מותר להתווכח עם אהרן ברק

>> "פשוט דבר הבל", כך כינה נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין את השקפתו של השופט יורם דנציגר, שהעז באומץ לב ראוי לציון לחלוק על השקפתו.

הכינוי "דבר הבל" התייחס לחטאו של דנציגר, שקבע כי טקסט פשוט וברור במסמך משפטי אינו זקוק לפרשנות. קראו שוב היטב: טקסט פשוט וברור אינו זקוק לפרשנות. אמירתו של דנציגר נתפשה על ידי ברק כקריאת תגר על מעמדו וככרסום בהלכת אפרופים מבית מדרשו, שלפיה כל שופט רשאי לפרש ולשנות כל טקסט משפטי, אף אם הטקסט ברור.



אפשר להבין מדוע יצא קצפו של ברק על דנציגר: ברק סיפר כי נדרשו לו 28 שנה כדי לכתוב את פסק הדין שתמציתו היא תזה בדיונית שאין קשר בינה לבין המציאות ובאה לביטוי בהלכת אפרופים השנויה במחלוקת. והנה בא שופט עליון, המגיע מעולם עריכת הדין, שופט שראה גם את צדו השני של המתרס, נכח וחווה את מצוקתם של אזרחים שנאלצו להתמודד לעתים עם פרשנות שיפוטית הזויה, ומחזיר מעט שפיות שיפוטית לאולם המשפט.



ייתכן כי פסיקתו של דנציגר תבטל את הצורך האבסורדי של עורכי הדין לצייד את לקוחותיהם באזהרה הבאה: "דע לך, שגם אם ההסכם שאתה עומד לחתום עליו הוא ברור, חד-משמעי, פשוט, מובן ואינו זקוק לתוספות כלשהן, יש סיכון ששופט כלשהו יפרש זאת אחרת ממה שאתה ועמיתך להסכם הסכמתם". האימפריאליזם השיפוטי במיטבו.



האמת היא שיש סיבה נוספת לחוסר ההבנה של ברק: לשופט ברק מעולם לא היה לקוח בקליניקה הפרטית שלו, ברק מעולם לא נאלץ לעמוד בפני תהיות של קליינט אודות פסיקות שנויות במחלוקת של עמיתיו, ברק מעולם לא התפרנס מייצוג לקוח, וגרוע מכל - ברק מעולם לא עמד באולם המשפט מול שופטיו. ברק קיבל, ועדיין מקבל, שכר ופנסיה מקופת המדינה מבלי שנדרש אי פעם לעמוד במבחן עלות-תועלת, מבחן שכר טירחה, מבחן רגישות ומבחנים נוספים שעמם מתמודד כל עורך דין מול לקוחותיו. מבחנו היחיד של ברק הוא מבחן העמידה שלו מול השקפת עולמו.



מדינת ישראל צריכה להשתחרר מאימת האקטיביזם השיפוטי של עידן ברק. עידן זה הסתיים והגיע העת לנהל את ענייני המדינה בדרך הגיונית ובשכל ישר.



הכותב הוא עורך דין