המדינה מזניחה את האשה הבדווית

>> על פי מחקר שנערך במסגרת הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון ושתוצאותיו פורסמו באחרונה, כשליש מהנשים הבדוויות סובלות מדיכאון לאחר לידה (לעומת 5.5% בקרב יולדות יהודיות).

לדברי עורכת המחקר, ממצאים מדאיגים אלה מוסברים בשל ריבוי גורמי סיכון להתפתחות דיכאון לאחר לידה בקרב נשים בדוויות. ואכן, קשה לחשוב על מצוקה שאינה חלק משגרת חייהן של נשים בדוויות: עוני, אבטלה, מצוקת דיור, אלימות, ריבוי נשים ונגישות נמוכה עד אפסית למשאבים ציבוריים כגון חינוך, תחבורה, בריאות ושירותיים משפטיים. נתונים עגומים אלה ממחישים את חומרת מצבן של הנשים הבדוויות כסובלות מאפליה כפולה, הן כמיעוט לאומי ודתי והן כנשים בחברה פטריארכלית ושוביניסטית.



למרות שלל הבעיות והקשיים המלווים נשים בדוויות בחייהן, אוכלוסייה זו אינה זוכה לטיפול ממשלתי נאות וממשיכה לסבול מקיפוח מתמשך. מצבן של הנשים הבדוויות אינו גזרת גורל והוא פרי של מדיניות ממשלתית ארוכת שנים. למדינה היו, ועדיין יש, מספר רב של הזדמנויות לחזק ולהעצים את האשה הבדווית, אך בכל פעם היא בחרה להפנות לה עורף ולהנציח את מוחלשותה. כך למשל, ב-2008 מונתה ועדת גולדברג לבחינת הסדרת ההתיישבות הבדווית בנגב. לוועדה לא מונתה אף אשה בדווית שתוכל להשפיע על המלצותיה ולהשמיע את דרישותיהן של נשים בדוויות והצרכים הייחודים שלהן.



ואכן, באופן שאינו מפתיע, האינטרסים של נשים בדוויות, כגון פיתוח דיור ציבורי מוגן לנשים נטושות, אפשרות לרכישת קרקע על ידי נשים והקמת מסגרות טיפול באלימות כלפי נשים, נותרו מחוץ להמלצות הוועדה. בנוסף, בעת הגשת עתירה לבג"ץ נגד הרכב הוועדה, שמנוגד לחוקי המדינה, נדחו הנשים הבדוויות על ידי בג"ץ. ביהמ"ש קבע כי בקשתן להשתלב בדיוני הוועדה צודקת ומותאמת ללשון החוק, אך אין להיעתר לה משיקולי שיהוי פרוצדורליים. המדינה סיכלה ניסיון מהפכני של הנשים הבדווית להשמיע את קולן, ובמקום לתת לכוחות אלה רוח גבית, הדפה אותן תוך אימוץ שמרנות משפטית ביורוקרטית.



חמור מכל הוא יחס המוסד לביטוח לאומי לנשים הבדוויות. מוסד זה מפלה נשים בדוויות באופן שיטתי ושולל מהן הזכאות לגמלת קיום באמצעות הפעלת קריטריונים מוטים תרבותית המאיינים את אפשרותן של נשים בדוויות נטושות לקבל גמלה. בחברה הבדווית, כשליש מהמשפחות הן פוליגמיות, שבהן הגבר נושא אשה שנייה תוך נטישת אשתו הראשונה וילדיה. הנשים הנטושות אינן יכולות לצאת מאזור המגורים של בעליהן ללא סיכון מוחשי באיבוד משמורת ילדיהן ואף חייהן. למרות זאת, הביטוח הלאומי ממאן להכיר בנשים ובילדיהן כיחידה כלכלית נפרדת הזכאית לגמלה בשל הסמיכות למגורי אבי ילדיהן שנטש אותן.



לעומת מדיניות קפדנית ודווקנית של הממסד כלפי נשים בדוויות - כלפי גברים הנושאים אשה נוספת המדינה מגלה יחס סלחני ורופס. באחרונה דרשנו מנציבות שירות המדינה וממשרד החינוך להעמיד לדין משמעתי עובדי מדינה שנישאו לאשה שנייה. ואולם גם מהלך צודק והכרחי זה אינו זוכה לתמיכת המדינה, שמתנערת מאחריותה ובוחרת מטעמים מקוממים של "רגישות תרבותית" לא לפעול למיגור התופעה. המדינה אינה מקשיבה לזעקה הנשמעת מתוך החברה והיא מפקירה את האשה הבדווית ומותירה אותה חלשה, ענייה ומושפלת. נשים בדוויות נוכחות חדשות לבקרים כי המדינה לא רק שאינה מפסיקה את מעגלי האלימות בחייהן, אלא גם משמרת אותם.



הכותבות הן עורכות דין בעמותת איתך-מעכי, משפטניות למען צדק חברתי