"התסכול הכי גדול שלי היה במאבק על ביטול הפטור ממע"מ על פירות וירקות. זה היה המקרה היחיד שבו הרגשתי שאילי הון פעלו, וגם הצליחו, להשאיר את הפטור בתוקפו" - כך אומר בועז סופר, סמנכ"ל בכיר לתכנון ולכלכלה ברשות המסים, שפרש בתחילת החודש.
מה אילי ההון עשו?
"הם שוחחו עם מקבלי ההחלטות, ושיכנעו אותם שהפטור חייב להישאר בתוקפו".
מי שוחח, ועם מי?
"השמות לא חשובים".
ובגלל השיחות הללו, ראש הממשלה נכנע והותיר את הפטור בתוקפו?
"אני לא בטוח. הלחצים בתוך המערכת הפוליטית להותרת הפטור היו גדולים, והם כנראה אלה שהכריעו את הכף. למעשה, אני גם לא יכול לטעון שמדובר בהפעלת מערכת לחצים לא לגיטימית. זה בסדר שפוליטיקאים מדברים עם אנשי עסקים מובילים, כדי לשמוע את דעתם בנוגע לסוגיות חשובות, רק שבמקרה של מע"מ פירות וירקות זה היה ממש כישלון מהדהד. אפשר לבדוק איפה נמצאים מוקדי הרווח הגדולים ביותר במסחר הקמעוני בישראל - הם נמצאים במזון הטרי בכלל, ובפירות והירקות בפרט. לא למסות את הרווח הזה, זה פשוט מיותר".
נתניהו לחיץ?
"נתניהו הוא ראש הממשלה".
זה לא עונה לשאלה שלי.
"אולמרט אמר לי פעם, שזה בסדר שפקידי האוצר נלחמים על עמדתם המקצועית - אבל בסופו של דבר הוא ראש הממשלה והוא צריך לקבלת את ההחלטות. הוא צודק, כמובן. יכולות להיות דעות מקצועיות שונות, אבל ראש הממשלה, או השר או המנכ"ל לצורך העניין, צריכים להכריע. ככה זה צריך לעבוד".
אין כמו סופר כדי להעיד כיצד יש לנהל קרבות מקצועיים בממשלה. מכל הפקידים המכהנים, הוא כנראה מצולק הקרבות ביותר. סופר הוא האיש שעל שמו רשומים העלאת שווי השימוש על רכב צמוד (ליסינג), המעבר לדיווח מקוון של חשבוניות מע"מ, הדיווח המקוון גם בתשלום של מס הכנסה שלילי, הניסיונות לפתוח את ענף הרכב ליבוא מקביל, המלחמה ביבוא האישי של מכוניות, מיסוי ירוק על מכוניות, העלאת המס על הסולר, העלאת המס על אלכוהול, הסדר הפיצוי לעסקים במלחמת לבנון השנייה - וגם המאבקים על ביטול הפטור ממע"מ על פירות וירקות והפטור ממע"מ באילת. שני האחרונים הם הכישלונות הגדולים של הכהונה שלו. גם הוא, שהצליח כמעט להזיז הרים, לא הצליח להביא לביטול שני הפטורים הללו.
רשימת הרפורמות שרשומה על שמו חסרת תקדים. היא הפכה את סופר לפקיד הממשלתי (שאינו מוביל של מערכת, כלומר, מי שאינו מנכ"ל של משרד ממשלתי או רגולטור) החשוב והמצליח ביותר של העשור האחרון, והקנתה לו מוניטין של כוכב - והוא בסך הכל בן 41.
זו גם הסיבה שבעטיה הוא פרש בתחילת החודש: זה לא סוד שסופר "לא ספר" את ראש רשות המסים, יהודה נסרדישי, והתנהל כעצמאי בשטח. הגישה שלו היתה ישירות לראשי משרד האוצר ולחברי הכנסת. עם ראשי משרד האוצר הוא היה מתכנן את הרפורמות שלו ועם חברי הכנסת הוא היה מנהל את מסע הלחצים, השכנועים והפשרות הנדרשות כדי להגיע להסכמה על העברת החוקים הנדרשים. את כל העבודה הזאת הוא עשה כשהוא עומד בחזית המקצועית והתקשורתית כאחת. נסרדישי לא אהב את הגישה הזו, וראה בסופר איום עליו. בסופו של דבר, היחסים הגיעו לסף קריסה - וסופר העדיף לעזוב.
מה היו המאבקים הכי קשים?
"העלאת שווי שימוש, והמאבק בחשבוניות הפיקטיביות באמצעות מעבר לדיווח מקוון".
איך המאבקים התנהלו?
"כמו קרבות רחוב".
מה זה אומר?
"הדלפות לעיתונות, יצירת מצגי שווא של מספרים והיקפים, וגם של השפעות. כל הלוביסטים בכנסת כבר יודעים, שהדרך הטובה ביותר להלך אימים על חברי הכנסת היא לספר להם שרשות המסים פוגעת במעמד הביניים. איך שהטענה הזו היתה עולה, היא מיד תפסה כותרות בתקשורת והכניסה אותנו למגננה".
זה לגיטימי, לא?
"כן, ובלבד שלא מציגים מספרים מעוותים".
אילי ההון משפיעים על קבלת החלטות מיסוי בישראל?
"אין ספק, שכאשר איש עסקים בכיר מתקשר לשר, למנכ"ל או לפקיד יתייחסו לשיחה שלו אחרת מאשר לשיחה של סתם אזרח. אפשר לראות את זה במאבק הציבורי שמנהלות עתה חברות הסלולר, כשאנשים כמו אילן בן-דב מתייצבים אישית בראש המאבק. זה לגיטימי שבן-דב יתקשר לשר התקשורת, וגם חשוב ששר התקשורת ישמע אותו. זו בדיוק הסיבה לכך שתמיד הקפדנו ברשות המסים לערוך שימועים - לשמוע את כל המעורבים לפני שמקבלים החלטות. עם זאת, אני יכול להעיד שנדירים המקרים שבהם בעלי הון מצליחים לעצור מהלכים. הם מצליחים להביא לפשרות, אבל כמעט ולא לעצור לחלוטין מהלכים".
סופר החל את הקריירה שלו ככלכלן העוסק במדיניות מיסוי במנהל הכנסות המדינה. לאחר מכן כיהן ככלכלן הראשי של אגף המכס והמע"מ. כאשר אוחד אגף המכס והמע"מ עם מס הכנסה לרשות המסים, היה סופר לסמנכ"ל כלכלה ותכנון של הרשות המאוחדת. כך, במשך 15 שנה, מאז שהיה כלכלן צעיר שסיים את לימודי התואר הראשון בכלכלה ותואר שני במנהל ציבורי באוניברסיטה העברית, הוא היה המוח הכלכלי אשר בחן את מדיניות המיסוי של ישראל. ברבות השנים הוא צבר ידע והבנה כלכלית של מערכת המס בישראל שמעטים מחזיקים בהם. זה הפך אותו למומחה המס, ברמה המאקרו כלכלית, בהא הידיעה של ישראל - ולמוח מאחורי מרבית קרבות המס החשובים של העשור. בדרך קנה לו לא מעט אויבים - בהם יבואני הרכב, חברות הליסינג, יבואני האלכוהול, הדיוטי-פרי, החקלאים ורשתות המזון.
ב"קרבות הרחוב" היו גם מהלכים לא לגטימיים?
"כן, ההשמצות האישיות".
אתה מתכוון לזה שחברות הליסינג טענו שאתה משרת את האינטרס של יבואני הרכב נגדם?
"למשל, אף כי אני הקפדתי לדבר עם כולם באופן שווה, יבואנים וחברות ליסינג, ללא אפליה ביניהם".
והיתה גם התקפה נגדך של רו"ח עופר מנירב בעניין החשבוניות המקוונות. מנירב טען כי המספרים שהצגת הם שקריים. במה הוא חשד בך?
"בזה שיש לי אג'נדה אישית של הצלחה, שאני מנסה להפוך את עצמי לכוכב".
ההשמצות פגעו בך ובמעמדך?
"בדרך כלל, כאשר מגיעים לפסים אישיים - אני רק מתחזק בכך שאני צודק. אני לא חושב שזה הזיק לי, או עירער את מעמדי. בסופו של דבר הייתי צריך לעמוד בפני הממשלה ובפני ועדת הכספים של הכנסת, להסביר ולשכנע שאני צודק. כמעט בכל המקרים, הצלחנו לשכנע".
אפשר לשכנע את הח"כים? הם מקשיבים בכלל?
"בהחלט. יש גרעין קשה של חברי כנסת ותיקים בוועדת הכספים - חיים אורון, אמנון כהן, שי חרמש ויצחק קנין - שהם קשובים ופתוחים. נכון, שכדי להעביר החלטות בוועדת הכספים, כמעט כל דבר מחייב בסוף מסחרה, פשרות וללכלך את הידיים. אבל זה חלק מהמשחק, ואני חייב לציין כי מרבית הדיונים בוועדת הכספים היו מקצועיים, עניניים ולגטימיים".
ההתקפות האישיות על סופר היו, כמובן, העדות הנחרצת להצלחתו. סופר משך את כל האש אליו, בעיקר בגלל שהוא הצליח: המספר הרב של המהלכים שהוא הצליח להביא להבשלה מעידים כי הוא היה אחד מפקידי הממשלה האפקטיביים ביותר בעבודתם מול הממשלה ומול הכנסת.
מה הנוסחה הנכונה להעביר דברים בכנסת ובממשלה?
"המפתח הוא להבין את הצד השני. ברגע שמזהים עיוות, או כשל שוק שמחייב שינוי, צריך מיד להבין מי ייפגע מכך, ומהי מפת האינטרסים שלו. בין אם זה מעסיק, שעכשיו יצטרך לשלם יותר על הרכב הצמוד של העובד שלו, העובד שנפגע מהתייקרות הרכב הצמוד, חברות הליסינג שאיבדו נתחי שוק, יבואן וודקה שצריך להתחרות למרות מיסוי גבוה שמוטל עליו, וגם חברי הכנסת עם הצרכים הפוליטיים שלהם. צריך להבין את כולם, וצריך לבוא ולומר לצד השני: בוא נראה איך אנחנו מגיעים למטרה במשותף, גם אם המשמעות היא פשרה מלוכלכת".
פשרה מלוכלכת?
"כן, פשרות שצריך ללכלך את הידיים כדי להגיע אליהן. אני לא חושב שיש מהלך גדול כלשהו שהעברנו, שלא עבר בסוף בפשרה. העלאת המס על הסולר חייבה אותנו להגיע להסדר הסולר - מתן פיצוי למובילים ולאוטובוסים על התייקרות הסולר. בהעלאת שווי השימוש התפשרנו בסוף בהעלאה של 7% בלבד, בסכום של 2 מיליארד שקל, וגם פיצינו עם הפחתת מס הכנסה בסכום של 3 מיליארד שקל. במעבר לדיווח מקוון של חשבוניות רצינו מהלך מהיר, ונאלצנו להתפשר על פרישה למשך כמה שנים".
היו פשרות מסריחות?
"לא אצלי. היו ניסיונות לעקוף אותי, ולהגיע לפשרות פוליטיות עם השר או עם ראש הרשות, בטענה שעם בועז אי אפשר לדבר - אבל לא הרגשתי שאני חתום על אף שינוי שלא ידעתי להסביר אותו מקצועית".
לצד אויבים אישיים, ספג סופר במשך השנים גם לא מעט ביקורת עניינית. בעיקר תקפו אותו על העמדות הנוקשות שלו. טענו שהוא מקובע על עמדות, ואינו מקשיב לצד שכנגד. טענו שהוא מחוסר רגישות חברתית, ולכן מקדם הצעות מיסוי שאינן יכולות לעבור פוליטית. טענו נגדו שהוא מלהטט במספרים - אף אחד לא שלט כמוהו במספרים של מערכת המס הישראלית ובניתוח שלהם - ומציג אותם כפי שנוח לו. כמה ממנהליו, לרבות שר האוצר, לא אהבו את ההשפעה הקרובה שהיתה לו על התקשורת. וכמובן, האשימו אותו בכך שהוא מקדם מאבקים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה במיוחד, כדי לצבור כוח והשפעה.
הכוח והשפעה, עם זאת, לא עזרו לו בסופו של דבר. סופר לא קיבל הבטחה כי יראו בו מועמד לתפקיד ראש רשות המסים הבא, והעדיף לכן לפרוש.
רשות המסים מצטיירת היום כמערכת בינונית וחלשה.
"זה לא נכון. זו מערכת טובה, עם אנשים טובים. גם היום, על כל 30 מקומות בקורס מפקחי מס ניגשים 1,000 מועמדים. כולם יודעים שהסטאז' הכי טוב בענייני מסים זה לעבוד ברשות המסים".
פרשת ג'קי מצא פגעה קשה במוניטין של המערכת כנקייה וישרה.
"אני מאמין שהמערכת נקייה. זה גוף שגובה המון כסף, עם מעורבות בכל עסקה גדולה שקורית במשק. אין ספק שזה מייצר המון לחצים, אבל אני מאמין שהמערכת עומדת בלחצים - וגם מנגוני הבקרה הדוקים מאוד".
ומה לגבי התחושה המקוממת, שמתייחסים אל האזרח כאל גנב פוטנציאלי?
"חלק גדול מהאנשים יוצרים בפועל את התחושה הזו".
כלומר, האזרח הוא באמת גנב פוטנציאלי?
"כשמנתחים את מעלימי המס מתברר שמרביתם הם שיטתיים. העלמת מס היא כמעט לא אירוע חד פעמי, ומי שנתפס מעלים מס בפעם הראשונה זה פשוט בגלל שלא תפסו אותו קודם לכן. נכון שיש בעיה גם עם התמרוץ של אפקטיביות השומה: מפקחי מס נמדדים לפי היקף גביית המס מול היקף השומות שהוגשו להם. בממוצע, מפקחי מס גובים 30% יותר מהיקף השומות. אם הנישומים דיווחו על חבות מס של 100, בפועל מפקחי המס מצליחים לגבות מהם 130. על כך הם גם מתומרצים, על עד כמה הם הצליחו לגבות יותר מס מזה שדווח להם.
"הפער הקבוע, של 15%-30% יותר גביית מס מהשומות המדווחות, מעורר שאלות. יכול להיות לכך אחד משני הסברים: שכולם מנסים לרמות את מערכת המס, ומדווחים על 30% פחות ממס ממה שהם חייבים, או שמפקחי המס סוחטים את כולם בשיעור של כ-30%, בגלל שהם מתומרצים על כך. היכן האמת? זה לא ברור. אני נוטה להאמין יותר להסבר הראשון. לדעתי, אנשים מנסים את מזלם ומדווחים על פחות מס. הם לא רואים בכך העלמת הכנסות, כי אף אחד לא באמת מעלים הכנסות. במקום זאת הם מנפחים הוצאות. הטרנד הוא לנפח הוצאות, וזה נתפס כפחות חמור מלהעלים הכנסות - אף כי התוצאה זהה.
"האם ייתכן שאנשים נוהגים כך בין היתר כי הם יודעים שמס הכנסה זה מקח וממכר, ושבכל מקרה ידרשו מהם יותר מס מזה שהם דיווחו, אז מלכתחילה הם מנפחים הוצאות ומדווחים על פחות מס? בהחלט יכול להיות. הפתרון לזה, בכל מקרה, הוא בדיוק מה שעשינו במס הכנסה שלילי ובחשבוניות הפיקטיביות: להגדיל את השקיפות של המעסיקים עד כמה שניתן באמצעות דיווחים מקוונים. ככל שיש יותר שקיפות, כך קל יהיה הרבה יותר לערוך ביקורות ממוקדות, וכך הביקורת מתמקדת רק באלה שצריך להתמקד בהם ולא בכולם.
"בעבר המפקחים שלנו היו מגיעים לעסק, ומתחילים לעשות לו ביקורת רוחב: לפתוח את כל הספרים שלו, ולבדוק. היום הם מגיעים לעסק, ומבקשים לבדוק חשבונית ספציפית אחת שלגביה התעורר חשד. זו התמורה של המערכת המקוונת - שבסוף כולם מרוויחים ממנה, בעיקר העוסקים הנקיים".
בנושא של הדיווח המקוון, סופר - בתמיכתו של מנכ"ל משרד האוצר היוצא, ירום אריאב - הצליח לנצח אצל נתניהו. בפטור ממע"מ לפירות וירקות הוא הפסיד. לכן, סופר נזהר בכבודו של ראש הממשלה כאשר הוא מתבקש לחוות דעה על תוכנית המס הגרנדיוזית של נתניהו: ההפחתה הדרמטית של מס חברות ומס הכנסה עד 2016. מתווה ההפחתה יהפוך את ישראל ב-2016 לאחת מהמדינות עם שיעורי המיסוי הנמוכים בעולם.
כמה תעלה תוכנית הפחתת המסים של נתניהו?
"ב-2016, בהבשלה מלאה, תוכנית הפחתת המסים תגרע הכנסות של 14 מיליארד שקל בהשוואה ל-2009. זאת, כמובן, במודל סטאטי, בלי להביא בחשבון השפעות של האצת הצמיחה כתוצאה מהפחתת המס".
האם הפחתת המסים תאיץ את הצמיחה?
"לבדה, כנראה שלא. זה לא חד משמעי, שמס גבוה פוגע בצמיחה ומס נמוך מגביר צמיחה. מס הוא רק שיקול חלקי, הוא לא עושה את העבודה לבדו. המס הוא גורם תומך, כאשר יש תקציב נכון וכאשר יש שינויים מבניים שמקטינים ריכוזיות ומגבירים תחרות. במקרה כזה, הפחתת המס בהחלט יכולה להאיץ את הצמיחה".
oecd לא חושב כך ומתנגד להמשך הפחתת המס בישראל.
"אי אפשר לומר שהתפיסה שלפיה הדרך להאצת פעילות כלכלית עוברת דרך הפחתות מסים, היא תפיסה לא לגיטימית".
אבל גם אי אפשר לומר שבמצב הפערים החברתיים בישראל, ויתור על 14 מיליארד שקל מסים הוא צעד מתקבל על הדעת.
"אני מסכים, באופן אישי, שהיה צריך לאזן טוב יותר בין הורדת המס ובין ריווח מדרגות המס. לפי מתווה המס הנוכחי, מס הכנסה המרבי צפוי לרדת ב-2016 ל-39%. זהו שיעוד מס שולי בהחלט נמוך, אבל הוא לא באמת חשוב. מה שחשוב זה דווקא שיעור המס הממוצע, או כמה מהר מגיעים למדרגת המס המרבית. הבעיה בישראל היא שכבר ברמות שכר בינוניות של כ-14 אלף שקל, שהם פחות מפי שניים מהשכר הממוצע במשק, מגיעים למדרגת מס שהיא כמעט מרבית, 42% לעומת מס מרבי של 45%. זה לא סביר, ובזה היה צריך להתמקד יותר מאשר בהפחתת מדרגת המס המרבית".
זה נכון גם לגבי הפחתת מס חברות?
"יש מקום לשאול מה הטעם להפחית מס לחברות שכל הפעילות שלהן היא מקומית, כמו יבואני רכב או חברות הסלולר. אפשר היה ליצור מדרג של מס חברות - בין חברות מקומיות לחברות שמתחרות בעולם הגלובלי - וזה היה גם מאפשר לסייע יותר ליצואנים".
אתה מחפש לצאת לקרב גם נגד חברות הסלולר?
"אני עם קרבות גמרתי. שיעשו את זה אחרים".
מתמודד עם נכויות במשפחה
התדמית של בועז סופר היא של אחד מנערי האוצר הקיצוניים ביותר: כלכלן שדבק בתאוריות הכלכלה החופשית ולכן נאבק לבטל עיוותי מס. עם זאת, חייו האישיים רחוקים מאוד מהתדמית של כלכלן ימני ונוקשה.
משפחתו של סופר מתמודדת עם לא מעט נכויות. הוא נשוי לשרון סופר, כלכלנית במחלקת המחקר של הכנסת, ואב לארבעה ילדים. בתם הבכורה, בת 13, סובלת מנכויות קשות, מנטליות ופיסיות כאחת. אחותו היא נכה 100% לאחר שעברה תאונת דרכים בהיותה בת 14.
ברגישות החברתית של סופר, שבוודאי התחזקה תוצאה מכך, הוא השתמש בשנים האחרונות בתפקידו כראש ועדת המחירים בתחום הבריאות - הוועדה הקובעת את מחירי התרופות שבפיקוח ואת מחירי יום האשפוז בישראל. בנוסף, ניתן להניח כי לדברים יש קשר לקריירה שבה הוא מעדיף לבחור.
מכיוון שכסמנכ"ל כלכלה ברשות המסים הוא היה מעורב במגוון רחב של נושאים, לגבי חלק גדול מהעסקים הפרטיים במשק הוא נדרש לשנת צינון. לכן, כיום בוחן סופר הצעות עבודה בשוק הפיננסי, שבו לא היה מעורב כלל, וכן אפשרות להקים משרד ייעוץ פרטי. עם זאת, הוא לא מסתיר כי יותר מכל הוא מקווה לקבל הצעת עבודה קוסמת במגזר הציבורי - לאחר שהתפקיד שבו היה מעוניין, ראש רשות המסים, לא הוצע לו. "אם יהיה תפקיד מעניין במגזר הציבורי, אעדיף אותו", הוא אומר. "אני מחפש עניין, אתגר והשפעה, ואת אלה אפשר למצוא בעיקר במגזר הציבורי".
"בעלי ההון מצליחים רק להגיע לפשרות - נדירים המקרים שבהם הם עוצרים מהלכים"
מאת מירב ארלוזורוב
25.7.2010 / 6:57