התמונה האחת שכדאי לזכור

>> אם יש תמונה אחת שכדאי לזכור מהשבוע האחרון, זו התמונה של האסיר גיא ויסמן מתראיין לכתב חדשות 2 גיא פלג. ויסמן לבוש סרבל שב"ס כתום, מעשן סיגריה ועל כתפו הימנית מגבת (מקלחת אחת ביום, לא תמיד יש מים חמים) כדי לספוג את הזיעה, והוא נועל נעלי אדידס פשוטות.

הקירות במסדרון הכלא שבו יושב ויסמן על כיסא פלסטיק, צבועים בסיד לבן בפעם העשירית, אך הם עדיין מלוכלכים והרצפה האדומה מוכתמת. לשמאלו שורת טלפונים ציבוריים. לימינו דלתות תאי האסירים הנעולות (שלושה עד ארבעה בחדר, בלי מקלחת עם מיטות קומותיים). בכל דלת פתח קטן לארוחות (שלוש ביום). כן, ככה נראה כלא.



מימין לכל דלת חלון שדרכו ניתן לברר מה קורה בתא בלי להיכנס אליו. המרווח בין שלושת סורגי החלון - פחות מ-13 ס"מ, רוחב הראש, מרווח שלא מאפשר להשתחל החוצה. מאחורי ויסמן מדרגות שאינן מובילות לפנטהאוס או למכון הכושר, אלא לקומת התאים השנייה, שנראית ממש כמו קומת הקרקע. מעל למדרגות יש מאוורר גדול (המיזוג לא פועל) ומעליו מצלמת מעקב.



כלא איילון ברמלה שוכן במצודה בריטית מתקופת המנדט. כלואים בו 1,000 עצירים ואסירים, בהם גם פלסטינים שעברו עבירות ביטחוניות. הכלא שמסווג ברמת ביטחון מרבית, כולל 15 אגפים, מתוכם שניים לאסירים בהפרדה ואגף אחד לשומרי מסורת. ויסמן, שאינו אסיר ביטחוני ואינו שומר מסורת כנראה, מאשים בראיון את כל העולם: השוק מסריח, כולם עושים כמוני; לא מעלתי, היתה לי טעות מקצועית; כולם ידעו, החברה התנהלה בחוסר סדר. הוא מדבר על שוק ההון כמקום שבו הפיתוי גדול וקל להסתחרר.



פעם, לפני ארבע שנים, היה ויסמן בכיר בחברת הביטוח הגדולה הראל. הוא היה איש חזק עם משכורת יפה ואוטו יפה, והזיז מיליארדים ממקום למקום. היה לו בית בהרצליה פיתוח (עם משכנתא), צוות קטן שסר למרותו ואפילו, מה אתם יודעים, לקוח סלבריטי, יעקב אילון. הוא היה מסוג האנשים שיש להם הכל ושהכל קטן עליהם. לא סתם איזה מורה לטבע בן 50 שעוד לא יודע לאיזה תהום ייפול כשיצא לפנסיה, וגם לא נהג בן 28 שכל 1% פחות בתשואה או פיפס נוסף בדמי ניהול פוצעים לו אנושות את העתיד.



ויסמן היה מעל לכל זה. אבל בדיוק לפני שבוע הוא הורשע בגניבה של יותר מ-100 מיליון שקל ונידון לעשר שנות מאסר. התברר שבמשך שנים הוא גנב מהחברה שבה עבד, ובהיותו הרוח החיה בחברה ומנהלה בפועל, הצליח להערים על בעלי הבית ועל מערכות הבקרה.



מי שעובד בפיצוצייה, יש לו בדרך כלל גרעינים בחינם. עובדים במיון תפוחי אדמה, חוזרים הביתה עם שקית, שיהיה לצ'יפס של אחרי המשמרת. עובדים בעיתון מקבלים כל בוקר עיתון ליד הדלת. לפעמים מדובר בתנאי שכר ולפעמים רק בהסכמה או במסורת. לעובדי חברת חשמל יש דיל מצוין, הם מקבלים חשמל בחינם.



אבל מי שעובד בשוק ההון לא יכול לקחת הביתה כסף בחינם. גם אם זה מפתה וקל. לא כסף של הלקוחות ולא של בעלי הבית. בעניין הזה אין דילים, אין מסורת ואין קריצות. זאת הסיבה שאנחנו צריכים בשוק ההון אנשים שונים לחלוטין מוויסמן. ישרים עם אינטגריטי, הקפדה יתרה על הכללים ואחריות לסביבה. מה שמסייע לכך הם המשכורת המצוינת והתנאים, חמישה כוכבים.



בכל פעם שמתעורר אצלכם ספק לגבי חציית גבול כלשהו, זיכרו את הסיסמה הצבאית הישנה: כשיש ספק - אין ספק. בכל פעם שאתם נתקלים בפיתוי כספי, כדאי לכם לעצור ולהיזכר בתמונה של ויסמן. אם יש צורך, שימו את התמונה הזאת ליד המחשב או על לוח המודעות בפינת הקפה. זיכרו כל יום את הדרך הקצרה בין מיליון או שניים בחשבון הבנק לבין המדים הכתומים, 1,000 האסירים, מיטת הקומותיים, כיסא הפלסטיק והטלפון הציבורי. הסתכלו שוב באסיר העלוב הזה, הכבוי, המושפל. אל תשכחו. החלון, הסיגריה, המאוורר, המגבת, המדרגות, המבט.