תוכנית חדשה ליישוב הבדואים בנגב

>> הסאגה הבלתי פתורה של הכפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב ממשיכה להעסיק בקדחתנות את מוסדות התכנון, הנדרשים למצוא פתרון לבעיה של עשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים. השבוע אישרה ועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה את תוכנית המתאר של מטרופולין באר שבע. בין השאר, היא קיבלה כמעט במלואן את ההמלצה של חוקרת מטעם משרד הפנים, לפיה יוגדל השטח המיועד להכשרת יישובים בדואיים, כך שיכלול 12 מתחמי מגורים נוספים, שעל חלק משטחם יתוכננו יישובים שיזכו להכרת המדינה. נציגי הארגונים הבדואיים טוענים שמדובר בהצעה שאין בה מנגנון מעשי ומהיר להקמת היישובים, ואינה נותנת פתרון לכל האוכלוסייה.

ההמלצות שבהן מדובר הן חלק מדו"ח שהגישה למוסדות התכנון עורכת הדין תלמה דוכן, שמונתה מטעם משרד הפנים לשמש חוקרת של ההתנגדויות שהוגשו לתוכנית מטרופולין באר שבע. התוכנית אמורה לספק פתרונות גם לפזורה הבדואית החיה בעשרות כפרים לא מוכרים.



שלא במפתיע, הקדישה דוכן חלק ניכר מהדו"ח שלה להתמודדות עם בעיית הכפרים הלא מוכרים, והנתונים שהיא מציגה מראים עד כמה חמור המצב. על פי הדו"ח יש בנגב 55 אלף מבנים שונים ללא היתרים, כרבע מהם קשיחים. קצב הבנייה בשנים האחרונות הוא קרוב ל-4,000 מבנים מדי שנה. קצב ההריסה בידי הרשויות הוא לכל היותר אלף מבנים בשנה.



התוצאה היא קיומם של עשרות כפרים הפזורים על פני שטחים גדולים. בכפרים אלה חסרים מרבית השירותים הבסיסיים. יש קושי להסדירם, בין השאר בגלל שבמקומות רבים יש תביעות בעלות על הקרקע מצד בדואים; דוכן מציינת שבדואים נמנעים מהתיישבות על קרקע שתבע בדואי אחר, וכך במקומות רבים לא ניתן ליצור רצף תכנוני.



תוכנית המטרופולין הציעה להסדיר את ההתיישבות הבדואית באמצעות איתור שטחים שזכו להגדרה חדשה - "אזור נוף כפרי חקלאי משולב". דוכן מסכימה עם מגישי ההתנגדות לתוכנית שהשטחים שאותרו נתנו פתרון לחלק קטן בלבד מהכפרים.



דוכן מציעה בדו"ח שהכינה כמה עקרונות מרכזיים להסדרת ההתיישבות הבדואית. לדבריה, יש להתמודד עם סוגיית הבעלות על הקרקע באמצעות העקרונות שייקבעו ליישום דו"ח ועדת גולדברג, הוועדה הממלכתית שבדקה את סוגיית התיישבות הבדואית בנגב. בימים אלה אמורה ועדה מטעם ראש הממשלה לקבוע את המתווה ליישום המלצות ועדה זו.



לשמר מבנים קיימים



מבחינה תכנונית טוענת דוכן שלא ניתן להקים יישובים חדשים על בסיס מתחמי המגורים הקיימים, ויש לצופף ולרכז אותם. אחת הסיבות לכך היא שהמתחמים הקיימים פזורים על שטח גדול מדי ולכן לא ניתן יהיה לספק בו שירותים.



עם זאת, דוכן מסכימה שהקצאת הקרקע לבדואים צריכה לנסות ולשמר חלק מהמבנים הקיימים, ולשמור על המארג החברתי שנוצר בין התושבים בכל מקבץ מבנים. יש להתאים את צורת ההתיישבות לאופי החברה, ולכן מוצע להקים יישובים כפריים המתבססים על עדרי צאן ומשקי עזר. במקרים בהם לא ניתן להקים יישוב במקום שבו יש מתחם מסוים, מציעה דוכן להעביר את התושבים למקום חדש כקבוצה.



על סמך עקרונות אלו, מציעה דוכן לסמן מחדש את האזור המוגדר "נוף כפרי חקלאי משולב" באופן שיאפשר להסדיר מבחינה תכנונית 12 מתחמים נוספים של הפזורה הבדואית ולהפוך אותם ליישובים. זאת, בנוסף ל-16 יישובים חדשים שכבר נכללו במרחב זה.



לעומת זאת, דוכן הגיעה למסקנה שאין לאפשר הקמת 14 יישובים נוספים שאותם ביקשו הבדואים להפוך ליישובי קבע. היא מציינת סיבות שונות לכך: נחיצות השטח הנדרש לשימושים אחרים, הימצאות היישוב הלא מוכר בשטח אש או היותו סמוך מדי למטרדים סביבתיים.



הבדואים מתנגדים



המלצותיה של דוכן, שכאמור אושרו כמעט במלואן, זכו לביקורת נוקבת של "מועצת הכפרים הלא מוכרים" , עמותה שהקימו הבדואים כדי לאפשר הכרה בכפרים. על פי העמותה המלצות החוקרת הן בגדר אופציה להכרה עתידית, בעוד שהיה עליה להכיר במתחמים כיישובים כבר עכשיו וכן להרחיב את ההכרה למתחמים נוספים, ולא לאמץ פתרון של העברת האוכלוסייה לאתרים אחרים.



"יש לסמן את הכפרים על מפה, ואם יש חששות של גורמי תכנון, הם צריכים לצאת לשטח ולתכנן את הכפרים שמהם יפותחו מתחמים אלו, בשיתוף עם התושבים", אומר סעיד אבו סמור, מהמועצה לכפרים הלא מוכרים. "ברור לנו שעקרונות התכנון יחייבו הקצאת שטחים למבני ציבור, ציפוף של היישוב ואפילו ויתור על חלק מהמבנים. אנשים יסכימו לפתרונות כאלו, ויש כבר דוגמה מוצלחת בכפר קסר א-סר שהשלים הליכי תכנון".



אבו סמור גם תוקף את הזיקה שיוצרת דוכן בין תכנון היישוב להסדרת סוגיית הבעלות על הקרקע. "אם קושרים את התכנון להסדרת שאלת הבעלות, המשמעות היא לתקוע את הכשרת היישובים. אפשר לתכנן את היישוב, ואם צריך שטח, התושבים יהיו מוכנים לעשות ויתורים בעניין".



עמותת המתכננים "במקום" בירכה את דוכן על ההכרה בזכותם של הבדואים לגור במגוון רחב של יישובים, ואמרה שהדו"ח שלה מהוה נקודת מפנה חיובית. עם זאת, סבורה העמותה שיש מקרים שבהם ניתן לוותר על שימושי קרקע שתוכננו בעבר בנגב ולא יושמו בפועל על מנת לאפשר הקמת יישובים. העמותה גם מזהירה מהחזרה לפתרון של העברת אוכלוסייה שכבר נכשל בעבר כישלון חרוץ, כיוון שהתעלם מהזיקה של הבדואים למקום הישיבה ההיסטורי שלהם.