וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

נבחרת ריכטר

מאת רמי היפש

23.7.2010 / 7:07

קחו נבחרת ישראלית מענף שולי, מאמן אגדי, מיליארדר היי-טק וקבוצת שחקניות נלהבות ? התוצאה: נבחרת כדורעף נשים, שבתוך שלוש שנים עלתה על מפת הספורט העולמית ? רגע השיא יגיע מחר - כשישראל תשתתף בפיינל פור האירופי ? קובי ריכטר, שמזרים לקבוצה 2 מיליון שקל בשנה, מצה



>> אחד מרגעי השיא של הספורט הישראלי השנה יתרחש מחר ב-17:00: נבחרת כדורעף הנשים של ישראל תתייצב באולם באנקרה שבטורקיה, למשחק מול נבחרת סרביה בחצי גמר הפיינל פור ביורוליג.

אלפי האוהדים המקומיים שיגיעו לחזות במשחק הזה, ובמשחק נוסף בין טורקיה לבולגריה, כנראה שלא יהיו אוהדי הנבחרת הישראלית. אבל בתוך הקהל הקטן שילווה את הישראליות יהיו גם זוג אנשים שתרמו יותר מכל להגעה לרגע השיא: קובי ויהודית ריכטר, בעלי חברת מדינול.



השניים הם לא רק אוהדים של ענף הספורט השולי יחסית הזה, במיוחד כשמדובר בנבחרת נשים. קובי ריכטר הוא התומך המרכזי בנבחרת הכדורעף. בזכות פעילותו, נהפכה נבחרת ישראל בתוך שלוש שנים מקבוצה נחשלת בענף - לאחת המבטיחות בו.



ריכטר, 65, לשעבר מפקד טייסת בחיל האוויר וגם אלוף הפלות מטוסים בצה"ל, חתום על אחת ההצלחות הגדולות של הביוטכנולוגיה הישראלית. בתחילת שנות ה-80 הוא ייסד עם צבי לפידות ושמעון אולמן את חברת אורבוט - יצרנית מערכות אופטיות ממוחשבות לקריאת מעגלים מודפסים ואיתור פגמים בייצורם. ב-1992 מוזגה אורבוט עם המתחרה העיקרית שלה, אופטרוטק. החברה הממוזגת נקראת אורבוטק. לאחר מכן הקים ריכטר את מדינול, שפיתחה את הסטנטים רפואיים לתמיכה בדפנות העורקים לאחר צנתור. כיום הוא משמש בתפקיד יו"ר וסמנכ"ל טכנולוגיות (cto), ואשתו יהודית היא המנכ"ל. במקביל, הוא משקיע בסטארט-אפים.



בתחילת הפרויקט נודע ריכטר כ"תומך האלמוני" וסירב להתפרסם. "מדינול תורמת בתחומים רבים ועושה זאת בצנעה", אומר ריכטר בראיון ל-themarker. "אני לא טייקון שמשקיע בקבוצת כדורגל כדי להתפרסם. מדובר בנבחרת לאומית וזה לא שייך לי אישית. אבל אחרי זה ביקשו שאיחשף יותר".



המורה האהוב לחינוך גופני



הקשר בין ריכטר לנבחרת נוצר בזכות אריה זלינגר - מאמן הנבחרת ואחת הדמויות הנערצות בכדורעף העולמי. זלינגר, 73, היה מורה אהוב לחינוך גופני בגוש זבולון, שם גדל ריכטר. מאוחר יותר אימן זלינגר את הפועל גוש זבולון, וריכטר, טייס קרב ברמת דוד, היה מגיע להתאמן. "היה משהו שנקרא כדורעף דשא", נזכר ריכטר. "שחקנים שאמורים לספוג את ההנחתות. אני שיחקתי בכדורעף דשא".



ריכטר המשיך בצבא ואילו זלינגר יצא לארה"ב ללימודי תואר שני ודוקטורט בלימודי ספורט באילינוי - לאחר שאימן את נבחרת כדורעף הנשים הישראלית באליפות אירופה ב-1967, האליפות האחרונה שבה שיחקה הנבחרת. זלינגר אימן במכללה וב-1975 קיבל הצעה לאמן את נבחרת הנשים האמריקאית.



באותה תקופה היה הכדורעף ענף זניח בארה"ב. הכדורעף העולמי נשלט על ידי הגוש המזרח אירופי, קובה ויפן. זלינגר קיבל תקציבים והכין תוכנית. בנות הנבחרת התאמנו שמונה שעות ביום והנבחרת התפתחה, עד שזכתה במדליית כסף באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. לאחר הזכייה עבר זלינגר להולנד ופיתח את נבחרת הגברים עד שזכתה במדליית כסף, באולימפיאדת ברצלונה 1992. לאחר מכן אימן זלינגר קבוצות ביפן, וחזר לישראל ב-2000.



כבר אז הוא רצה לפתח את נבחרת הכדורעף נשים של ישראל, אך באיגוד הכדורעף לא מצאו לכך תקציב. זלינגר לא ויתר. ב-2006 הוא החליט לחזור לחברו הוותיק ולהניח לפניו את ההצעה. "ריכטר הסכים להיכנס לעניין, אך ביקש שגם המוסדות האחרים ילוו את הפרויקט, כדי שלא ייווצר מצב שהוא משקיע לבד", נזכר זלינגר בשיחה ההיא.



איגוד הכדורעף, הוועד האולימפי ומינהל הספורט נרתמו לעניין, וסוכם על חוזה לשנתיים שבמהלכו כל גוף היה אמור להשקיע כ-800 אלף שקל בשנה - שליש ממדינול, שליש מאיגוד הכדורעף ושליש מהוועד האולימפי ומינהל הספורט. "פרויקט זלינגר" יצא לדרך.



אגדה חיה



מבחר השחקניות שעמד לרשות זלינגר בתחילת הדרך לא היה גדול. הוא התבסס על שחקניות ותיקות, חלקן על סף פרישה שעברו במהלך הקריירה במדינות בריה"מ לשעבר ובמזרח אירופה, עלו לישראל וחשבו כבר על מעבר לקריירה אחרת. הוא גם גייס שחקניות צעירות, שלא ראו עתיד גדול בענף. שחקנית אחת, טלי ארמטנקו, שיחקה בקבוצה חו"ל.



"זלינגר הוא אגדה חיה בבולגריה, שממנה אני באה", אמרה השבוע פולי ארזי, שחקנית הנבחרת כיום שהצטרפה לזלינגר באותם ימים. "זה היה דבר גדול עבורנו. הבנו שהפרויקט הזה אפשרי".



זלינגר לא ריחם על הבנות. תוכנית האימונים שלו כוללת ארבע שעות אימון מ-10:00 עד 14:00, שש פעמים בשבוע. צוות האימון של זלינגר כולל עוד שלושה מאמנים, מנהלת נבחרת, פרויקטור (אחראי על המינהלות), פיסיותרפיסטית ורופא צמוד.



הפרויקט של זלינגר הושק רשמית ב-2007, לאחר חודש וחצי של אימונים. זלינגר הזמין את התקשורת וראשי הספורט לתצוגת תכלית שהרשימה את כולם לנוכח ההתקדמות של הנשים. זלינגר סימן את אליפות אירופה 2009 כמטרה, ובספורט הישראלי החלו לחלום על מקום באולימפיאדת לונדון 2012. אבל הנבחרת לא הגיעה לאליפות, למרות ההתקדמות שרשמה.



נבחרת הנשים קודמת



בשונה מענפי ספורט קטנים נוספים, הצוות וגם השחקניות בנבחרת מקבלים משכורת. אפילו בנבחרת הגברים לא מקבלים תשלום משמעותי. "התשלום עבור השחקניות הוא פינטס", אומר זלינגר. "אבל הוא מאפשר להם ראש שקט". ההערכות הן כי השחקניות מקבלות שכר חודשי של כ-5,000 שקל.



התקציב הגדול שלו זכו הנשים גרם למרמור מסוים אצל הגברים, בעיקר ברמת הנבחרת. "תקציב נבחרת הגברים הוא 200 אלף שקל. יש שחקנים טובים בגברים, אבל הם נפגשים חודש לפני טורניר מוקדמות, מתאמנים שעה ביום ולא מצליחים להתקדם. נבחרת הנשים קודמת", אומר יו"ר איגוד הכדורעף יעקב שטופמן.



800 אלף השקלים שמגיעים מהאיגוד מקשים עליו. לעתים הם מגיעים באיחור. "אנו איגוד קטן", אומר שטופמן. "אנחנו צריכים לחשב הכל. החודש ויתרנו על שליחת צמד כדורעף חופים למחנה אימונים בארה"ב, בגלל הצלחת נבחרת הנשים ביורוליג (מסגרת שהחלה השנה שבה מתחרות שמונה נבחרות אירופיות, בשני בתים - ר"ה). פשוט אין לנו כסף לכל הדברים".



כחלק מההשקעה בנבחרת הנשים, החליטו הגורמים בפרויקט שהליגה המקומית תקוצר לחודשיים וחצי. שחקניות הנבחרת יתאמנו עם הנבחרת ארבע פעמים בשבוע ועם הקבוצות יתאמנו פעם אחת וישחקו פעם אחת.



על סף פיצוץ



בקיץ שעבר כמעט הגיעו הצדדים לפיצוץ. באיגוד הכדורעף איימו להפסיק את הפרויקט והשחקניות הושבתו מאימונים במשך כמה שבועות. "היתה תקופה קשה, אבל הושגה הסכמה", נזכר זלינגר בזעף. "היו יותר מדי הוצאות ופחות מדי הכנסות", מנסה שטופמן להסביר את עמדת האיגוד. "לא רצינו להפסיק את הפרויקט, אלא רק ליצור ניהול אחר".



ריכטר היה מעורב מאוד בהארכת הפרויקט. "בתחילה חתמו על חוזה לשנתיים. אני חושב שהפרויקט צריך להיות לטווח ארוך. היו מגעים ממושכים שכללו פגישות ביני, נציג התורמים, כי גייסתי ידיד נוסף שמסייע לבין יו"ר איגוד הכדורעף, יו"ר הוועד האולימפי וראש מינהל הספורט. סיכמנו על הארכת הפרויקט עד אחרי אולימפיאדת לונדון 2012. אני רציתי שהחוזה יהיה עד 2016. אני מאמין שעד אז יבינו כמה ההתקדמות גדולה וימשיכו עד אולימפיאדת ריו ב-2016".



החוזה החדש הוביל למעורבות כספית גדולה יותר של הגורמים הפרטיים - ריכטר וידידו, שמסייעים לנבחרת ביותר מ-2 מיליון שקל בשנה. האיגוד המשיך עם 800 אלף שקל והוועד האולימפי בפחות מכך, ועם הסיוע של מינהל הספורט הרי שהתקציב מוערך בכ-3.5 מיליון שקל. ההוצאות רק גדלו בחודשים האחרונים בשל הצלחות הנבחרת.



הנבחרת המשיכה למוקדמות אליפות אירופה, שהובילו לכרטיס למשחק הצלבה מול בלארוס שייערך בספטמבר. כדי ליצור משחקי הכנה לבלארוס הוחלט לרשום את הנבחרת ליורוליג, ולפני חמישה חודשים ניתן האישור. ישראל הוגרלה לבית אחד עם טורקיה, ספרד ויוון. השיטה היתה שני משחקי בית ושני משחקי חוץ נגד כל נבחרת. המשחקים מול הטורקיות, הנחשבות לחזקות בבית, בוטלו בשל המתיחות בין המדינות לאחר אירועי המשט - וכל נבחרת זכתה לניצחונות טכניים ביתיים.



ישראל הצליחה לגבור ארבע פעמים על היווניות ופעמיים על הספרדיות, וזה הספיק למקום בפיינל פור. "חשבתי שנגד היווניות יש לנו סיכוי, אבל לא חשבתי שננצח את ארבעת המשחקים מולן. וגם לא חשבתי שננצח בבית פעמיים את הספרדיות, שדורגו במקום השמיני באליפות העולם. זו היתה הפתעה", אומר זלינגר. "אך הבנות הוכיחו שהן התקדמו ושיש להן יכולת".



ריכטר ובני משפחתו ליוו את הנבחרת במסע - גם כלכלית וגם פיסית. "אני מגיע לרוב האימונים ולכל המשחקים של הנבחרת. אני מכיר את כל הבנות ומדבר אתן. הן מתייעצות אתי ורואות בי אבא. חבל רק שהפיינל פור יהיה בטורקיה ובאווירה שכנראה תהיה לא כל כך סימפטית. בשבוע שעבר הייתי ביוון עם יהודית, כלתי והנכדה. החזקנו בדגל ישראל ועודדנו בקולניות. לטורקיה ניסע בלי כלתי והנכדה, ואני שוקל לעודד בצורה יותר שקטה. חבל, כי זה יכול לתרום לביטחון של השחקניות".



חולמים על הגראנד פרי



זכייה ביורוליג לא נראית ריאלית, אך אם היא תתרחש תוכל נבחרת הנשים להשתתף בטורניר גראנד פרי שאותו מארגנת - fivb פדרציית הכדורעף העולמית - בהשתתפות הנבחרות הטובות בעולם.



"זו רמה אחרת של הוצאות", אומר שטופמן. "כל נסיעה ביורוליג עלתה מאות אלפי שקלים, אבל אם וכאשר זה יקרה אני בטוח שנקבל סיוע מהפדרציה". הוא גם יקבל סיוע נוסף מריכטר. "הודעתי שאם הנבחרת תגיע לגראנד פרי, שזה חלום גדול, הם יקבל ממני כל סיוע שיבקשו", מצהיר ריכטר.



זלינגר בונה על השתתפות בגראנד פרי דרך עלייה לאליפות אירופה. "כדי להגיע לאולימפיאדה אתה צריך להתחרות באליפות אירופה, וזו המטרה שלנו", הוא אומר. אך האיש שרוצה שהנבחרת תגיע לריו 2016 כבר מדבר על מטרות אחרות. "המטרה שלי היא שיהיו כמה שיותר שחקניות ושהן יוכלו להתקיים מהמקצוע. גם שחקניות כדורעף וגם מתעמלות מגיעות לאולימפיאדה. אבל עבור המתעמלות זה השיא והן פורשות. השחקניות יכולות לשחק בחו"ל, להתקדם וליהפך למקצועניות. יש לי שתי שחקניות שמשחקות באירופה, עוד שלוש זכו למלגות בארה"ב ואני רוצה שיהיו יותר, שיתקדמו ויקדמו את הענף".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully