ספק אם נותר עוד קורא של עיתון זה שלא הבחין בכך: הריכוזיות, או היעדר תחרות אמיתית בחלקים גדולים של המשק, נמצאת בחודשים האחרונים בראש סדר היום הכלכלי. בדיון מעורבים רבים, לרבות שרים, חברי כנסת, אילי הון ואנשי עסקים, רגולטורים וחוקרים מהאקדמיה. תחת כותרת הריכוזיות עולים עניינים שונים: דמי הקישוריות בסלולר, השליטה בחברות אחזקה בעלות מבנה של פירמידה ושאלת ההפרדה בין עסקים ריאליים לעסקים פיננסיים.
הדיון בעיצומו: ראש הממשלה הבטיח טיפול, ועדה או צוות עבודה כזה או אחר אמורים לקום אך עד לרגע זה לא נקבעו הפרטים, מסקנות או החלטות מעשיות. הדיון בריכוזיות עשוי להיראות כעניין למבנה הרחב של המשק, משהו ברמת המאקרו שפחות נוגע לנו אישית. אבל יש דרך נוספת להביט על בעיית הריכוזיות, קרובה יותר לכיס הפרטי ולהיגיון הצרכני: דרך סל הצריכה שלנו.
עבור משק בית טיפוסי בישראל, כיצד נראים סעיפי הצריכה המרכזיים? הנה רשימה קצרה של מוצרים, כיצד הם מושפעים מהריכוזיות, וכיצד הם עשויים להשתנות אם יינקטו צעדים הדרושים להגברת התחרותיות. או במלים אחרות, עם קריצה למשקיע בשוקי ההון לזמן ארוך: מי ירוויח ומי יפסיד.
1. הבית. המקום שבו אנחנו גרים הוא בוודאי המוצר היקר ביותר שאנחנו קונים, בין אם הוא בבעלותנו ובין אם הוא בשכירות. אבל המוצר הזה יקר - ישראל נמצאת גבוה בדירוג מספר המשכורות הנחוצות לרכישת דירה - והסיבה היא ריכוזיות. המרכיב העיקרי המייקר את הבתים הוא עלות הקרקע (ראו את הבדלי המחיר בין דירה בקריית שמונה לבין דירה בתל אביב), והריכוזיות נמצאת בידי המדינה, המחזיקה ברוב המוחלט של הקרקעות. כדי להוזיל את הקרקע יש לבצע רפורמות בשיווק הקרקעות, במיסוי, בביורוקרטיה ובעורקי התחבורה. מכירה ושיווק של קרקעות בבעלות המדינה לקבלנים ולציבור אינם סעיף מרכזי בתקציב המדינה, ולכן היא יכולה לשחרר קרקעות רבות מבלי לוותר הרבה במקומות אחרים - לו רק היה לה האומץ הפוליטי ולו יימצאו הפיתרונות לסבך הביורוקרטי. אם היצע הקרקעות יעלה, אין סיבה שלא יירדו מחירי הנדל"ן. המפסידים: מי שיש לו מלאי דירות וקרקעות, כולל חברות הנסחרות בבורסה שרכשו מלאי של קרקעות בשנים האחרונות. המרוויחים: מי שאין לו דירה, מי שמעוניין לקנות נכסים נוספים וחברות קבלניות המתמחות בביצוע יעיל של הבנייה.
2. המכונית. סעיף הצריכה המרכזי השני אחרי הבית הוא הרכב המשפחתי, לעתים שניים כאלה. כיום כבר כמעט לא משנה אם זהו רכב בבעלות פרטית מלאה או רכב ליסינג מהעבודה: החל מינואר הקרוב, העלות של שני המסלולים הללו - כמה אלפי שקלים בחודש לרכב בסיסי - תהיה דומה מאוד. וכן, גם ענף הרכב הוא ריכוזי: לכל יצרן רכב יש בישראל רק יבואן בלעדי אחד - שהוא מונופול בתחומו. קל להוכיח שהשוק בלתי תחרותי: המשפחות המחזיקות בזיכיונות הן לא במקרה מהעשירות במדינה. רובן בוחרות להישאר פרטיות ולא לשתף את הציבור על ידי הנפקה בבורסה - ראיה מעולה לרווחים הגבוהים שלהן. בשוק מכוניות היוקרה ידוע כי שיעור הרווח של היבואן על מכונית בודדת להגיע גם ל-30%, שהם מאות אלפי שקלים. אם המדינה תפתח את שוק הרכב והחלפים לתחרות אמיתית, גם ללא שינוי בשיעורי המיסוי, מחירי המכוניות יירדו בעשרות אחוזים. המפסידים: היבואנים הבלעדיים הנוכחיים. המרוויחים: שחקנים חדשים שייכנסו לענף.
3. מזון ומוצרי צריכה. חלק משוקי הקמעונות ומוצרי הצריכה והתעשייה סובלים מתחרותיות נמוכה. לשופרסל, שהתמזגה עם קלאבמרקט כשזו קרסה, יש עוצמה המאפשרת לה לשמור על מחירים גבוהים - והיא כבר עמדה במוקד של חקירה. בשוק הלחם נחשף בשנה האחרונה קרטל של ממש, כולל תיאום מחירים בין המאפיות הגדולות. מצד אחד, שוק מוצרי הצריכה הוא זירה פתוחה לתחרות, שבו היבואנים יוצרים תחרות אמיתית. מצד שני, כל אחד יודע שמותגים בינלאומיים יקרים יותר בישראל מאשר באאוטלט באמריקה או בסייל באירופה.
המפסידים: קבוצות השיווק והתעשייה שאינן יעילות, המבססות על הכוח הנוכחי שלהן על הקשר המשפחתי עם הפירמידות. המרוויחים: חברות קטנות, יעילות וזריזות ויבואנים.
4. בנקאות ופיננסים. העמלה על שירות בנקאי בודד נראית כמו כסף קטן וזניח, אבל הוא מצטבר מהר: משק בית ממוצע מוציא בשנה כמעט עשרת אלפים שקל עבור שירותי בנק. הבנקים בישראל הם מוקד ידוע ומוכר של אי תחרות, בעיקר בפעילות הקמעונית שלהם מול משקי בית. הם כבר נתפסו על תיאום עמלות וריביות. במשק שבו שתיים וחצי קבוצות בנקאיות שולטות בענף המימון, כל מהלך שמקטין את הריכוזיות יגדיל את ההכנסה הפנויה של הציבור. המפסידים: קבוצות הבנקים וחברות הביטוח הגדולות. המרוויחים: שאר השחקנים בזירה הפיננסית.
5. תקשורת. חשבונות הסלולר, הטלפון הקווי, האינטרנט והטלוויזיה הרב-ערוצית מצטברים לאלפי שקלים בחודש למשק בית. כל השווקים הללו הם מונופולים, דואופולים או קבוצות ריכוז. כשהמדינה פתחה את שוק השיחות הבינלאומיות לתחרות - המחירים צנחו. כאשר שר התקשורת, כבר בשבועות הקרובים, יפחית את דמי הקישוריות בסלולר, החשבון יקטן. המפסידים: חברות הסלולר, קבוצת בזק ו-hot. המרוויחים: חברות חדשות שייכנסו לענף, בעיקר באמצעות טכנולוגיות חדשות.
ישנם עוד סעיפי הוצאה בחשבונו של משק בית טיפוסי, והגברת התחרותיות יכולה להפחית גם אותם, אך מחירים גבוהים של מוצרים ושירותים הם רק מפגע אחד של הריכוזיות. פגיעה אחרת, קשה יותר, היא ההשפעה על האופי והתרבות העסקית של המדינה. כלכלה ריכוזית, שבה הפעילויות הכלכליות המרכזיות נקבעות על ידי קומץ טייקונים והמנכ"לים שלהם, עלולה להפוך את ישראל למשק מנוון. בעולם כזה אין מקום לחדשנות, לחריצות, לכישרון, למצוינות או ליוזמה: מה שחשוב הוא את מי אתה מכיר, מיהם חבריך ובאילו עמדות בכירות נמצאים בני משפחתך.
משק שבו היכולת המרכזית שנדרשת ממנהל היא לדעת איך להתנהל מול הטייקונים הוא משק חלש. זהו משק ביורוקרטי, לא יעיל, שצומח לאט ומפגר מול משקים חיוניים יותר. הטיפול בריכוזיות, שבו החל ראש הממשלה בנימין נתניהו, אמור למנוע מהתסריט הזה להתממש.
המפסידים: טייקונים, המנכ"לים השכירים שלהם והמקורבים להם במשרדי הממשלה. המרוויחים: כל השאר.
הריכוזיות: מי ירוויח ומי ויפסיד
איתן אבריאל
25.7.2010 / 6:57