הטייקונים נאבקים מעל ראשם של הצרכנים

>> הקרב שמנהל בימים אלה אילן בן-דב נגד הרחבת התחרות בשוק הסלולר הפך השבוע באופן רשמי להצגה הכי טובה בעיר.

ביום שני נשא בעל השליטה בפרטנר נאום בן 40 דקות שבו ניסה לשכנע מדוע אין מקום להפחית את תעריפי הקישוריות, ומדוע האשמה האמיתית בכל זוועות שוק הסלולר היא דווקא בזק. חברת הטלפוניה הוותיקה לא נותרה חייבת והמנכ"ל שלה, אבי גבאי, פירסם ביום רביעי הצהרה לוחמנית, אם כי מאופקת, שבה אמר: "אם אילן בן-דב חושב שבזק תשלום לו את החוב שלקח כדי לרכוש את פרטנר - הוא טועה. לא מפה תבוא לו הישועה". לכאורה מתפתח כאן קרב מעניין של הכפשות, כאשר בצדה האחד של זירת הבוץ ניצב בן-דב, ובצדה האחר שאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק ומתחרה רב שנים בבן-דב בתחום יבוא מכשירי הסלולר.



באופן מעט מוזר, מי שמוביל את הקרב בעבור חברות הסלולר הוא דווקא בעל השליטה עם הניסיון המצומצם ביותר בנושאים רגולטוריים. גם נוחי דנקנר, בעל השליטה בסלקום, וגם אלוביץ' המחזיק בפלאפון באמצעות בזק, צברו בעברם קילומטראז' רב של מאבקים רגולטוריים.



במשך שנים דנקנר היה הפטרון הבלתי רשמי של שוק הסלולר. יש אומרים כי העובדה ששוק הסלולר זכה לשקט רגולטורי במהלך כל תקופת כהונתו של שר התקשורת הקודם, אריאל אטיאס, קשורה ליכולת השכנוע והקסם האישי של דנקנר. המאבקים הרגולטריים שהתפתחו בתקופת אטיאס היו מינוריים בלבד, קוסמטיים באופיים, ולא באמת השפיעו על מאזן הכוחות בשוק. תקופת אטיאס תיזכר כתור הזהב של שוק הסלולר, שבמהלכה רשמו החברות זינוק אדיר ברווחיהן ובעלי השליטה בהן נהנו מזרם דיווידנדים חסר תקדים.



כל עוד דנקנר היה הפטרון של שוק הסלולר, כל בעלי השליטה נהנו. כך היה כאשר קבוצת איפקס-סבן-ארקין מכרה את בזק ברווח חסר תקדים, וכך היה כאשר האצ'יסון הסינית מכרה את פרטנר לבן-דב, גם היא ברווח אדיר. המעורבות של דנקנר בנושאים אלה תמיד היתה עקיפה ואלגנטית. פעם פגישה עם אטיאס במסעדה כשרה בליווי בנות הזוג, פעם נוספת פגישה במשרדי אי.די.בי בעזריאלי. דנקנר תמיד פעל באופן חכם מאחורי הקלעים.



גם אלוביץ' התנסה במאבקים רגולטוריים, מתוקף היותו בעל השליטה ב-012 סמייל, שחייבת את חייה לרגולטור. ב-2007 הוא ניאות להיחשף לראשונה כחלק מהניסיון הנואש של 012 סמייל לזכות ברישיון להפוך למפעיל סלולר וירטואלי. בניגוד למנהגו, הוא קיים מסיבת עיתונאים יחד עם אטיאס בניסיון ללחוץ על השר לקדם תחרות בסלולר. זה היה שיא המאבק מבחינתו, שהוכתר ככישלון כאשר החליט למכור את 012 סמייל ולרכוש את בזק.



פינו את הזירה לבן-דב



דנקנר ואלוביץ', כל אחד מסיבותיו, השאירו את זירת המאבק של 2010 לאילן בן-דב. שניהם מנסים להתרחק מהעימות כמו מאש, שכן הבינו כבר בשלב התחלתי כי טוב לא ייצא להם מזה. תדמית חברות הסלולר הלכה ונשחקה בשנים האחרונות, עד שהפכו בעיני הצרכן לחברות השירות הכי פחות שקופות והגונות בישראל.



השחיקה במעמדן אינה מנותקת מהעלייה ברווחיותן. ככל שחשבונות הסלולר נעשו שקופים פחות, כך הצרכנים שילמו יותר עבור שירותים שלא צרכו בלי יכולת לערוך השוואת מחירים. התוצאה היא רווח גדול יותר של החברות ושביעות רצון נמוכה של דברני הסלולר.



דנקנר ואלוביץ' הבינו כי החגיגה תיגמר כשיגיע רגולטור נחוש. כאשר שר התקשורת, משה כחלון, נכנס לתפקידו הם הבינו כי קשה יהיה לנצח במלחמה, ולכן הורידו פרופיל. כך נוצר מצב אבסורדי מעט שבו הובלת המאבק נפלה לידיו של בן-דב. ייתכן שמתוך הרצון העז של בן-דב להיחשף, וייתכן שבשל חוסר ניסיונו, הוא פרץ למערכה הזאת ברעש גדול ובאגרסיביות של פיל בחנות חרסינה. בניגוד לעמיתיו בעלי ההון, הוא לא הצליח להיכנס לעמדה הנחשקת של מושך בחוטים מאחורי הקלעים. הוא בחר לעמוד במרכז אור הזרקורים ולא השאיר את הבמה למנכ"ל החברה, דוד אבנר, או למחליפו, אלי גליקמן. בן-דב הפך את המאבק ממאבקן של החברות נגד הרגולטור למאבקם של בעלי ההון.



האסטרטגיה של בן דב היא להטיל רפש בבזק. הוא הניח כי אם יצליח לגרור את בזק למערכה, ינדוד הלחץ הציבורי והרגולטורי גם אליה. בן-דב זוכר את הימים שבהן בזק היתה שק החבטות של הצרכנים ומשרד התקשורת, וקיווה לשחזר את הימים האלה. בזק מצדה, ובעל השליטה בה, אלוביץ', הבינו כי טומנים להם כאן מלכודת, ולכן נמנעו עד כה מתגובה. גם כאשר סלקום הבליחה במאבק, כאשר עמי אראל נשיא ויו"ר סלקום נקט בקו דומה במסיבת עיתונאים שערך לפני שבועיים, שמרה בזק על דממה. האיפוק הזה הצביע על עוצמתה של בזק ובאותה שעה הרחיק את הרפש של בן-דב מאלוביץ'.



דממה זו הופרה, כאמור, שלשום. בזק כבר לא יכלה לשאת זאת ושלחה את המנכ"ל גבאי להתמודד מול ההאשמות של בן-דב וחברות הסלולר. לא ברור אם הדבר נעשה בתיאום עם בעל השליטה אלוביץ', שמשאיר את ניהול החברה לגבאי וליו"ר שלמה רודב, אך כניסתה של בזק למערכה גררה איתה גם את אלוביץ'. מכיוון שהמערכה מובלת על ידי בעלי ההון, אלוביץ' מוצא את עצמו עכשיו במערכה אם הוא הרוצה בכך או לא.



אלוביץ' יתקשה לשמור על הפאסון



מבחינת דנקנר ובן-דב אין זה שיתוף הפעולה הראשון, שכן בין השניים מתקיימת כבר שנים רבות מערכת יחסים מורכבת. בן-דב עזר לדנקנר להשתלט על אי.די.בי כאשר העניק לו בשנת 2003 הלוואה של 45 מיליון שקל, אשר כללה אופציה ל-5% ממניות גנדן. עם זאת, דנקנר לא רצה את בן דב כשותפו, והחזיר לו את ההלוואה למורת רוחו של בן-דב. מאוחר יותר, במהלך 2004, ניסה בן-דב להיות שותפו של דנקנר בעל כורחו, כאשר אסף בשוק מניות אי.די.בי בהיקף של כרבע מיליארד שקל. גם הפעם דנקנר לא רצה את בן-דב כשותף ורכש ממנו את המניות בסופו של דבר לאחר מאבק שליטה זריז.



למרות עימות קצר זה, בין השניים יש הערכה הדדית. מיד לאחר שבן-דב רכש את השליטה בפרטנר, צוטט דנקנר כאשר אמר כי מדובר בעסקה מצוינת שנעשתה במחיר טוב. הדבר עזר לבן-דב לגייס את החוב הדרוש לשם הרמת העסקה הממונפת. מנגד, בן-דב צוטט בראיון משנת 2008 שבו אמר: "הייתי מאוד שמח אם נוחי יהיה ראש ממשלה". השניים גם מקיימים יחסי ספק לקוח כבר הרבה שנים, שכן סלקום היא אחת הלקוחות הגדולות של סאני, מקור העושר של בן-דב. כפי הנראה, בן-דב לחץ על דנקנר להצטרף למאבק של חברות הסלולר נגד התחרות, שכן סלקום שמרה לאורך מרביתו על פרופיל נמוך. מסיבת העיתונאים שקיים לפני כשבועיים, יו"ר ונשיא סלקום, עמי אראל, אמנם משכה לרגע את אור הזרקורים, אך לא נראה כי יש לה המשכיות. ככל שעובר זמן, נראה שהמהלך של סלקום היה מאולץ יחסית, כחלק מהניסיון של דנקנר לתת מענה לדרישת בן-דב.



השאלה היא מה הלאה. כפי הנראה, זריקת הבוץ ההדדית לא תימשך, למורת רוחם של הצופים והסקרנים הנלהבים. בזק לא צפויה להיהפך לציר במאבק, אלא אם לבן-דב יש שפן בלתי צפוי בכובעו. למרות זאת, העימות כבר כאן. אלוביץ', שנמנע עד כה ממעורבות ישירה ושמר על פרופיל תקשורתי מינימלי, הולך ונדחף לקדמת הבמה. ככל ששוק התקשורת יהיה תחרותי יותר, וככל שירבו האיומים, יתקשה אלוביץ' לשמור על הפאסון.