ההזדמנות האחרונה של הרכבת הקלה בתל אביב

>> "רגע ההכרעה הגיע, הדיונים יתקיימו עד שייצא עשן לבן" - כך אמר ביולי 2009 גורם שליווה את פרויקט הרכבת הקלה בגוש דן ערב פתיחת מרתון הדיונים ה"מכריע" וה"אחרון בהחלט", שהתקיים אז בין המדינה לזכיינית הפרויקט, קבוצת mts, והבנקים המלווים אותה. מרתון הדיונים נועד לגרום לצדדים להגיע להסכמות שיאפשרו את הסגירה הפיננסית של הפרויקט (שאמורה היתה להיחתם במאי 2008) ואת יציאתן לדרך של העבודות.



אתמול, שנה ושבוע בדיוק לאחר שהסתיים המרתון הקודם בלא הישג של ממש, החל בין הצדדים מרתון דיונים "מכריע ואחרון בהחלט" נוסף. במשך השנה הזאת ידעו המגעים בין הצדדים בעיקר מורדות. ואולם לפני כחודש התרחשה נסיקה חדה שהחזירה את הצדדים אל הנקודה שבה עמדו בשנה שעברה.

הצוותים, שהתארחו לפני שנה במלון השרון בהרצליה, מתכנסים כעת במלון קראון-פלאזה בתל אביב, אנשי החשב הכללי באוצר הוחלפו באחרים - אבל פרט לשינויים אלה, נותר הכל כפי שהיה. האם הפעם יביאו אתן השיחות המרוכזות סוף-סוף בשורה כלשהי?



1. תירוץ מצוין



ב-28 במאי 2007 נחתם הסכם הזיכיון בין המדינה ל-mts לביצוע קו הרכבת הקלה בתל אביב. השנה הראשונה שחלפה מאז החתימה התבזבזה ברוטינה המוכרת של מכרזי הזכיינות (p.p.p) בישראל - מסמכי מכרז עתיר סעיפים דרקוניים הפוגשים הצעת זכיין אגרסיבית מדי, הנסמכת מראש על כרסום זוחל בנקודת המוצא הנחושה של המדינה.



השנה השנייה הביאה עמה נסיגה מהותית בסגירה הפיננסית, בעקבות משבר האשראי העולמי. המשבר פירק לחלוטין את מודל הליווי הפיננסי של mts, והותיר את המדינה מול זכיין שהפר את תנאי הזיכיון, אך מחזיק למזלו (או שלא) בתירוץ מצוין.



השנה השלישית לניסיונות הסגירה הפיננסית הוקדשה למשחק שח-מט, כשרק אחד השחקנים התעמק באמת במשחק. הזכיינית mts הגיעה חמושה בפעלולים פיננסיים חדשים, שנועדו לקנות לה זמן נוסף עד להתאוששות של גופי המימון ואפריקה-ישראל (אחת השותפות ב-mts) מהמשבר. מנגד, היו נציגי המדינה עסוקים בעיקר בחילופי שלטון ובחילופי גברי באגף החשב הכללי במשרד האוצר (הנושא ונותן המוביל), שהחליף בשנתיים האחרונות לא פחות מארבעה חברים בצוות המשא ומתן המקורי.



2. העזים של m.t.s



הסגירה הפיננסית נמנעה בשנה האחרונה בגלל שתי עזים ש-mts התעקשה לכלול בהסכם המימון עם המדינה. האחת, היתה בקשה לארגן מחדש את המימון ארוך-הטווח של הפרויקט לאחר תקופת ההקמה (רה-פייננס), ולא כעת - כדי להשאיר ל-mts פתח להשגת מרווחי ריבית נוחים יותר בחמש השנים הבאות, בעבור האשראי ארוך-הטווח. למעשה, מדובר היה במעין אופציית put, כך שאם mts לא היתה מצליחה לבצע מימון מחדש של החוב בחלוף חמש שנים, היא היתה משיבה את הפרויקט למדינה - ומשאירה אותה, כבדרך אגב, עם החוב, בלי קבלן הפעלה ובלי כתובת לתלונות.



הבקשה השנייה של mts היתה שהמדינה תתחייב בפני הבנקים המלווים את הפרויקט להחזר השקעה מינימלי במקרה של הפרת חוזה הזיכיון וביטולו (termination). לפי המנגנון הקיים, במקרה של הפרת זכיין, זכאים הבנקים להחזר השקעתם עד כה - בניכוי הנזקים שנגרמו למדינה (שסכומם אינו מוגבל). mts ביקשה, לכאורה בשם הבנקים, שהמדינה תגביל את סכום הניכוי, ותבטיח לבנקים החזר מינימלי ידוע מראש.



שתי דרישות אלה היו בבחינת deal breakers בעבור המדינה - אבל היא חששה, התחבטה ולבסוף הסתבכה במתן מענה שלילי מוחלט להן. רק לאחר שהחומר נלמד בידי הצוותים החדשים, והשרים אזרו אומץ להחליט שהגיעה העת להכריע - פצחה המדינה בהליכי ביטול של הסכם הזיכיון, וגררה קמפיין זעקות שבר מצד השותפות של mts, ובעיקר מצד השותפה הגרמנית סימנס.



3. השריר של אורן או התרגיל של סימנס



חמש שותפות מחזיקות ב-mts: אפריקה ישראל, אגד, ccecc הסינית, סוארז דה קוסטה הפורטוגלית וסימנס הגרמנית. בדיוק כמו ארבע שותפותיה, מחזיקה סימנס ב-20% מהקונסורציום. ואולם כוחה של סימנס בפועל גדול מאחזקותיה על הנייר.



סימנס מעוניינת בעיקר למכור את הקרונות לשימוש הרכבת הקלה - שם טמון הרווח שלה, ולא בהפעלת קו הרכבת מתחת לתל אביב במשך 25 שנה. מכיוון שלה שמור רוב הרווח אם הפרויקט יצלח את תקופת ההקמה - שמור לה גם מירב ההפסד אם הפרויקט יבוטל.



לכן, היתה זו סימנס שגייסה את "קלאב" הבנקים הגרמניים שילווה את הפרויקט, היא זאת שהפעילה את הלחצים הפוליטיים על ראש הממשלה בנימין נתניהו, והיא זאת שרמזה-איימה כי תיפטר מאפריקה ישראל אם תמשיך לחבל במאמצי הקונסורציום להפגין רצינות תהומית בפני המדינה.



לכן גם הקאנצלרית אנגלה מרקל גיששה בעניין אצל נתניהו, מנהל פרויקטי התחבורה של סימנס, מוסלום יאקיסן, הוזעק לסשן ראיונות בכלי התקשורת המקומיים, מנכ"ל mts יוחנן אור, רדף אחרי שר האוצר עד לסין - ולאחר שכלו כל הקצין, ימים ספורים לפני שהרשות הממונה על הפרויקט היתה אמורה להתכנס להצבעה על ביטול הסכם הזיכיון, חזרה בה mts לפתע מדרישותיה. את תנאי האשראי ארוך-הטווח נאותה לסכם בכל זאת עכשיו, ואת הביטחונות להחזר המובטח לבנקים הסכימה לקחת על עצמה.



"הזכיין הבין שהמדינה נכונה לבטל את ההסכם ולהוביל לאלטרנטיבה תקציבית לביצוע הפרויקט, ובכך גרמה לו לוותר על התנאים שהציב", התגאה החשב הכללי, שוקי אורן. ואולם ייתכן שהיה זה פשוט תרגיל משיכת זמן מתוחכם מצדה של סימנס, אשר נועד לקנות לה זמן יקר ערך, בזמן שהיא פוזלת באופן עקבי לעבר הבנקים הזרים.



לא רק שסימנס קנתה זמן, אלא שנסיגתה הפתאומית מדרישותיה שמטה את הקרקע מתחת לחוות הדעת המשפטיות שגיבשה המדינה כדי לנמק בבג"ץ את ביטול הסכם הזיכיון. מה יהיה משקל טענות המדינה נגד m.t.s אם גם מרתון דיונים זה יסתיים בלא הסכם - לאחר ששני סעיפי המחלוקת העיקריים הוסרו מעל השולחן?



4. חתונה מאונס



למען האמת, סגירת הפרויקט לביצוע בידי m.t.s נוחה לכולם כיום - לא מאהבת מרדכי, אלא מהחשש מפני החלופה התקציבית הערטילאית. כלומר, ביצוע הפרויקט לאחר פרסום מכרזים קבלניים במימון קופת מדינה.



את נתניהו מעניין רק דבר אחד: הוא אינו רוצה להצטייר כמי שקבר את הרכבת הקלה. לכן שלח את מנכ"לו, אייל גבאי, להחליט שלא להחליט - ולהותיר את ההכרעות בידי הרשות הממונה על הפרויקט. שר התחבורה, ישראל כץ, חרד רק לגורל תקציב הפרויקט, ומעדיף 9 מיליארד שקל ביד (תקציב הפרויקט כיום), מ-11 מיליארדשקל על העץ (תקציב הפרויקט הקבלני). לכן, מנע בכל דרך את הצבעתה של הרשות הממונה על ביטול הסכם הזיכיון.



האוצר רוצה לחמוק מתדמית הפראייר, ומנסה לגמד את ההקלות שתקבל m.t.s. לכן, הסכים לדון השבוע גם בהקדמת עבודות השטח של m.t.s, עוד לפני הסגירה הפיננסית, כדי שלא להבליט את הדחייה שביקשה בלוחות הזמנים לביצוע הפרויקט (חצי שנה).



mts להוטה מן הסתם לבצע את הפרויקט, לאחר שהשקיעה בו כבר 270 מיליון שקל (כנגד מענקי מדינה בסך 90 מיליון) והשכיבה 120 מיליון שקל נוספים בערבויות בנקאיות. לעומת זאת, הבנקים - זרים ומקומיים (לאומי) - אינם להוטים במיוחד לקחת את הסיכון שבפרויקט המונח על כתפיהם, והם צפויים להציג עמדה נוקשה במשא ומתן.



היחידים שמתנגדים לשילוב אינטרסים זה הם שאריות קבוצת מטרורייל, שהפסידה במכרז ל-m.t.s בסוף 2006, אך התעוררה לחיים לנוכח קשיי הזוכה. מדובר בחברות הצרפתיות ואוליה ואלסטום - ובאחרונה גם בשיכון ובינוי הישראלית. אלה יבלשו בשבע עיניים אחר כל הקלה שתינתן ל-mts, כדי לנסות ולחבל בהסכם המתגבש עמה בערכאות המשפטיות.



לפיכך, המשימה שתוטל עד יום חמישי על כתפיהם של נציגי המדינה, mts והבנקים, היא לנווט את המשא ומתן בין ההכרה ההדדית בחתונה מאונס שביניהם, לבין מראית העין הציבורית והמשפטית. כל זאת, בידיעה שלא תהיה עוד הזדמנות אחרת - וכי גם למרתון יש קו סיום.



משתתפי מרתון הדיונים, אתמול



1. שולחן הדיונים במלון קראון פלאזה



2. מוסלום יאקיסן (מימין), מנהל פרויקטי התחבורה של סימנס ואליעזר טוקמן, מנכ"ל סימנס ישראל



3. ישי דותן, המנכ"ל היוצא של נ.ת.ע



4. יוחנן אור, מנכ"ל mts



5. קובי שלום (מימין), מנהל חטיבת הנכסים של אפריקה ישראל ואיזי כהן, מנכ"ל אפריקה ישראל



6. יהודה רבינוביץ' (מימין), סמנכ"ל הכספים של mts, יצחק טובי, ראש ענף תשתיות בבנק לאומי, ונועה מי-דן, עורכת דין ממשרד לוי, מי-דן ושות'



7. יצחק טובי (מימין) ונחמיה קינד, רכז תחבורה באגף החשכ"ל



8. אהוד אדירי, רכז תחבורה באגף התקציבים



9. גיל שבתאי (מימין), סגן בכיר לחשכ"ל, שוקי אורן, החשב הכללי, ואיזי כהן



10. יצחק זוכמן, סמנכ"ל בכיר לתכנון וכלכלה במשרד התחבורה