האוצר הורס את מעמד איש הקבע

>> כשהתמנה לרמטכ"ל, הכריז אהוד ברק כי בכוונתו להפוך את צה"ל לצבא קטן וחכם. כוונתו היתה להשיל מהצבא את המסגרות המיותרות ולהתרכז ביחידות הלוחמות ותומכות הלחימה, תוך טיפוח ההון האנושי של אנשי הקבע. הרצון היה להתמקד בטכנולוגיות לחימה חדשניות הנשענות על איכות ולא כמות. ואכן, מסגרות נסגרו, אלפים פוטרו וצה"ל הצטמצם.

בעוד שהטכנולוגיה היצירתית המשיכה להתקדם הן בצה"ל והן בתעשיות הביטחוניות, ההשקעה בטיפוח ההון האנושי נעצרה מול גלי הפיטורים, שחיקת תנאי השירות וכרסום מתמיד במעמד אנשי הקבע בעיני הציבור. הכישלונות במלחמת לבנון השנייה העצימו תופעות אלה והרחיקו אנשים טובים רבים מארגון, שתדמית אנשיו נהפכה מ"החלוצים לפני המחנה" לאנשים רגילים המקבלים תנאים חומריים גבוהים. את התהליך מובילים נערי האוצר, שבימי משבר פיננסי ראייתם נהפכת לצרה יותר. ביום הפקודה, צה"ל ולא האוצר, יצטרך לספק את התשובות, ללא תירוצים.



לכן, כשאני קורא כי האוצר החליט להעלות את גיל הפרישה של אנשי הקבע, ברורה לי השקפת האוצר, אך איני מבין למה ברק אינו מצליח להסביר לאוצר, לראש הממשלה ולממשלה, כי צה"ל הולך והופך לצבא קטן, זקן ואפרורי, מה שצריך להדאיג את כולנו, כי תבוסה של צה"ל פירושה המלחמה האחרונה. לאחריה לא נשרוד.



ההכרזות על התנאים המפליגים של אנשי הקבע וחוסר ההיגיון בהעדפה קיצונית של רופאים, מהנדסים, משפטנים וכלכלנים לובשי מדים מול חבריהם בשירות הממשלתי או הפרטי מדהימות אותי. הלכתי וחיפשתי את התורים בלשכות הגיוס ובמשרדי כוח האדם בצה"ל של המבקשים להצטרף ל"ציבור המועדף" ולא מצאתי. מערך רפואה משווע לכוח אדם. אפילו במסלול העתודה האקדמית לא מצאתי מועמדים בכמות מספקת.



גם הסיסמה הנדושה שלפיה צריך להפריד בין תנאי הדרג הלוחם לדרג המנהלתי תלושה מהמציאות. ראיתי יותר ויותר מג"דים שמוותרים על תפקיד מח"ט ומשתחררים. ראיתי סגני מפקדי טייסות מוותרים על התפקיד המאתגר של מפקדי טייסת וראיתי ראשי מדורים שמוותרים על קידום ומשתחררים. הם כולם מבינים שהתנאים "הנפלאים" לא יכולים להוות תחליף לשירות בארגון הדורש מסירות ללא גבולות.



יותר מכל מבינים אנשי הקבע האיכותיים שככל שיישארו בארגון יותר, כך פוחתים סיכוייהם להשתלב בקריירה אזרחית. פורשי הקבע מתקשים למצוא מקום עבודה ובעקבות העלאת גיל הפרישה, הפרשי הזמן בין תפקיד לתפקיד ובין דרגה לדרגה, הסיכוי שלהם לקידום פוחת והולך. מכיוון שבאנשים מוכשרים ונבונים עסקינן, הם מסיקים את המסקנות ומשתחררים מוקדם.



כך מתפתח צבא מזדקן, ששורדים בו לטווח הארוך רק הפחות טובים. מכיוון שבכל מחקר שנעשה נמצא כי איכות המפקדים היא הגורם הדומיננטי הסוחף אחריו אנשים איכותיים נוספים, אנו נמצאים בעיצומו של תהליך הידרדרות.



ראוי שנתעשת מהר. את התשלום של הרס מעמד המורה אנחנו משלמים ברמת החינוך וההישגים של ילדינו; את הרס מעמד הפרופסור אנחנו משלמים באיכות המידרדרת של האקדמיה שלנו; ואת מחיר ההרס של תדמית אנשי הקבע לא יישאר מי שיוכל לשלם.



תא"ל (מיל) אגמון הוא ראש מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל