"אני מאוכזב ממה שקרה בבנק הפועלים"

ניו יורק



>> לסקוט שיי, יו"ר בנק סיגניצ'ר - בנק לאנשי עסקים, חברות בינוניות ובנקאות פרטית - יש נקודת מבט לא שגרתית על המתרחש בבנק הפועלים בשנים האחרונות. הוא מכיר את הבנק מבפנים, כמי שהיה חבר דירקטוריון בו במשך שמונה שנים - והוא מכיר אותו מבחוץ, כמי שחי את עולם הבנקאות האמריקאי ומבין את דרך פעולתו היטב.

ישוב במשרדו המרווח בשדרה החמישית בניו יורק, משתדל שיי להיות זהיר מאוד כשהוא מדבר על הבנק שבו היה מושקע בעבר. הרומן של שיי עם בנק הפועלים החל ב-1997. באותה שנה רכש תד אריסון, אביה המנוח של שרי אריסון, יחד עם כמה שותפים, את השליטה בבנק מידי המדינה. אריסון רכש 60% מגרעין השליטה בבנק, ו-40% הנותרים נרכשו בידי קבוצת משקיעים אמריקאים.



שיי היה חלק מקבוצת המשקיעים האמריקאים שנכנסו כשותפים בבנק הפועלים. הוא עשה זאת באמצעות קרן איפריון פרטנרס - שאותה הקים עם לו רניירי, סגן יו"ר בבית ההשקעות סולמון ברדרס לשעבר. לאחר שרניירי פוטר בעקבות מאבקי כוח עם מנכ"ל החברה באותה עת ג'ון גוטפרונד, הצטרף אליו שיי והשניים הקימו את הקרן ב-1988.



איפריון פרטנרס רכשה מניות של בנק הפועלים בסך 120 מיליון דולר. שמונה שנים מאוחר יותר, בסוף 2006, רכשה אריסון את מניותיהם של רוב השותפים, ונהפכה לבעלת השליטה היחידה בבנק הפועלים.



אלא שההחלטה של קרן איפריון למכור את חלקה בבנק הפועלים לא עשתה טוב לבנק. הוא איבד קבוצה של אנשי מקצוע מביני דבר, המכירים את השוק הבינלאומי ובעלי ניסיון בבנקאות.



השקעה טובה



שיי מרוצה מההשקעה בבנק הפועלים. "כאשר קנינו את מניות הבנק המחיר למניה היה כ-8 שקלים. כשמכרנו, הוא הגיע ל-15 שקל למניה", הוא אומר. "הרווחנו שיעור תשואה פנימית שנתית נטו של 12%. זה לגמרי לא רע".



למה מכרתם? האם ראיתם משהו לא תקין המתרחש בבנק?



"איפריון היא קרן עם אורך חיים מוגבל של כשמונה שנים, כך שהיינו צריכים לממש את ההשקעה. זו גם הסיבה שלא קנינו מניות שליטה בבנק. לא יכולנו לקנות משהו שאין לנו יציאה ממנו. התחושה שלי לגבי הנהלת הבנק והדירקטוריון היתה שזו הנהלה מקצועית מאוד".



ובכל זאת, היו בעיות עם הנהלת הבנק מאז שיצאתם.



"אני מאוכזב ממה שקרה בבנק. זו אפילו אכזבה גדולה. זו היתה הפתעה גדולה בשבילי. ממה שראיתי כשהייתי קשור לבנק, לא ראיתי שום דבר שהיה יכול להצביע על כך שמתרחשים דברים שהם לא בסדר. אבל האמת היא שכיום אני לא מכיר את העובדות. אני מתבסס רק על קריאה של עיתונים ושל דו"חות. תמיד ראיתי את הבנק ככזה שבראשו עומדים אנשים טובים וישרים. עבדתי עם המנכ"ל הנוכחי ציון קינן ועם היו"ר יאיר סרוסי ויש לי הרבה כבוד אליהם. אם אני מבין נכון, הבעיה קשורה לדני דנקנר".



איך אתה מסביר את העובדה שבנק הפועלים איבד את ההובלה לבנק לאומי?



"אני חושב שהצוות בבנק הפועלים מקצועי, אבל גם בבנק לאומי יש צוות טוב. כל הבלאגן עם השינויים בהנהלה פגע בבנק הפועלים".



האם העובדה ששרי אריסון ריכזה כוח גדול מאוד בבנק פוגעת במערכת האיזונים שלו?



"לא הייתי רוצה למתוח ביקורת על אף אחד, אבל אגיד זאת בצורה חיובית יותר: אני חושב שהנוכחות של האמריקאים בדירקטוריון הבנק היתה חיובית ותרמה תרומה משמעותית. למכירה של האחזקות של האמריקאים היה מחיר - התרומה שלהם להובלת הבנק כבר לא היתה שם. כיום אני לא מעורב בבנק ואין לי מספיק מידע מבפנים לגבי מה שקורה בו".



מה דעתך על ההסתבכות של בנק הפועלים בהשקעות בעייתיות בתחום איגרות החוב מגובות משכנתאות?



"יש לי רקע בתחום. אני עצוב מאוד בנוגע לעניין זה. לפי מיטב ידיעתי, ההשקעות הללו לא נעשו בתקופה שבה הייתי קשור לבנק. מקריאה בעיתונים אני מבין שהן קרו לאחר שמכרנו את האחזקה שלנו. בסיגניצ'ר לא קנינו את הניירות האלה. אני מבין, ממה שאני קורא, שאלה שהיו קשורים לכך פוטרו. אך יש גם דבר טוב. הבנק מכר את חבילת האג"ח הזו בשלב מוקדם יחסית. אילולא מכרו את האחזקה שיעורי ההפסד היו כפולים".



מבנק הפועלים נמסר בתגובה: "בשיחה טלפונית שנערכה עם מר סקוט שיי, אמר שיי שדבריו סולפו וצוטטו בצורה לא נכונה ומעוותת".



החשבון של בריטני



הקשר בין שיי לבנק הפועלים הביא להשקעה המוצלחת של הבנק הישראלי בבנק סיגניצ'ר. סיפור ההקמה של הבנק מרתק: הכל החל ב-1999, אז נמכר בנק ריפבליק, שהיה בשליטת משפחת ספרא, לתאגיד הבנקאי hsbc. ריפבליק היה בנק משפחתי שידע להעניק שירות מיוחד לכאלה שחשבון הבנק שלהם לא סובל בדרך כלל מאוברדראפט.



אלא שהמכירה של הבנק המשפחתי לתאגיד הענק לא עשתה לו טוב, והאופי שלו הלך ונעלם. גם העובדים הוותיקים של בנק ריבפליק הרגישו שדוחקים את רגליהם החוצה, ובמקומם נכנסים לתמונה הכלכלנים הצעירים של hsbc.



אל החלל שיצר בנק ריפבליק נכנס ב-2001 בנק סיגניצ'ר. כמה מהעובדים הוותיקים עברו לבנק החדש, שהוקם מאפס, ויחד הם יצאו להרפתקה. כיום אין חולק על כך שההרפתקה היתה מוצלחת ביותר: עם שמות נוצצים שהוזכרו כלקוחות, כמו רוברט דה-נירו ובריטני ספירס, הבנק הצליח לזנק לעסק משגשג ורווחי.



"ראיתי שיש הזדמנות לבנות בנק שמטפל בלקוחות 'מידל מרקט' - חברות עם 50-500 עובדים. פתחנו לפני תשע שנים עם אפס נכסים. כיום יש לנו 8,000 לקוחות עם 10 מיליארד דולר נכסים ופיקדונות של 8 מיליארד דולר", מספר שיי. "הגידול כולו אורגני - לא התרחבנו על ידי רכישה של בנק נוסף. גם השנה אנחנו עושים עסקים טובים. ברבעון הראשון של השנה הרווחנו 22 מיליון דולר".



המוסד הראשון שהשקיע בבנק סיגניצ'ר היה בנק הפועלים, סכום של 42.5 מיליון דולר. "שיכנעתי את הדירקטוריון וההנהלה של הבנק להשקיע, והם שמעו לי", אומר שיי. ב-2005 החליטו בבנק הפועלים למכור את האחזקה שלהם בבנק סיגניצ'ר. "הם יצאו מההשקעה עם תשואה פנימית של 50%", הוא אומר.



למה הם יצאו?



"הם רצו להרחיב את הפעילות הבינלאומית שלהם, ועשו זאת עם הרווח מהמכירה. היו להם גם בעיות רגולציה שחייבו אותם לקבל החלטות על יציאה".



האם הם קיבלו החלטה טובה?



"הם הרוויחו תשואה פנימית של 50% על ההשקעה, וזה יפה מאוד. מצד שני, כיו"ר סיגניצ'ר אני לא יכול להגיד שזה דבר טוב למכור מניות של סיגניצ'ר".



"מחפש אתגרים בישראל כל הזמן"



שיי, 52, הוא נשוי, אב לארבעה והוא מתגורר בניו יורק. הוא למד לתואר ראשון ושני באוניברסיטת נורת'ווסטרן. הוא דובר עברית טובה מאוד, עם מבטא אמריקאי בולט. הראיון מתקיים בעברית כאשר פה ושם הוא משלב מלה באנגלית.



"הייתי סטודנט באוניברסיטת נורת'ווסטרן. החלטתי ללמוד בתוכנית החד-שנתית באוניברסיטה העברית, והייתי צריך לקחת קורסים בעברית. עד אז לא יכולתי לדבר משפט בעברית. אז למדתי באולפן בקיץ", הוא מספר. "עשיתי קורס בתורת המחירים בעברית, והאמת היא שקיבלתי אוצר מלים טוב מאוד. למדתי מלים כמו היצע וביקוש, ביטחונות, מלאים, אשראי, ריבית ושערי חליפין. זה היה מוזר. ידעתי הרבה מושגים בכלכלה, אבל לא יכולתי להסביר לנהג האוטובוס לאן אני רוצה לנסוע. לאחר שגמרתי את הלימודים שכחתי הרבה מהמלים".



ב-1994-1995, כשכבר היה נשוי ואב, הוא החל לעבוד על העברית שלו בניו יורק. "אני לא יודע מה היתה ההשראה", הוא אומר. "בתשע וחצי בלילה לקחתי שיעורים פרטיים".



ואז, כעבור שלוש שנים, הוא היה חלק מקרן איפריון שרכשה חבילת מניות בבנק הפועלים. "כשבאתי לישיבות", הוא מספר, "העמידו לרשותי שתי מתורגמניות ונתנו לי זוג אוזניות כדי שאבין מה שקורה. די מהר קלטתי שהמתורגמניות הבינו 70%-75% ממה שקורה. היו הרבה מונחים טכניים שהן לא הכירו. הורדתי את האוזניות, וגם אני הבנתי 70%-75%. אז החלטתי להסתדר בלי אוזניות. בישיבות דיברתי בהתחלה אנגלית. אחר כך עברתי לעברית".



מה מצב הבנקים בישראל על רקע המשבר העולמי?



"חשוב להכיר בכך שהבנקים בישראל עברו את המשבר טוב יותר מבארה"ב ובאירופה. הבעיות בישראל החלו לצוץ שלוש שנים לפני המשבר בארה"ב. התוצאה היתה שהופעלו רגולציה ופיקוח צמודים על הבנקים. כתוצאה מכך הבנקים עברו את המשבר בלי שנפגעו. בארה"ב, לעומת זאת, יש כיום כ-800 בנקים המצוים בבעיה. יש גם בעיה של בנקים גדולים, שאם הם יפלו זה יכול לסבך את הכלכלה האמריקאית כולה. צריך לזכור שהבעיה הזו קיימת גם בישראל".



אז יצאת מעסקים בישראל?



"אני עדיין מעורב. אני חבר בדירקטוריון של חברת סופרדריביטיבס (המפתחת כלים להערכה של מוצרים פיננסיים - ח.ה). אני מעורב גם בחברות סי פאס המפתחת תוכנה לחברות ביטוח וסי וידיאו הפועלת בעסקי הטלקומוניקציה. אני מחפש כל הזמן אתגרים בישראל, לאו דווקא באופן אקטיווי. אנשים מישראל מופיעים אצלי כל הזמן.



"אני אוהב את ישראל ואם אני לא נוסע לארץ כמה חודשים אני מחפש תירוץ לנסוע. זה חסר לי. דרך בנק הפועלים היה לי קשר לכמעט כל עניין כלכלי בארץ. ראיתי, למשל, את מהפיכת הטלקומוניקציה בארץ. נהניתי לראות את השינויים בכלכלה הישראלית. לדאבוני, כיום אני לא יכול לטוס לישראל שמונה פעמים בשנה".



האם ארה"ב נמצאת בדרך הנכונה?



"אני באמת מודאג. אנחנו נכנסים לתקופה ארוכה של צמיחה מתונה, בשיעורים של 1%-2.5%. זה לא מספיק להוריד את שיעורי האבטלה ולגרום לגידול בתעסוקה. בנוסף, רמות החוב של הממשלה, המדינות והעיריות גדלות והולכות. יש לי אינדקציות טובות למה שמתרחש. חברות - לקוחות שלנו - נמנעות מלהשקיע. בלי הגידול מצד המשקיעים, כשהממשל בחוב והציבור הרחב לא יכול לקנות כמו בעבר, הצמיחה נשארת מתונה מאוד. לדעתי בתחום הנדל"ן יש אפשרות ל'דאבל דיפ' (מיתון חוזר בצורת האות w - ח.ה) של 5%-10%. הנתונים לא מעידים על כך עתה, אבל זה מה שקורה. אנו הולכים בכיוון של יפן".



אתה מדבר על קשיים אבל החגיגה בוול סטריט מתחזקת.



"יש כאן בעיה גדולה. מצד אחד הכלכלה נמצאת במצב משברי, ומצד שני וול סטריט פורחת. זה לא יכול להימשך כך לטווח הארוך. תהיה תגובה חברתית. וול סטריט לא הולכת לוותר כל כך מהר, אבל בסופו של דבר שיעורי השכר והבונוסים בוול סטריט יירדו".



"הקשר בין יהדות העולם לישראל הוא עניין של ביטחון לאומי"



>> סקוט שיי קשור אמנם לכמה חברות ישראליות, אבל מה שבאמת בוער בעצמותיו כיום זה להביא לישראל כמה שיותר בני נוער מהתפוצות. "מבחינתי", הוא אומר, "הקשר בין יהדות העולם לבין ישראל זה עניין של ביטחון לאומי.



"אם בודקים את הקשר של יהודים לישראל, רואים שאלה שביקרו בארץ מגלים תמיכה והבנה לצרכים של ישראל יותר מאלה שלא ביקרו בה. יהודים שלא ביקרו בישראל תומכים ב-30% פחות מאלה שביקרו בה. אני מעורב גם בפרויקט תגלית, שדרכו מביאים לישראל סטודנטים בגילאי קולג', ואני רואה בו תוכנית חשובה. אבל חשוב עוד יותר להביא תלמידי תיכון יהודים. בגיל הזה הקשר שנוצר חזק יותר ומשפיע עליהם לכל החיים".



זו הסיבה ששיי הוא אחד התומכים הבולטים בפרויקט לפיד, ארגון המאגד 27 ארגונים יהודיים, המביא מדי שנה כ-12 אלף תלמידי תיכון מחו"ל להיכרות עם ישראל. אתמול התקיים האירוע השנתי של הארגון באמפי הרצליה. בעשר השנים האחרונות חלה ירידה דרמטית בביקורי צעירים בגיל תיכון בישראל - מ-20 אלף ל-12 אלף בלבד בשנה, לנוכח האינתיפאדה והמשבר הכלכלי שפגעו הן במשקי הבית והן בארגונים. תגלית מביא כ-25 אלף סטודנטים בשנה.



"אנחנו צריכים להביא לישראל כמחצית מיהודים לפני שהם מגיעים לגיל 25", אומר שיי. "תוכנית לפיד עולה 4,000-8,000 דולר למשתתף. יש הורים שמעדיפים שילדיהם לא יסעו במסגרת לפיד אלא יחכו לתגלית - משום שתגלית היא חינם". השנה, אומרים בלפיד, הממשלה החלה לתמוך בארגון, ויחד עם הסוכנות העבירו מיליון דולר לארגון. שיי היה רוצה לראות השתתפות גדולה יותר מצד הממשלה בפרויקט. "כאשר תורמים חדשים יראו את התמיכה הממשלתית הם עשויים להצטרף. גם תורמים קיימים עשויים לתת יותר כסף".