>> אין זה סוד שבתקופה של התאוששות כלכלית ויציאה ממשבר, חוזרים העובדים לבדוק אופציות תעסוקתיות וחוששים פחות לפעול למען שיפור תנאי העסקתם, גם אם הדבר כרוך בעזיבת מקום העבודה הקיים. בשוק עריכת הדין, שהעובדים בו ידועים כבעלי הערכה עצמית גבוהה וכאנשים היודעים לעמוד על שלהם ולדרוש את זכויותיהם, הדברים נכונים אפילו יותר.
סקר שבו השתתפו כ-1,000 עורכי דין מעלה כי עד למחצית 2010 - שנה שבה ניכרה התאוששות בענפי משפט רבים כמו שוק ההון, ניירות ערך, עסקות בינלאומיות ונדל"ן - 35% מעורכי הדין שקלו החלפת מקום עבודה. 17% מהנשאלים בסקר מצויים בתהליך החלפת מקום עבודה בפועל. לשם השוואה, בכל 2009, שהיתה שנת מיתון, רק 14% מעורכי הדין החלו בחיפושים ממשיים של עבודה חדשה, ו-44% מעורכי הדין המועסקים הצהירו כי שקלו במהלך 2009 להחליף את מקום עבודתם.
עו"ד אלינור מור-סיטבון, מנכ"ל חברת קודקס שערכה את הסקר, מסבירה כי "בעוד נתוני 2009 העידו על נטייה של אחוז גבוה יותר של עורכי הדין 'לשמור על הכסא' ועל חששם של מי שאינם שבעי רצון ממקום עבודתם או שאינם חשים ביטחון תעסוקתי בתקופה זו ליזום שינוי במקום העבודה, הרי שהשינוי בנתוני 2010, שחל בעקבות האקלים הכלכלי, מעיד על ביטחון תעסוקתי גדול יותר ועל אחוז 'מימוש' רב יותר של חיפושי עבודה. ניכרת פחות סבלנות של עורכי דין כלפי מקומות עבודה שאינם מספקים מבחינתם", הוסיפה מור-סיטבון.
נתון מעט מפתיע שעולה מהסקר מראה כי דווקא עורכי הדין שעובדים במגזר הציבורי, הידוע כשמרן יותר מהמגזר הפרטי ובעל ביטחון תעסוקתי רב יותר, נטו השנה לשקול את החלפת מקום עבודתם יותר מעמיתיהם במשרדים הפרטיים. 48% מהם הצהירו בסקר כי שקלו להחליף את מקום עבודתם, ויותר מ-17% מהם אף התחילו לחפש עבודה באופן אקטיבי. לעומתם, 35% מעורכי הדין שמועסקים במשרדים פרטיים הצהירו כי הם שוקלים להחליף מקום עבודה, ורק 16% מהם החלו בתהליכי חיפוש עבודה ממשיים.
מור-סיטבון מסבירה כי "באופן טבעי, לא כל עורכי הדין ששוקלים להחליף את מקום עבודתם אכן עושים זאת. שקילת המהלך יכולה לנבוע מגורמים שונים ומגוונים: סקרנות, שינויים במקום העבודה, שינויים בחיים הפרטיים, חוסר שביעות רצון או רצון לשפר את התגמול, האופק התעסוקתי או יחסי האנוש ועליות וירידות טבעיות של כל עובד במהלך תקופת העסקתו. כדי לקבל החלטה מושכלת על עזיבת מקום העבודה, יש לוודא כי העובד מבין את מצב השוק לאשורו וכי ציפיותיו הן ריאליות בכל הפרמטרים, לרבות שכר, תנאים, שעות עבודה, אופק קריירה ועוד".
עורכי דין לא שמרנים
הסקר מפריך סטיגמות מוכרות על עורכי הדין, המזוהים על פי רוב עם ערכים כמו שמרנות, יציבות והיעדר גמישות. מהסקר עולה כי עורכי דין מחליפים בממוצע מקום עבודה כל 2.4 שנים - כך שבכל מה שקשור לחיפושי עבודה, עורכי דין הם כנראה גמישים ותזזיתיים לא פחות ואולי אף יותר מעמיתיהם ההיי-טקיסטים. אמנם, למקום העבודה ולסוג המעסיק יש כמובן השפעה על תכיפות חיפושי העבודה, ואולם הסקר מראה כי אין הבדלים גדולים בין סוגי מקומות העבודה השונים. בעוד שעורכי דין שעובדים בחברות מחליפים עבודה בממוצע כל 2.6 שנים, עורכי דין שעובדים במגזר הציבורי מחליפים עבודה כל 2.3 שנים בממוצע, וחבריהם ממשרדי עורכי הדין הפרטיים מחליפים עבודה כל 2.4 שנים בממוצע.
ככל הנראה, ההשפעה של תחום העיסוק בו מתמחה עורך הדין על החלטתו להחליף מקום עבודה, גדולה יותר מהשאלה אם הוא עובד במשרד פרטי, חברה או מקום עבודה ציבורי. מעניין לראות כי עורכי הדין שעוסקים בהיי-טק ובליטיגציה (ניהול סכסוכים בבית משפט), תחומים שנדרשת בהם עמידה בלחץ זמנים ובעומס עבודה ומתח רב, נוטים להחליף את עבודתם במהירות רבה יותר מעמיתיהם - כל 2.3 שנים בממוצע. עורכי דין שעוסקים בתחום דיני העבודה, נדל"ן ובתחום המסחרי בישראל, ככל הנראה מרוצים יותר מעבודתם, שכן ממוצע השנים להחלפת עבודה בתחומים אלה גבוה יותר - 2.5 שנים. בתחום המסחרי הבינלאומי היציבות אף רבה יותר, שכן בתחומים אלה מחליפים עורכי דין את מקום עבודתם בכל 2.8 שנים. ומיהם שיאני המתמידים במקום העבודה? דווקא עורכי הדין העוסקים בקניין רוחני, תחום שאינו אפוף בהילה של יוקרה או מסתורין, כמו התחום הפלילי שעורכי הדין שעוסקים בו מחליפים את עבודתם כל 2.4 שנים בממוצע. ממוצע ההתמדה של עורכי דין שעוסקים בתחום הקניין הרוחני הוא 3.3 שנים, כ-40% יותר מהממוצע הכללי.
ענף ההיי-טק, כאמור, אינו ענף יציב ביותר, והתנודתיות בו רבה לא רק בקרב העוסקים בו ממש אלא גם בקרב עורכי הדין המעניקים לו שירותי תמיכה משפטיים. נתון נוסף שמאשש זאת ניתן לראות בכך ש-28% מעורכי הדין שמתמחים בתחום ההיי-טק, השיבו בסקר כי הם נמצאים בתהליכים של החלפת מקום עבודה. זהו האחוז הגבוה ביותר של מחפשי העבודה, במהלך המחצים הראשונה של 2010, ביחס לכל שאר התחומים המשפטיים.
תחומים אחרים שמובילים מבחינת חיפושי העבודה של העוסקים בהם הם: הוצאה לפועל, מסחרי מקומי, נזיקין ופירוקים וכינוסים. לעומת זאת, שלושת תחומי העיסוק היציבים ביותר הם: מסחרי בינלאומי, התחום הפלילי ודיני עבודה. בארבעת התחומים האלה שיעור עורכי הדין המצויים בתהליך החלפת עבודה הוא כיום כ-12% בממוצע.
שיפור תנאים
מהן הסיבות שגרמו לעורכי הדין לשקול השנה את החלפת מקום עבודתם? מהסקר עולה שרוב עורכי הדין ששוקלים את החלפת מקום עבודתם רוצים לעשות זאת כדי לשפר את התגמול ותנאי העבודה להם הם זוכים (72%). הסיבה השנייה בשכיחותה להחלפת מקום העבודה השנה היתה, לפי הסקר, שיקולים אסטרטגיים של תכנון קריירה ורצון במשרה שתורמת ומקדמת את הקריירה של עורך הדין (כ-40%). הסיבה השלישית בשכיחותה בקרב עורכי הדין היא הרצון להחליף את תחום העיסוק (21%) ולבצע הסבת קריירה מסוג כלשהו. סיבות מרכזיות נוספות לרצון להחליף את מקום העבודה הן שעות העבודה הארוכות במקום העבודה הנוכחי, חוסר שביעות רצון מהמשימות המוטלות על עורך הדין במקום העבודה, ואווירה חברתית לא מספקת.
כאשר מנסים לפרוט לפרוטות את הסיבה העיקרית לרצונם של עורכי הדין להחליף מקום עבודה ולהבין מהו השיפור בתנאי השכר לו הם שואפים, עולה מהסקר כי התוספת הממוצעת בשכר שתגרום לעורך דין שמועסק במשרד פרטי ומרוצה מעבודתו, להחליף את מקום העבודה - היא תוספת לא קטנה - 28% בשכר. בקרב עורכי הדין המועסקים במגזר הציבורי, השאיפה היא לתוספת שכר גבוהה הרבה יותר - כ-40%, שתגרום להם לעזוב את עבודתם. עובדה זו מעידה כנראה על תנאי העבודה הנוחים יחסית והביטחון התעסוקתי שעובדי מגזר זה זוכים להם, מה שגורם להם לבוא בדרישות גבוהות יותר כתנאי להחלפת מקום העבודה.
מבחינת פילוח תחומי העיסוק, עורכי הדין שעוסקים בתחומים: פלילי, מנהלי, היי-טק ומסחרי מקומי הם עורכי הדין שדרישותיהם ממקום העבודה החדש הן הגבוהות ביותר. עובדים אלה לא יעזבו את מקום עבודתם אלא אם תוצע להם תוספת שכר של יותר מ-30% ממשכורתם הנוכחית. יש שיסבירו זאת בשביעות רצון גבוהה יותר של עורכי הדין בתחומים אלה מעבודתם ובנאמנות גדולה יותר למקום העבודה הנוכחי, ויש שיסבירו זאת בעובדה שמדובר בתחומי עיסוק בעלי ביקוש גבוה יחסית לעובדים, מה שמאפשר להם להציב דרישות שכר גבוהות יותר בעת חיפושי העבודה.
במקומות האחרונים בטבלה מבחינת דרישות השכר שייגרמו לעורכי הדין להחליף את מקום העבודה, נמצאים אלה המתמחים בנזיקין, בדיני עבודה, בפירוקים וכינוסים ובשוק ההון. אלה ידרשו תוספת שכר של כ-26% בממוצע כדי להחליף את מקום עבודתם הנוכחי.
ומה לגבי עורכי הדין הבכירים? מהסקר עולה כי עורכי הדין הבכירים, בעלי הכנסה של יותר מ-30 אלף שקל בחודש, מחליפים עבודה בתכיפות נמוכה יותר מעמיתיהם בעלי העמדות הזוטרות יותר. ממוצע ההתמדה של הבכירים במקום העבודה, לפי הסקר, הוא 4.2 שנים במקום עבודה אחד.
מור-סיטבון, מסבירה את הנתון בכך "שהאחריות המוטלת על כתפיהם של בכירים היא רבה יותר ולוקח להם זמן לבנות את התפקיד. בנוסף, מטבע הדברים, התגמול והתנאים שלהם טובים יותר, הם מראש עוסקים בתחום שבו יש להם יתרון יחסי והיכולת שלהם להשפיע במקום עבודתם גדולה יותר, מה שמשפיע גם על שביעות הרצון מהעבודה". מור-סיטבון מוסיפה כי ברוב תחומי העיסוק במשק מקובל "לקשור" את הבכירים לארגון לתקופת מינימום סבירה שתאפשר להם להראות ביצועים, זאת באמצעות חוזה שמעודד את העובד הבכיר להתמיד במקום עבודתו.
עורכי הדין חשים ביטחון ויוצאים לחפש מקומות עבודה חדשים
מאת נורית רוט
27.7.2010 / 6:49