>> המחקר שבזכותו זכו הפרופסורים אריק מסקין ורוג'ר מאיירסון, יחד עם פרופ' ליאוניד הורוביץ, בפרס נובל לכלכלה לפני שלוש שנים נראה במבט ראשון ככזה שאינו קשור ישירות לחיים הכלכליים. מחקר שאין סיבה להוציאו ממגדל השן של האקדמיה ולחשוף אותו לעולם האמיתי.
אלא שמי שמעמיק ומנסה להבין את הסוגיות שבהן ניסו שני החוקרים היהודים-אמריקאים לגעת כשהגו את "תיאוריית עיצוב המכניזם" - mechanism design theory - עשוי לגלות שהיא נוגעת ברבים מהתחומים המעסיקים את שוק ההון הישראלי ואת המשק כולו בימים אלה.
המודל התיאורטי של מסקין ומאיירסון מתיימר לתקן באמצעות כוונון "המכניזם" המפעיל את שוק ההון שורה של כשלים, בהם המינוף העצום שנטלו הבנקים הגדולים בוול סטריט, שיצר בועה פיננסית והביא לקריסת השווקים בסוף 2008; ברוקרים שמקבלים משכורות עצומות שאינן מחוברות לביצועים שלהם; ומצבים שבהם מנהלי השקעות משקיעים את כספי הציבור בגלל אינטרסים זרים לניהול השקעות יעיל.
תוך שימוש בתיאוריות התנהגותיות ובתורת המשחקים ניסו שני החוקרים לחקור את דרך פעולתו של מכניזם השווקים הכלכליים. הם מצאו כי יש מקרים שבהם שום מכניזם של השווקים לא יכול להבטיח חלוקה יעילה של מקורות ומשאבים, וכי מכניזמים כלכליים יכולים בקלות להגיע לשיווי משקל לא אופטימלי. הם מצאו במחקריהם כי במקרים כאלה יש להעניק את הכוח למוסדות חיצוניים, יעילים יותר - כדי שחלוקת המשאבים תתבצע בצורה טובה יותר.
כך, כשמדובר במשאבים כמו אוויר נקי או ביטחון האומה - שום דבר במכניזמים של השווקים לא יכול להבטיח הקצאה יעילה של המקורות. נדרש מכניזם שונה.
שני החוקרים בחנו את התוצאות של מדיניות המתבססת על החלטות הרוב ושל כזו המתקבלת באופן דיקטטורי - ומצאו כי לעתים קרובות שתי הדרכים אינן תואמות את האינטרס של היעילות הציבורית. בין השאר הם הצדיקו במחקריהם את הצורך במימון צרכים ציבוריים באמצעות מיסוי, וטענו כי כל שיווי משקל שרירותי שנובע ממכניזם מסוים יכול להיות מוחלף על ידי תמריץ חיצוני.
מסקין ומאיירסון נמצאים בישראל בימים אלה כאורחי בית ספר קיץ לכלכלה, המתקיים השנה בפעם ה-21 באוניברסיטה העברית. מחזור הלימודים השנה עוסק בכלכלה פוליטית.
"אם רוצים תחרות, צריך גם בנקים קטנים"
אחת הסוגיות המרכזיות שנדונות בישראל בימים אלה היא בעיית הריכוזיות במשק קטן. ריכוזיות שיוצרת מצב שבו קבוצות שליטה מחזיקות בסדרה של אחזקות צולבות - מה שעלול להביא אותן לניגודי עניינים. התיאוריה שלכם יכולה להתמודד עם בעיות כאלה?
אריק מסקין: "זו בעיה שקיימת בהרבה מקומות בעולם. המכניזם שלנו מתמודד עם זה ברמה התיאורטית. הסיטואציה של אחזקות ריכוזיות עשויה להיות תמריץ לקונפליקטים אם בעל השליטה אחראי לרווחת ציבור בכובע אחד ובו-זמנית יש לו מוטיווציה פרטית לפעולה בכובע אחר.
"העיקרון הכללי הוא לנסות להפריד בין השניים - ליצור מחסומים בין שני הכובעים. אם כי אפשר לטעון שמצב שבו בעלי השליטה מגוונים באחזקותיהם יכול להיות טוב לכלכלה.
"כך, אחד הטיעונים נגד הבנקים האמריקאיים במשבר האחרון היה שהם לא היו מגוונים מספיק באחזקותיהם ובפעילויותיהם. נטען שרבים מהם היו מעורבים יתר על המידה ובכבדות רבה מדי בהשקעות בנדל"ן. אם היה להם פורטפוליו מאוזן יותר - הם לא היו נכנסים לבעיה הזו.
"אני לא מכיר מספיק טוב את המשק הישראלי. אבל, במקרה של אחזקות פרטיות, אני לא בטוח שאני רואה בעיות שבגללן יש להפריד בין אחזקות פיננסיות לריאליות. זה מורכב.
"מצד אחד, אין ספק שעלולה להתעורר בעיה כשיש בנק גדול מדי במשק - כדי שתהיה תחרות, עדיף שיהיו גם מוסדות קטנים. מצד שני, לדוגמה, היה חוק שעבר בארה"ב בשנות ה-30 שקבע כי בנקי השקעות מסחריים צריכים להיות מופרדים מבנקים לא-מסחריים. אני חושב שמדובר בטעות - חוק כזה מונע מבנקים לגוון את עסקיהם".
"הדרך למניעת ריכוזיות - הגברת הרגולציה"
אחת הטענות הנשמעות בישראל היא שהריכוזיות מביאה לכך שיש לבעלי השליטה הגדולים השפעה פוליטית.
רוג'ר מאיירסון: "אם יש בעיה של ריכוזיות, היא נובעת מתמריצים לא תחרותיים או מהשפעה פוליטית. אני לא מכיר את הטענה בדבר השפעתם של כמה תעשיינים על הפוליטיקה בישראל. בכל מקרה, מגזר בנקאות ריכוזי אינו דבר טוב - זו הבעיה של בנק שהוא מונופול.
"לדעתי, המכניזם למניעת ריכוזיות פיננסית הוא פשוט להגביר את הרגולציה - ככל שהגוף גדול יותר".
למה הכוונה בלהגביר את הרגולציה?
מאיירסון: "אני מתכוון גם להגברת העומס הכספי שנובע מהרגולציה. העלאת המיסוי ככל שרזרבות ההון גדולות יותר או ככל שהגוף גדול יותר.
"מה שבעיני בעייתי במיוחד בריכוזיות הוא המצב שבו קבוצת שליטה אחת מזדעזעת - ומזעזעת את כל המערכת. אחת המטרות שלנו, ככלכלנים, היא למתן את עוצמתם של הזעזועים האלה".
"פרטי מול ציבורי"
איך אתם בוחנים את העבודה שלכם בראי המשבר העולמי שהיכה בשווקים בסוף 2008?
מסקין: "כשביצעתי את המחקר, העבודה שלי לא הושפעה מאירועים עכשוויים. כלכלנים תיאורטיקנים מנסים לתקוף בעיות בסיסיות שמלוות אותנו תמיד. אבל זה נכון שבמשבר האחרון חשבתי איך התיאוריה שלנו השפיעה עליו.
"אני רואה במה שקרה עימות בין התמריץ שיש להעניק לגופים פרטיים לבין מה שטוב לחברה בכלל. אם אני בנק ממונף מאוד המעניק הלוואות מסוכנות, ואני מוכן לקחת סיכונים כאלה, אני אף פעם לא מביא בחשבון שאני מסכן למעשה גם בנקים אחרים, שמלווים כסף ללקוחות שלי. זו תגובת שרשרת שבנקים לא מביאים בחשבון - ואין להם תמריץ לעשות זאת. השאלה היא איך יוצרים בקרב מוסדות פיננסיים תמריץ להביא בחשבון אירועים כאלה".
יש בכלל מה לעשות עם משברים פיננסיים? האין זה טבעו של עולם?
מאיירסון: "היכולת של הכלכלנים תלויה בהבנתם את הסיכון המוסרי".
"סיכון מוסרי"
אחד הביטויים שעלו שוב ושוב בשיחה עם מסקין ומאיירסון הוא moral hazard - סיכון מוסרי. מדובר במונח המתייחס להימור שנוטל מקבל החלטות כלכלי באופן שהתממשות הסיכון לא פוגעת בו ולעתים אף מיטיבה עמו.
לדוגמה, כשמבוטח מעריך כי תגמולי הביטוח בשל נזק צפוי יהיו גדולים מערך הרכוש המבוטח, סביר להניח שהוא יתרשל באופן מכוון בשמירה על רכושו מפני הסיכון שבגינו ביטח. כך, מי שמתקשה למכור את רכבו במחיר סביר, עשוי להפיק תועלת מגניבת הרכב - ולכן התנהגותו תהיה כזו שתתמוך בהגדלת הסיכויים שהרכב אכן ייגנב.
בהקשר זה מסקין אינו חושש לקרוא תיגר על גדולי הכלכלנים, שעל בסיס התיאוריות שלהם נבנו המערכות הכלכליות כפי שאנחנו מכירים אותן כיום. "קיינס ופרידמן בנו תיאוריות קלאסיות - בלי יכולת לנתח את המגזר הבנקאי", הוא אומר. "קיינס היה זה שגרס כי כדי להבטיח צמיחה כלכלית יש צורך בהתערבות ממשלתית פעילה בכוחות השוק. הוא האמין ביצירת גירעון ממשלתי לצורך יצירת צמיחה מחודשת. פרידמן האמין באי-התערבות של הממשלה, למעט בניהול היצע הכסף בשוק על ידי שינוי שערי הריבית.
"הקונצפט כיום הוא שאספקת הכסף המצרפית היא הדבר החשוב - שיש למנוע מצב שבו מערכת הבנקאות אינה מסוגלת לספק כסף. לא בטוח שזה קונצפט נכון.
"ניסיתי להוכיח את הבעיה הטמונה בסיכון מוסרי. המטרה שלנו, ככלכלנים, היא לוודא שבנקאים לא יגנבו את הכסף שלנו. אנחנו רוצים שלבנקאים שלנו יהיה תמריץ להשקיע טוב. הבעיה במשבר הכלכלי היתה שלאנשים שהשקיעו מיליארדי דולרים של אנשים אחרים היה תמריץ לקחת סיכונים מוסריים - זה עשוי להשתנות עכשיו בארה"ב".
מאיירסון: "המערכות שלנו לא כל כך גרועות. יש מנגנוני בקרה. הבעיה היא שהם עובדים בכלכלה התיאורטית - כשלא קורה דבר חוץ מהמהלכים של מנהלי השקעות לתווך במעבר של כספים ממקום למקום.
"בפועל, כשאדם מנהל כסף גדול של אחרים הוא ניצב בפני המון פיתויים. הוא ייקח, למשל, 'קיקבקים' בשביל לקחת סיכונים (back-kick בשוק ההון: מצב שבו מנהל השקעות, לדוגמה, מוציא חלק מהכסף שהוא אחראי לו לניהול אצל גוף חיצוני, משלם לו עמלה - אבל משום שהגוף החיצוני קשור למנהל, חלק מהעמלה יגיע בחזרה למנהל - ח"ע)".
אז איך מונעים את זה?
"הבעיה מתעוררת בחלקה בגלל מתן התמריצים במערכת הפיננסית. הפתרון הוא דרך התגמול של הברוקרים האלה. צריך להציע לאנשים תמלוגים ארוכי טווח בלבד. להביא למצב שבו ברוקר שיעשה קריירה ארוכת טווח בתחום הפיננסים - יתאפשר לו לפרוש כאיש עשיר מאוד, אבל לא לאחר שנה אחת".
זה רעיון נחמד, אבל כמה מנהלי השקעות אכן מנהלים קריירה של עשרות שנים?
"זה הולך ביחד. סיבה ומסובב. כשפורצים משברים פיננסיים, הקריירה מתקצרת. הבנק צריך לגייס אנשים לקריירה ארוכת טווח. זה בפני עצמו יכול ליצור מערכת יציבה יותר - ולמנוע את המכניזם של סיכון מוסרי. צריך לתת לאנשים תמריצים בעבור מאמצים נאותים בעבודה שלהם".
"הקריטריונים של הפד לא ברורים"
בימים אלה מתנהל בישראל מאבק להגבלת שכר המנהלים הבכירים בחברות הציבוריות. נדונה אפילו הצעת חוק לקביעת משכורת מקסימלית כמכפלה של שכר המינימום בחברה. מה דעתכם על זה?
מסקין: "זה בזבוז זמן. אתם לא תוקפים את הבעיה המרכזית כשאתם מתמקדים במשכורות. הגודל לא קובע. מבנה המשכורת הוא שישפיע על התמריץ. הגבלה לעלות שכר של מיליון דולר לא תשפיע על התמריץ לניהול נכון. מה שחשוב בתגמול הוא לדרוש יותר שקיפות לגבי האופן של קבלת ההחלטות על התגמול".
מאיירסון: "יש עוד זווית לגבי התגמול שנוגעת לתגמול של פיננסיירים. גופים פיננסיים שמעניקים לעובדים אחריות על כמויות גדולות של כסף, משלמים להם סכומים גבוהים כדי למנוע מהם פיתויים שאנו לא רוצים שהם יעמדו מולם".
מה דעתכם על הרפורמות הפיננסיות שמיישמים בארה"ב?
מאיירסון: "המערכות הפיננסיות של ימינו מתוחכמות, ולא כולן מצריכות רפורמות. בארה"ב נדרשות רפורמות מאוד ממוקדות.
"אחד האספקטים החשובים במניעת משברים הוא בחינת פעילותם של הרגולטורים בתחום הפיננסים. גם כאן יש סיכונים מוסריים. יש להציב בפני הרגולטורים משימה ברורה וממוקדת - רק אז יהיה אפשרי לבדוק אם הסוכנות הרגולטורית עושה את תפקידה.
"כך, לפני המשבר של 2008 שרר קונסנזוס לגבי התפקיד של הבנקים המרכזיים - שמטרתם לשמור על יציבות. עכשיו פתאום אומרים להם: 'תספקו לשווקים נזילות אם יש סכנה של אבטלה, היזהרו שהאינפלציה לא תעלה - ושלא תיווצר בועה'. נוצר מצב שבו קריטריון השיפוט של הבנק המרכזי - שאני, אגב, מעריך מאוד את מי שעומד בראשו בארה"ב - אינו ברור. יהיה קשה לבצע רגולציה ככה".
אז אילו רפורמות צריך להנהיג?
מסקין: "יש דבר בסיסי שניתן לעשות - הגבלה של המינוף. אם לא נעשה דבר למניעת מינוף ביחס של 1:30 או 1:40 - ברור שהמערכת תהיה שבירה מדי. המערכת הפיננסית בקנדה הגבילה בעבר את רמת המינוף הפיננסי ליחס מקסימלי של 1:20. ואכן, הביצועים שלהם בתקופת המשבר היו טובים - הם נפלו הרבה פחות מארה"ב ואירופה.
"צריך, כמובן, גם להפריד בין בעיות הטווח הקצר לבעיות הטווח הארוך. בארה"ב, הדגש בטווח הקצר הוא איך להפחית את רמת האבטלה - איך להתניע צמיחה, שהיא כה חשובה כעת. היינו במיתון עמוק, ועכשיו אנחנו יוצאים ממנו.
"בטווח ארוך, כשהמיתון יסתיים, יהיה צריך להתמודד עם הבעיה הקשה של רמות החוב הגבוהות. כששורר מיתון רמת חוב כזו היא בסדר. ברגע שהמיתון יסתיים נהיה חייבים להתעסק בכך, מה שלא עשינו בתקופה שהובילה למיתון הזה.
"יהיה צריך לשכנע את הציבור האמריקאי שעלינו לשלם מסים כדי להחזיר את הכסף. כשמדובר במסים, יש תיאוריה נפוצה שלפיה הפחתת מסים היא תמיד טובה. זה לא נכון".
מאיירסון: "צריך ליצור מצב שבו נטילת סיכונים היא שיטתית. נתקלתי, לדוגמה, ברעיון שלפיו רמת המינוף של הבנקים תוכל להיות בטווח 5%-8% הון עצמי למאזן - כתלות ברמת הצמיחה של הכלכלה. אם הכלכלה צומחת יותר, אפשר להתיר מינוף של 8%. אם היא צומחת פחות, אז רק 5%".
מסקין: "כרגע, למשל, יש מעט מדי מינוף. הבנקים לא מלווים כסף. זה מה שקורה במיתון".
בית הספר ללימודי קיץ של האוניברסיטה העברית: לפתור סכסוכים בעזרת תורת המשחקים
>> פרופ' אריק מסקין מלמד וחוקר כיום במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת פרינסטון. פרופ' רוג'ר מאיירסון מלמד וחוקר באוניברסיטת שיקגו.
מאיירסון מתמחה בתורת המשחקים ובכלכלה פוליטית ומתעניין בסכסוך הישראלי-פלסטיני. לדבריו, הממשל האמריקאי צריך להיות מעורב במידה רבה יותר בתיווך בין שני הצדדים בסכסוך. הוא טוען גם כי תורת המשחקים היא כלי מרכזי וחשוב ביישוב סכסוכים כאלה.
מסקין ומאיירסון הגיעו לישראל כאורחים של בית הספר ללימודי קיץ בכלכלה של חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' קנת ארו. בית הספר יתכנס השנה באוניברסיטה העברית בפעם ה-21. ארו, שזכה ב-1972 בפרס נובל לכלכלה, ייסד את בית הספר במטרה להכשיר סטודנטים לכלכלה מכל רחבי העולם ובכך לתרום להתפתחות התחום.
כינוס בית הספר נערך מטעם המכון ללימודים מתקדמים ובתמיכת המחלקה לכלכלה והמרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית. בראש בית הספר עמד השנה פרופ' אריק מסקין וניהל אותו פרופ' אייל וינטר.
"כבר 20 שנה שמביאים לכאן סטודנטים מכל העולם ללמוד כלכלה פוליטית. זו מסגרת נהדרת", אומר מסקין. "אלה אנשים מכל העולם, שהקריירות שלהם ילכו קדימה - לכל מקום", אומר מאיירסון.
"ברוקרים צריכים לפרוש עשירים - אבל לא לאחר שנה"
מאת חגי עמית
26.7.2010 / 6:54