רק אל תקראו לה פיאט: האברט 500 נורא רוצה להיות מכונית ספורט

האם פיאט 500 אברט - סליחה, אברט 500, דיר באלאק להזכיר כאן את השם פיאט - היא מכונית ספורט? זה מה שהם רוצים שתחשבו, עם כל החצאיות והספוילרים והשבכה באמצע מאחור. וכמובן העקרב העוקץ. יש מדבקה שלו בכל מקום. אברט היא חטיבת הספורט של פיאט. נגיד, ואני ממש לארג' היום, כמו ש-amg היא למרצדס או m לב.מ.וו. פיאט 500 סטנדרטית, עם מנוע 1.4 ליטרים ותיבה ידנית, נמכרת ב-115 אלף שקל. מוסיפים את סמל העקרב, והמחיר קופץ ל-170 אלף שקל ואפילו ל-185 אלף שקל,



תלוי באבזור. אז מה בכל זאת ההבדל? מנוע 1.4 ליטרים טורבו עם 135 כ"ס (במקום 100 כ"ס), מהירות מרבית של 205 קמ"ש (לעומת 182 קמ"ש) ותאוצה של 7.9 שניות ל-100 קמ"ש (לעומת 10.7). אז מי את, אברט 500? מיני-למבורגיני או צעצוע מפונפן?



רייסר עם טוויסט



אם תגיעו לאולם התצוגה של פיאט ברחוב יגאל אלון בתל אביב, תגלו שהקצו שם חלל נפרד לאברט. הבן של בעל הבית ממונה עליו. על הקירות תמונות בשחור לבן של מכוניות מרוץ משנות ה-50 וה-60, ובין לבין מתרוצץ מנהל מכירות שבאמת מזיל בנזין.



כל קונה או קונה בפוטנציה זוכה להרגיש כמו רייסר קטן. רייסר קטן אבל עם טוויסט. כלומר, לא סתם אחד שנותן בראש כמו החבר'ה של האימפרזות המכונפות, אלא אחד שגם יודע את נס הרים וגם מסוגל לשבת על קפה משובח באמצע תל אביב.







באנו ליהנות



צאו ולמדו כמה מרוויחה פיאט מאברט 500. נתחיל בזה שהיא מרוויחה המון על כל 500 באשר היא 500 - כי 500, כידוע, היא בכלל פיאט פנדה בתחפושת, שמיוצרת בפולין. המחיר של פנדה הוא 78 אלף שקל, ותהיו בטוחים שגם עליה אף אחד לא מפסיד. אז אברט 500 עולה לצרכן כמו שתי פנדות. למה להתקטנן? לא באנו לעשות שוק. באנו ליהנות.



המבטים מפצים



אברט 500, כמו כל 500, היא מכונית פיצית. אתה יושב מול ההגה, שולח יד ימינה, ונתקע עם המרפק בחלון של הנוסע לצדך. הממדים המינאטוריים הופכים אותה לכלי ידידותי בעיר. ואיך אברט בעיר? אותו הדבר, רק הרבה יותר מהירה ומתרסקת. אני שועט עמה בדרום תל אביב וחולם על רומא. והנה מכסה של ג'ורה, בום ואני מתעורר מהחלום. המכונית הזאת לא נוחה שזה מפחיד. זנים מסוימים של מהמורות, דווקא הזנים הנפוצים בעיר, מכניעים את המתלים קצרי המהלך ואת הצמיגים נמוכי החתך, ומעבירים את המכה היישר לגב שלך. המבטים מפצים. 80% מהאוכלוסיה מסתכלת על פיאט 500. כשזה מגיע לאברט 500 עם האקסטרה קישוטים, זה קופץ ל-120%. כולם, כולל החתולים, מסתכלים על המכונית, מחייכים, ועושים לך טוב בלב ונעים בגב.



חלון שמש ארור



המחיר של 500 אברט הוא הגזמה פראית, אבל צריך לקחת בחשבון שמדובר במכונית די מאובזרת: פנסי קסנון (נחמד), בלוטות עם זיהוי קולי (נחמד), שקע לחיבור windows mobile (הלו, העולם לא הצביע כבר אפל?) וחלון שמש. על החלון הזה אני חייב מלה. דפוק. זאת המלה. 'צטער, אין מלה אחרת. החלון הזה מנמיך יותר את התקרה הנמוכה ממילא, ומה שיותר גרוע הוא שבין הזכוכית של החלון לבין הפדחת של הנוסעים מפריד רק וילון מחורר כמו רשת דייגים. ככה יוצא שהשמש מכה פנימה, מסנוורת ושורפת. אה, כן, אי אפשר להזמין את הרכב בלי החלון הארור הזה. בגרסה שעולה 185 אלף שקל, מקבלים חישוקי 17 אינץ' במקום 16 אינץ', ומושבי עור.



הדוושות לא משהו



אז אני מחכה שהשמש תרד קצת ויוצא לכביש שלי.



סידור הדוושות לא משהו בכלל. דוושת האפס, זאת שמשמאל, שמיועדת לאפשר תמיכה לגוף - היא לגמרי לא נוחה. השאר צפופות. המושב לא מתכוונן לגובה. יש מד גדישה ויש כפתור sport. אני לוחץ עליו. ההגה מתקשח, תגובת המצערת נעשית חדה יותר ולחץ הגדישה בטורבו עולה מ-0.9 באר למקסימום של 1.1 באר. מסקנת ביניים: רק ספורט. סעו תמיד במצב ספורט.



העיקר שזה עובד



אני לוחץ על כפתור נוסף - ttc. ראשי תיבות של טורק-טרנספר-קונטרול או משהו כזה. מה זה משנה, העיקר שזה עובד. קודם כל נדלקת נורה צהובה, ואז אתה מגלה שהמכונית סובלת פחות מהתופעה הבזויה של תת היגוי. ה-ttc הזה, שמחקה אלקטרונית דיפרנציאל מוגבל החלקה - מאפשר להאיץ תוך כדי סיבוב, עד גבול מסוים. המכונית מתעקשת לשמור על קו הפנייה הנבחר ולא שועטת היישר למעקה הבטיחות. וזה נחמד. אני מתחיל לחייך.



שעשועי זנב



ואז מגיעות הירידות. ואני מגלה שבקלות, ממש בקלות, אברט 500 מוציאה את התחת החוצה. באנגלית זה נשמע יותר טוב: tail happy car. אמנם אי אפשר לנתק את בקרת היציבות האלקטרונית, אבל המערכת שמותקנת באברט 500 מאפשרת שעשועי זנב למכביר - ורק אם העסק נעשה ממש אקוטי, היא מתערבת ומצילה הפעם את התחת שלך, אדוני הנהג. איך המנוע? נחמד, אבל הכוח מגיע בסל"ד גבוה יחסית. איך הגיר? נחמד, אבל לא מדויק. איך ההגה? דווקא בסדר גמור. יש אפילו פידבק. וזה באמת מצרך נדיר בהגאים החשמליים של ימינו.



מכונית שלישית, רביעית או חמישית



אברט 500 היא מכונית חמדמדה. באמת בא לי על אחת כזאת. אבל רק בתור מכונית שלישית, רביעית או חמישית. לבני תמותה רגילים באופן יחסי, שקונים מכונית אחת או שתיים, אלפא רומיאו מיטו היא בחירה הרבה יותר הגיונית.



למבחני דרכים קודמים - "כבישים"