האחיות של קליפורניה יוצאות למלחמה במלכה מג

>> השם מג וויטמן מוכר לרבים מקוראי המדורים הכלכליים ברחבי העולם, במיוחד לאלה המתעניינים בהשקעה במניות בכלל ובהשקעה במניות טכנולוגיה בפרט. וויטמן היתה במשך כמה שנים המנהלת האגדית של חברת האינטרנט המצליחה אי-ביי. בתקופת כהונתה צמחה החברה מסטארט-אפ מבטיח אך בעל הכנסות זעומות לחברה המצליחה שהיא כיום.

בקורות החיים של וויטמן ניתן למצוא מסלול ניהולי אמריקאי טיפוסי. היא בוגרת בית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד, ועברה בקריירה שלה תחנות ניהוליות ומקצועיות כמו חברת הייעוץ ביין והחברות דיסני והאסברו - עד שנחתה בסוף שנות ה-90 באי-ביי.



וויטמן גם שימשה במשך כמה שנים דירקטורית בגולדמן סאקס. בתקופה זו היא אף זכתה, כמו דירקטורים נוספים, לעדיפות מסוימת בהשתתפות בהנפקות שאותן הוביל בנק ההשקעות, והרוויחה מכך סכומים נאים.



עם פרישתה מאי-ביי לפני כמה שנים, לאחר שצברה הון אישי אדיר בזכות חבילות התגמול הנדיבות שלהן זכתה בחברה ומימוש מסיבי של אופציות למניות, פנתה וויטמן לפוליטיקה, והיא מנהלת כעת קמפיין לקראת הבחירות לתפקיד מושל קליפורניה שייערכו בנובמבר.



מעטים בהרבה האנשים ששמעו על רוז אן דה-מורו. גם הארגון שהיא עומדת בראשו, איגוד האחיות של קליפורניה, מוכר בעולם הרבה פחות מאי-ביי.



רוז אן דה-מורו אינה אחות במקצועה. הקריירה המקצועית שלה שונה בתכלית השינוי מזו של וויטמן, והיא כוללת תחנות כמו משרת קופאית בסנט לואיס ובעיקר עבודה פוליטית בתחום האיגודים המקצועיים. אצלנו היו קוראים לה עסקנית.



אלא שבימים אלה שתי הנשים, ששתיהן כריזמטיות וסוחפות אחריהן קהל לא קטן של תומכים מסורים, נמצאות במסלול התנגשות. הסיבה לכך היא תוכניתה של וויטמן, שסיכוייה לזכות במשרת המושלת אינם קטנים.



וויטמן מתכוונת לקצץ באופן חד בתקציבה של קליפורניה, שמצבה הכלכלי גרוע לא פחות מזה של יוון. רוב הקיצוץ אמור להיערך בסעיפי השכר והפנסיה של עובדי המדינה, בהם השוטרים, המורים הכבאים והאחיות - אותן אחיות המונהגות על ידי דה-מורו הנמרצת.



התקפות אישיות



האחיות פתחו במאבק ציבורי צבעוני ומתוקשר היטב, שבו הן מציגות את וויטמן בתור "המלכה מג" - מיליונרית קרה וחסרת רגשות המנותקת מחייהם של חלק גדול מתושבי קליפורניה, והקונה שלטון בכסף (וויטמן צפויה להוציא כ-150 מיליון דולר מכספה האישי על המירוץ).



במאבק הזה נשלפות ציפורניים. האחיות מפגינות מול ביתה של וויטמן, תומכות בגלוי במועמד הדמוקרטי ג'רי בראון ועורכות מיצגי רחוב הכוללים מתקפות אישיות על וויטמן.



מטה הבחירות של וויטמן לא נשאר חייב. הוא תוקף באופן אישי את ראשי איגוד האחיות, ובראשן את דה-מורו. המטה חשף את שכרה של דה-מורו, הגבוה בהרבה מהשכר הממוצע של אחיות, ושב ומזכיר שוב ושוב את העובדה שהיא אינה אחות. אנשי המטה טוענים שהתנהלות האיגוד מונעת משיקולים פוליטיים.



באופן כללי מנסה המטה של וויטמן להפריד בין עובדי המדינה, שביקרם הוא חפץ - שכן הצבעתם בבחירות בנובמבר חשובה - לבין ראשי האיגודים שלהם. מדובר בטקטיקת הפרד ומשול קלאסית, הרלוונטית במיוחד כשאתה מתמודד על משרת המושל.



ההייטקיסטים מול הפועלים



לעימות הזה ישנם כל המאפיינים של סיפור טוב. הקוטביות בין המתעמתות, המייצגות כל אחת רקע ואג'נדה שונים לחלוטין, ההבדלים בסגנון, ההופעה השונה של הגיבורות והעובדה שהמאבק גלש לפסים אישיים - כל אלה הופכים את העימות הזה לדרמטי.



המועמדת וויטמן מופיעה ומוצגת באתר שלה כשהיא לבושה בחליפת עסקים מוקפדת, וחמושה בתוכנית כלכלית ממוקדת קיצוצים ורשימה מדויקת ערוכה בתמצות - בסגנון הרווארד - של צעדים קשים שיש לנקוט כדי להציל את תקציב המדינה. לעומתה, מנהיגת העובדות דה-מורו מצטלמת בחולצת טריקו של האיגוד, מניפה שלטי מחאה ונושאת נאומים ברמקול מול ביתה של וויטמן - שבהם היא מדברת על סיפוריהם האישיים של בני אדם, ולא על מספרים ונתונים כלכליים.



לא ניתן כיום להתנבא מי יזכה במירוץ למשרת המושל, ואיזה מבין שני הקטבים האלה יגבר, אבל כל מי שעוקב אחר העולם הכלכלי ועולם ההשקעות צריך לעקוב אחרי סיפורים כמו זה שמתרחש כיום בקליפורניה לא פחות מאשר אחר נתונים כלכליים כאלה ואחרים.



העימות הפוליטי הזה הוא הרבה יותר מעוד מירוץ למשרת המושל. הוא מציג פער המתרחב והולך בחברה האמריקאית. מצד אחד ניצבים אנשי ההיי-טק והפיננסים, בעלי המקצועות החופשיים ובעלי העסקים - קהל הבוחרים הטבעי של וויטמן. אלה מעוניינים באיזון תקציבי ובהפחתות מס.



מהעבר השני ניצבים עובדי המדינה ועובדי הצווארון הכחול, ששכרם ורווחתם נתונים בשנים האחרונות לשחיקה עקבית. המאבק הזה, על אופן חלוקת העוגה הכלכלית, מתקיים תמיד - אך כשהעוגה מתכווצת, כפי שקורה כיום, הוא נוטה להחריף.



הממשל ירחיב, המדינות יקצצו



מאז שהחל המשבר הכלכלי לפני כשנתיים, המגזר העסקי והצרכני בארה"ב התכווץ וחתך בהוצאות ובהשקעות, ומספר המועסקים בו ירד משמעותית. כל הגידול באבטלה ושחיקת השכר אירעו אך ורק במגזר העסקי. עד עתה המגזר הציבורי, הן ברמה הפדרלית והן ברמת המדינות, לא צימצם כלל את הוצאותיו. במקרים רבים קרה אפילו ההפך - המגזר הציבורי הגדיל את ההוצאות כדי להילחם בהשפעות המיתון.



אם וויטמן תיבחר, הרי שהיא צפויה לנקוט מדיניות שונה לחלוטין. היא הצהירה שהיא תפטר כ-40 אלף עובדים במגזר הציבורי ותקצץ בתנאיהם של הנותרים. יש סיכוי לא רע שנראה צעד דומה במדינות רבות נוספות - בהן ניו ג'רזי, אילינוי ומישיגן.



אם אמנם כך יקרה, ייווצר בארה"ב מצב מוזר. ברמה הלאומית, הממשל הפדרלי נוקט מדיניות קיינסיאנית של הוצאת כספים והגדלת גירעון ומנסה לשמר מקומות עבודה. לעומת זאת, ברמה המקומית המדינות ינקטו גישה הפוכה, הדומה יותר למה שאנו רואים כיום באירופה - הידוק חגורה וצמצום גירעונות, שלפחות בטווח הקצר עלולים לגרום להעמקת המיתון ולעלייה באבטלה.



כלכלנים רבים עוקבים כיום אחר הגישות השונות שנוקטות הממשלות בארה"ב ובאירופה כדי להילחם במיתון. אלא שגם בתוך ארה"ב מתקיים כיום מאבק בין תומכי הגדלת הגירעון לבין חסידי השמרנות התקציבית - מאבק שמתחמם לקראת הבחירות הצפויות בנובמבר למשרות מושל במדינות שונות, ולחברי קונגרס וסנאטורים.



-



הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות ומנהל מחקר חו"ל בפסגות