי העיר החכמה שלו", מסביר באנאוור את ההבדלים בין הערים השונות. "ראש עיר צריך לדעת איך לנהל את המשאבים. יש ראשי ערים שרוצים להפוך את העיר שלהם לאקולוגית. יש כאלה שרוצים להפוך את העיר שלהם להיי-טקית. יש כאלה שרוצים לפתח מרכז תרבות. ראש העיר הוא שמחליט איך להשתמש במשאבים כספיים או במשאבים אנושיים כדי לעמוד ביעדים שהגדיר. מבחינת האזרח, עיר חכמה היא עיר המשפרת את איכות החיים - הממשל שהוא מקבל, החינוך, התחבורה.



"הפרספקטיבה של יבמ וחזון העיר החכמה שלה עוסקים קודם כל בממשל העירוני ובלקוחות שלו - אזרחי העיר. אנחנו יכולים לבחור ערים בכל נקודה בתהליך ההתפתחות שלהן ולהפוך אותן לחכמות יותר. ממשל אלקטרוני יעיל מתחיל באתר אינטרנט המספק שירותי ממשל באמצעות הרשת: מידע, שירותים וכן הלאה".



איפה מתחילים?



"הפיכת עיר לחכמה היא מסע ארוך. יכולות לעבור עשר שנים בין קבלת ההחלטה ועד שהשיפורים מיושמים. אבל הדרך לכך מתחילה קודם כל באתר אינטרנט שמשרת את התושבים. אם עיר רוצה ליהפך לחכמה, היא עשויה לראות תוצאות תוך שישה חודשים ואפילו אין צורך בסכומי כסף גדולים לצורך כך. אין חובה שזה ייקח חמש שנים ומיליוני דולרים. שירותי ממשל אלקטרוני, egovernment, למשל, מאפשרים להגיע לאופטימיזציה של השירותים העירוניים. גוף שלטון עירוני או ציבורי טיפוסי יכול להציע 200-300 טפסים שאותם אפשר לספק ולהציג באמצעות הרשת. כך אפשר לייעל גם את תחום השירותים החברתיים: לקצר את תהליכי בחינת הזכאות לקצבאות, באמצעות כלים חכמים לבדיקת הבקשות".



באנאוור אומר כי ראשי הערים שהוא פוגש ברחבי העולם תומכים בחזון הערים החכמות. "זה לא אומר שכל עיר תבחר להיות עיר חכמה. אולי היא תבחר אספקט אחד ותשקיע בו. נפגשתי עם ראש העיר ירושלים, ניר ברקת. מבחינתו, הבעיה העיקרית היא תחבורה. ביבמ יש פתרון טכנולוגי, traffic information managment, שעוזר לראות איפה הבעיות, איך אפשר לייעל את השימוש בתחבורה ציבורית בעיר, ואיך להפחית בזיהום אוויר באמצעות שימוש בטכנולוגיה".



הבעיה היא שלראשי הערים אין באמת אינטרס להיכנס לפרויקטי מחשוב שמשדרגים את העיר ונמשכים זמן רב. התמריץ שלהם לכך הוא נמוך, כי תקופת הכהונה שלהם קצרה. הם לא באמת רואים בתושבי העיר לקוחות, כמו בחברות פרטיות, הלא כך?



"נכון שהמצב שונה לעומת מה שקורה בחברות פרטיות. אבל אין ספק שדעת קהל והבחירות של ראשי ערים הן המניע המשמעותי ביותר. למשל, לראש העיר ריו דה ז'ניירו יש מוטיווציה גדולה מאוד להתמודד שוב בבחירות. הוא מבין שהוא חייב למצוא פתרון טכנולוגי לבעיית ההצפות בעיר".



מה לגבי בעיית הפרטיות בעידן העולם החכם והעיר החכמה? אם עיר מתקינה אינספור מצלמות וידאו, אין חשש לפגיעה בפרטיות?



"הפרטיות בעידן העולם החכם והעיר החכמה מהווה בעיה, אבל זו אינה רק בעיה של יבמ: העירייה או הממשלה צריכות להחליט איך מתמודדים עם הבעיה הזאת. בהודו, למשל, אנשים אינם מוטרדים מסוגיית הפרטיות כמו בארה"ב או בישראל. במקרים רבים, אנשים מוכנים לוותר על פרטיות תמורת שיפור ביטחונם. במקומות רבים בעולם מתקינים מצלמות אבטחה במרחב העירוני הציבורי, תוך ויתור לכאורה על פרטיות. בשיקגו הן קיימות ופועלות כבר בהיקף מלא. בריו דה ז'ניירו יתקינו אותן ללא ספק, בגלל רמת הפשיעה הגבוהה שעמה מתמודדת העיר".



ערים חכמות כוללות גם בניינים חכמים. איך זה עובד?



"בניינים חכמים מסוגלים לספק איכות חיים תוך מזעור השימוש במשאבים שונים. בהודו כבר פועלים בניינים המבטיחים להעלות ב-2% את רמת החמצן בדמם של האנשים המאכלסים אותם. מעבר למערכות מיזוג האוויר, הבניין כולל ארבעה צמחים לכל אדם, וסוגי הצמחייה נבחרו על פי יכולתם לבצע פוטוסינתיזה ולשחרר חמצן לאוויר, באופן המעלה בסופו של דבר את רמת החמצן בדמם של שוכני הבניין".



ירושלים האלחוטית



איתמר קורנפלד, ראש מערך המחשוב בעיריית ירושלים, אחראי באופן ישיר על 14 עובדי מחשוב ועל 80 אנשי חברת מלם, שמתפעלת במיקור חוץ את תחום המחשוב בעירייה.



קורנפלד אומר כי בעיריית ירושלים יש 250 מערכות מידע שונות, כמו מערכות בתחום החינוך, התברואה, המידע הגיאוגרפי (gis), הפיננסים, ייעודי הקרקע, הרמזורים, כיבוי האש, הרווחה ועוד. "צריכה להיות סינרגיה בין המערכות כדי שנוכל להפיק תוצרים, ולכן בין המערכות יש ממשקים המאפשרים להן לדבר ביניהן. באמצעות מערכת של בינה עסקית (bi), אנחנו מסוגלים לקבל תובנות מהמערכות האלה. אנחנו יכולים למשל לבדוק באמצעות מידע שקיים במערכת היכן למקם מוסדות ציבור, כמו בתי ספר - אם לאוכלוסיה באזור מסוים מתאים בית ספר דתי או חילוני. אנחנו יכולים לדעת היכן למקם תחנת טיפת חלב ומה הגודל הדרוש לה. אנחנו יכולים לדעת כיצד לפרוש שירותי רווחה בהתאם לצרכים. מערכת הבינה העסקית מאפשרת לכל אגף בעירייה לקבל תמונת מצב ביחס לעמידה ביעדים שהציב לעצמו. אם הוא לא עומד ביעדים - ברור לו מה הוא צריך לעשות כדי להשתפר".



יש מערכת טכנולוגית שהיית רוצה שתימצא בעיריית ירושלים וכרגע חסרה?



"האמת שאין. אולי אם הייתי עובד בעיר חדשה הייתי בונה את כל תשתיות המחשוב והתקשורת מאותו סוג, כלומר תקשורת אחודה. כרגע הייתי רוצה לקדם את הפרויקט של ירושלים אלחוטית: לאפשר לתושבי ירושלים להסתובב בעיר ולהיות מקושרים מכל מקום לאינטרנט באמצעות חיבור wi-fi. מיזם פרטי ניסה לעשות זאת בעבר, ללא הצלחה. כרגע אנחנו נמצאים בהליכים לבחירת ספק".



איזו מערכת טכנולוגית נוספת מסייעת לירושלים ליהפך לעיר חכמה?



"מערכת ניהול שירות לקוחות (crm), המבוססת על מערכת של מיקרוסופט. כל ממשק שיש לאזרחים עם הרשות המקומית נרשם ב-crm. אם, למשל, אזרח טוען שהעירייה חייבה אותו עבור נכס בסכום גבוה ממה שהוא חייב לדעתו, הוא יכול לפנות אלינו ומערכת crm תעקוב אחר הפנייה שלו. הרשות יכולה לעקוב אחר כל פנייה של תושב ולבחון אם הוא באמת מקבל מענה תוך זמן קצר. אנחנו מתכננים להשיק גם תיק תושב - הפרויקט נמצא כעת בשלבי פיתוח ואני מעריך שהוא יתחיל לפעול בתחילת השנה הבאה. כל אזרח ירושלמי יוכל לראות מכל מקום באינטרנט את הפעילות שיש לו מול העירייה: כמה ארנונה הוא משלם, מה מצב הרישום לגנים ועוד. בנוסף, אנחנו משדרגים את אתר האינטרנט שלנו. התחברנו לשירותי ממשל זמין (gov.il), ואנחנו מאפשרים לאזרחים לשלם דו"חות ולהוריד טפסים".



מתי יוכלו תושבי ירושלים לתקשר עם נציגי העיר באופן מקוון וגם לקבל תשובה במהירות?



"השאלה הזאת מרגיזה. מי שפונה אלינו במייל מקבל תשובה מהירה. אנו משתדלים לענות מהר. נכון שיש העונים לאט יותר, אבל זה קורה גם בחברות היי-טק. באופן כללי אנחנו מנסים לענות".



דובאי מציבה עוד מצלמות



בפברואר האחרון חוסל בכיר החמאס מחמוד אל-מבחוח בבית מלון בדובאי. על פי פרסומים זרים, משטרת דובאי חשפה קטעי וידאו שצולמו באזור שדה התעופה בדובאי ובבית המלון שבו שהה אל-מבחוח, וטענה כי הם מוכיחים שמאחורי חיסולו עומדת ישראל.



בדובאי קיים מערך מצלמות וידאו שכולל כ-25 אלף מצלמות אבטחה. העיתון הירדני "ג'ורדן טיימס" דיווח ביוני כי דובאי מתכוונת להרחיב את מערך מצלמות האבטחה, כחלק ממה שמכונה "עיר בטוחה". לפי דיווח באתר tmcnet, המסקר חדשות טכנולוגיות, דובאי עתידה להוציא השנה 136 מיליון דולר על הרחבת ההתקנה של מערך מצלמות אבטחה "בכל מקום". במשטרת דובאי ציינו כי המצלמות יאפשרו לעקוב אחר "פינות מתות", שבעבר אי אפשר היה לקבל עליהן מידע.



בחנייה לעתיד



אחד השכלולים הדחופים והמתבקשים שנראה בוודאי בערי העתיד יהיה בתחום החנייה, אחד מתחומי הלואו-טק עד כאב במרחב העירוני בישראל. החזון של מערכות חנייה שמשנעות מכוניות באופן אוטומטי מתחת לפני הקרקע ומונעות מהנהג את הצורך לדהור במסלול לולייני קומה אחר קומה אל בטן האדמה כבר מתגשם בכמה מקומות בעולם - למשל במינכן, במדריד, בליוורפול, בבודפשט ובאמסטרדם.



כך זה עובד: המכונית נקלטת בתחנת קבלה (פורטל) במפלס הרחוב, באמצעות מפתח משתמש. כל מה שעל הנהג לעשות בשלב זה הוא להסיע את המכונית אל רמפת מעבר, והוא מסיים את תפקידו. לאחר שעזב את הרכב, נסרקים מיקום כלי הרכב ומידותיו. רמפת המעלית מופעלת והרכב מורד לחניון. כשהנהג שב, הוא חוזר לעמדת המעבר, משלם, והרכב עולה אליו לאחר זיהויו באמצעות המפתח.



כמו בן דודו המוכר לנו היטב מתל אביב, חניון תת-קרקעי אוטומטי חוסך כמובן את השטח הנדרש מעל פני הקרקע לחנייה. אבל הוא יעיל בהרבה: השטח הממוצע למקום חנייה בחניון תת קרקעי רגיל הוא 35-40 מ"ר, בעוד בחניון אוטומטי, מספיקים 15-25 מ"ר למקום חנייה, וגם הגובה של החניון, המכתיב את עומק הבור הדרוש כדי לבנות אותו, קטן בהרבה.



במישור של בטיחות ושל איכות הסביבה, המכוניות מוסעות בתוך החניון במנוע כבוי, ולכן אין צורך במערכות לטיהור אוויר ולתחלופת האוויר בחניון, אוויר מזוהם לא נפלט לקרקע שמעל החניון, והסיכון לשריפה בתוך החניון קטן. בנוסף, אין צורך בהתקנת מערכות אוורור ותאורה בתוך החניון - למעט מערכות חירום לתיקונים - כי לא שוהים בו אנשים.



עוד טריק נחמד הוא שאם ברוב שעות היום יש פורטל אחד או שניים פעילים במפלס הרחוב, הרי שבזמן שעות השיא, בבוקר ובערב, יכולים לעלות מתוך הקרקע עוד שניים-שלושה פורטלים כדי לשרת את הביקוש.



העובד המשוגע לדבר



השירות הציבורי בישראל הוא בדרך כלל האחרון לאמץ את חידושי הטכנולוגיה. מחקר שבחן את רמת השירות המקוון שמספקות הרשויות המקומיות ופורסם לפני כמה חודשים חשף תמונה לא מלבבת.



המחקר - שנערך בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב על ידי הדוקטורנטית רונית פוריאן-לוקאץ' בהנחייתו של פרופ' ניב אחיטוב - בדק את יישומו של רעיון "הממשל הזמין" באתרי האינטרנט של 88 רשויות מקומיות בישראל. המסקנה העיקרית היא שאין מדיניות ברורה שמחייבת את הרשויות המקומיות, ולמעשה כל רשות עושה כטוב בעיניה.



רמת השירות המקוון לאזרח נקבעת בעיקר בהתאם לרצון הטוב ולמעורבות של מנהל מערכות המידע ברשות. לפיכך, אין קשר בין הדירוג החברתי-כלכלי של הרשות המקומית לבין דירוג השירותים המקוונים שהיא מספקת לאזרחיה. לרוב יש ברשות המקומית "עובד המשוגע לדבר", הממלא תפקיד מרכזי בניהול מערכות המידע. התוצאה היא שלא מיושמת שיטה רשמית לתכנון ולהטמעת מערכות המידע. בהיעדר שיטות עבודה מוסכמות בארגון, מאפיינים אישיים של המנהל נהפכים לחסם או לגורם הצלחה של ממשל זמין ברשות המקומית.



עדי קפליוק, יו"ר פורום מנהלי מערכות המידע ברשויות המקומיות ומנהל מערכת המידע של עיריית גבעתיים, אומר ל-markerweek כי כיום מבינים ברשויות המקומיות שאי אפשר לתת שירות טוב לאזרחים ולנהל רשות מקומית ללא השקעה במערכות מידע.



"מיותר אפילו לומר זאת ב-2010, אבל המצב לא היה כך לפני עשור", אומר קפליוק. "בעקבות חוק חובת המכרזים, יש עניין גובר של ספקים בשוק של מחשוב הרשויות המקומיות. עד אז זה היה שוק מונופוליסטי, שנשלט על ידי החברה לאוטומציה. כיום כל רשות מקומית מקבלת החלטה עצמאית כמה להשקיע במערכות מידע. הבעיה היא שבניגוד לחברות פרטיות, רשויות מקומיות צריכות אינספור מערכות תוכנה שונות - לחינוך, לקייטנות, להסעות, להנדסה ועוד - וזה מחייב תקציבים גדולים. בזמנו פנינו לשלטון המרכזי שהקים את פרויקט מרכב"ה (ממשל זמין), והעזנו לבקש אחוזים בודדים. נציגי משרד הפנים טענו שאנחנו צריכים לקחת את הכסף למחשוב מתקציבי הרשויות המקומיות.



"אין ספק שיש גם פערים ברמת המחשוב בין הרשויות המקומיות, וזה מדאיג", מוסיף קפליוק. "באחרונה דווקא התחלנו לשתף פעולה עם ממשל זמין ועם טל הרמתי, סגן בכיר לחשב הכללי והאחראי על תחום המחשוב בממשלה. הקמנו שלוש ועדות שעוסקות בעניינים שונים. למשל, אין שום סיבה שהרשות המקומית והממשלה לא יגדירו ממשקים משותפים שיאפשרו לאזרחים להימנע ממשלוח פקסים".



על אילו מערכות מחשוב מתבססות רוב הערים בישראל?



"כיום עוסקות מערכות המידע ברשויות המקומיות בשלושה תחומים: מערכות מידע תפעוליות שמבצעות מטלות שוטפות; מערכות מידע המספקות מידע לדרג הניהולי, כמו את שיעור מקבלי תעודת הבגרות בבית ספר מסוים; ומערכות תמיכה בקבלת החלטות (decision support systems -dss ) שמפיקות מידע מורכב ומספקות תמיכה וחיזוק. אלה מערכות שמייעצות אילו פעולות לנקוט: איך לתקן שיעור נשירה בבית ספר מסוים, או לתת צפי של כיתות לימוד. אלה מערכות יקרות. ברוב הרשויות המקומיות, מערכות המידע עדיין מתעסקות ברמה התפעולית או במידע שמיועד למנהלים. אנחנו רק מתחילים להתקין מערכות dss".