מלכודת הכלכלה ההתנהגותית

ניו יורק טיימס

>> נראה שבכל שבוע מופיע ספר חדש או מאמר שמראה כי תהליכי קבלת החלטות לא רציונליים תרמו ליצירת בועת הדיור בארה"ב, או להתייקרות ביטוח הבריאות.



תובנות אלה נובעות מכלכלה התנהגותית, תחום שהפופולריות שלו גוברת והולכת בימים אלה, ומשלב אלמנטים מעולם הפסיכולוגיה כדי להסביר מדוע אנשים מקבלים החלטות לא רציונליות, לפחות לפי התאוריות הכלכליות המסורתיות המקדשות את הבחירה ההגיונית.



כלכלה התנהגותית מסייעת לנו להבין מדוע, למשל, אנשים לא חוסכים מספיק לגיל הפרישה, מדוע הם אוכלים יותר מדי ולא מתעמלים מספיק, ומדוע הם רוכשים נורות ומכשירי חשמל ביתיים חסרי יעילות המבזבזים אנרגיה. באמצעות הבנת הגורמים לבעיות אלה, הכלכלה ההתנהגותית הובילה לכמה פתרונות יצירתיים כדי לסייע בפתרונן.



עם זאת, לענף יש את המגבלות שלו. שעה שקובעי המדיניות עושים שימוש בכלכלה התנהגותית כדי לנסח תוכניות, מתברר שהענף מתבקש לפתור בעיות שהוא מעולם לא נועד למצוא להן פתרון. נראה שבמקרים אחדים משמשת הכלכלה ההתנהגותית כתחבולה פוליטית, המאפשרת למקבלי ההחלטות להימנע מפתרונות כואבים אך יעילים יותר, הנעוצים בכלכלה המסורתית.



קחו לדוגמה את מגיפת ההשמנה בארה"ב. הפתרון האופנתי, המבוסס על האמונה שמידע טוב יותר יכול להוביל לשיפור בהתנהגות, הוא לנסות להשפיע על הצרכנים באמצעות צעדים כמו פירוט מספר הקלוריות במזון. למשל, ברפורמה הנוכחית במערכת הבריאות בארה"ב יש סעיף המחייב מסעדות לפרסם את מספר הקלוריות במנות שלהן. פירוט הקלוריות הוא דבר טוב - על הצרכנים לדעת יותר על האוכל שהם אוכלים. עם זאת, מחקרים שנערכו בניו יורק מצאו כי למהלך היתה השפעה מועטה בלבד על בחירות הסועדים.



השמנת יתר אינה תוצאה של מחסור במידע, טוענים כלכלנים, אלא של נפילה במחירי המזון, במיוחד במחירי המזון המעובד והלא בריא. לכן, כדי להילחם במגיפה זאת ביעילות עלינו לשנות את המחיר היחסי של מאכלים בריאים ולא בריאים. לדוגמה, עלינו להפסיק לסבסד גידול תירס, ולכן להעלות את מחירו של סירופ התירס שבו נעשה שימוש במשקאות מוגזים, ועלינו גם לשקול מיסוי על רכישת מאכלים לא בריאים. ואולם מאחר שאנחנו חסרים את כוח הרצון הפוליטי לשנות את מחירו של הג'אנק פוד, אנחנו מתמקדים בהתנהגות הצרכנים.



או, לדוגמה, ניגודי עניינים בתחום הרפואה. למרות השורה הארוכה של מחקרים שמוכיחים כי מתנות מתעשיית התרופות פוגמות בהחלטותיהם של רופאים, הממסד הרפואי לא אזר עדיין מספיק כוח רצון כדי לאסור שוחד סמוי זה, והרפורמה במערכת הבריאות גם היא אינה מטילה איסור על התופעה. במקום זאת, הרפורמה כוללת סעיף שיוביל לפרסום מידע על אותן מתנות. כך העברנו את האחריות מהתעשייה - שלה יש את הכוח לשנות את האופן שבו היא פועלת - לצרכן חסר הידע והכוח.



גם הרפורמה עצמה נופלת לאותה מלכודת. היא מבטיחה להגשים את היעד הראוי לשבח של הענקת ביטוח בריאות לכל האמריקאים, אך היא כושלת בכל הנוגע לבעיה החשובה יותר - של עלות הטיפולים. במקום לדרוש מאזרחים לשלם מכיסם אם הם בוחרים לעבור טיפולים יקרים ולא מוכחים, הרפורמה מנסה להפחית עלויות באמצעות קידום תוכניות המתגמלות התנהגות בריאה.



הימנעות היא בהחלט מטרה ראויה; עדיף למנוע סרטן ריאות מאשר לטפל בו. ואולם הניסיונות לשפר את בריאות הציבור, אפילו בעזרת תובנות הנעוצות בכלכלה התנהגותית, לא צפויים להשפיע באופן משמעותי על עלויות ביטוח הבריאות. מחקרים מראים כי גישת התרופה המונעת, אפילו כשהיא עובדת, חוסכת כסף רק לעיתים נדירות.



שיפור המידע לא מטפל בבעיה



התלות המוגזמת שלנו בכלכלה התנהגותית לא מוגבלת רק לביטוח בריאות. הסנאט של מדינת ניו יורק העביר באחרונה חוק שנועד לסייע לנהגים לדעת יותר על צריכת הדלק של כלי הרכב שהם רוכשים, באמצעות מדידת יעילותו לפי גלונים למייל, לאחר שמחקרים הראו כי מדידת היעילות לפי מספר גלונים למייל יעילה יותר מהשיטה המסורתית, המודדת את יעילות הרכב לפי מספר המיילים לכל גלון.



ואולם שיפור המידע הזמין לנהגים לא מטפל בשורש הבעיה: אנשים נוהגים במכוניות גדולות ולא יעילות מאחר שהדלק עדיין זול יחסית. העלאה של המס על הדלק, שתגרום למחיר לשקף את עלותו האמיתית, תהיה דרך יעילה בהרבה להפחית את צריכת הדלק - אם כי קשה הרבה יותר מבחינה פוליטית.



ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, שיבח באחרונה את הכלכלה ההתנהגותית כתרופה לשימוש היתר של מדינתו בחשמל, וציטט את תוצאותיו של מחקר שלפיו ניתן להפחית את צריכת החשמל במשקי בית באמצעות הענקת האפשרות לצרכנים לדעת את היחס בין צריכת החשמל שלהם לזו של שכניהם. עם זאת, בדיקות שנערכו לאותה תוכנית הראו כי שיפור ברמת המידע הפחית את צריכת האנרגיה ב-1%-2.5%, הישג צנוע למדי ביחס לתקוות שנתלו בתוכנית.



השוו זאת לתוצאותיו הצפויות של פתרון הנובע מכלכלה מסורתית: מס פליטות שבאופן מיידי יאזן בין מחיר האנרגיה לעלותה האמיתית וישחרר את כוחותיו היצירתיים של השוק, שיפתח מקורות אנרגיה נקיים יותר.



הכלכלה ההתנהגותית צריכה להשלים פתרונות כלכליים מוחשיים יותר, לא להחליף אותם. למרות כל יתרונותיה, כלכלה התנהגותית לא יכולה לבדה להוות אלטרנטיבה להחלטות המדיניות מרחיקות הלכת שעלינו לקבל כדי לטפל בבעיות שבפניהן עומדת ארה"ב.



לוונסטיין הוא פרופסור לכלכלה ולפסיכולוגיה באוניברסיטת קרנגי מלון; אובל הוא פרופסור למינהל עסקים ומדיניות ציבורית באוניברסיטת דיוק