>> לפני כמה שבועות הודיעה ממשלת יוון כי תמכור כמה מהאיים שבבעלותה. ניתן להעריך כי בדרך זו המדינה מנסה למלא את קופתה המדולדלת בניסיון נואש להיחלץ מבור החוב הלאומי שאליו הכניסה את עצמה לאחר שנים של חיים מעבר להישג ידה.
נכון שליוון יש הרבה איים וכנראה שאף אחד לא ירגיש בחסרונם של כמה מהם, אבל מכירת אדמות מדינה למשקיעים זרים נראית צעד חסר תקדים. אלא שזה לא יספיק.
ממשלת יוון מתכוונת להעמיד למכירה גם את חברות הרכבות והמים הממשלתיות. ההערכה היא שהסינים, שכבר רכשו כמה נמלים במדינה, יהיו מעוניינים גם בחברת הרכבות. באירופה יש כבר המתבדחים על כך שהיוונים צריכים פשוט למכור את כל המדינה לסינים, ובכך לפתור את כל בעיותיהם.
יוון לא סיבכה רק את עצמה, אלא גם רבות ממדינות אירופה האחרות, ובעיקר את מדינות ה-piigs. המהומה סביב החובות והגירעונות, שהתפתחה למשבר החוב האירופי, החלה ביוון.
חברותה של יוון בגוש היורו הרגיעה את המשקיעים, שפיקפקו באטרקטיביות ההשקעה בה נוכח הנותנים הסטטיסטיים הלא-מחמיאים שלה. הטריגר שיצר את הזעזוע הראשון בשווקים היה הודעתה של הממשלה החדשה בנובמבר 2009 שלפיה הנתונים הפיננסיים שעליהם דיווחה יוון היו כוזבים.
הממשלה החדשה הודיעה כי הגירעון התקציבי ב-2009 הסתכם ב-12.7% מהתמ"ג - יותר מפי שניים משדווח קודם לכן. מרגע שפורסמה ההודעה הכל החל להתגלגל כמו כדור שלג: הורדות הדירוג של האג"ח הממשלתיות גררו כמובן עליות בריבית על האיגרות, זינוק בעלויות הביטוח כנגד אי-תשלום החוב (cds) וחשש כבד כי המדינה ניצבת על סף פשיטת רגל.
משקיעים החלו להטיל ספק בדבר עמידותן הפיננסית של המדינות בפריפריה האירופית. השווקים צנחו, היורו נפל ועלו ספקולציות לגבי התפרקות גוש היורו. האווירה היתה כה טעונה, עד שמנהיגי אירופה יחד עם קרן המטבע הבינלאומית נאלצו לפרוש רשת ביטחון פיננסית ענקית לעת משבר, כדי להרגיע את השווקים ולמנוע הידבקות בצרעת היוונית.
כדי להיחלץ מפשיטת רגל, יוון נאלצה לבקש סיוע פיננסי מגוש היורו ומקרן המטבע, ובתמורה להבטיח קיצוצי ענק בתקציבה. ליוון לא היתה ברירה. גם לתורמיה, שכן נפילתה של חברה בגוש היורו היתה גורמת משבר חמור בהרבה מזה שאירע אחרי קריסת ליהמן ברדרס.
שחיתות מערכתית
המצב הנוכחי אינו זר ליוון, שב-200 השנים האחרונות הגיעה כבר כמה פעמים למצב של חדלות פירעון בשל בזבזנות ונטילת חובות בלתי אחראית. חובות גבוהים מדי, אבטלה בשיעור של כ-10% ואינפלציה גבוהה - אלה היו הסיבות העיקריות שבגינן מנהיגי האיחוד האירופי סירבו בהתחלה לקבל את יוון לאירגון. בשנת 2000 הסכים האיחוד לקבל את יוון בתקווה שהדבר יסייע לה להתכנס מבחינה כלכלית עם מדינות מתקדמות יותר.
ההצטרפות ליורו גרמה לנפילה חדה בשיעורי הריבית שיוון היתה צריכה לשלם על החובות החדשים. הכסף הזול גרם לה "לאבד את הצפון": הממשלה נטלה הלוואות ענק ששימשו למימון הוצאותיה הבלתי מרוסנות, כולל גידול מואץ במגזר הציבורי שתפח לכ-40% מהכלכלה. המשכורות במגזר הציבורי הוכפלו תוך שנים מספר. המגזר הפרטי לא נשאר חייב.
העלייה החדה בשכר פגעה קשות בתחרותיות של היצוא היווני, מה שיצר גירעון במאזן החיצוני, שהמדינה היתה צריכה לשלם בעזרת הלוואות מחו"ל. וזה לא הכל: המדינה מימנה את אחת ממערכות הפנסיה הנדיבות בעולם, ולאור העובדה ששיעור הפנסיונרים במדינה הוא מהגבוהים באירופה - אי אפשר היה להתעלם יותר מסימני האזהרה החמורים.
לטרגדיה היוונית מאפיין נוסף, חריג למדי בנוף המערב-אירופי: שחיתות. בדיעבד, התברר כי זיוף הסטטיסטיקות הלאומיות היה רק קצה הקרחון של השחיתות שחילחלה לכל שכבות החברה היוונית. בשל תרבות השחיתות המושרשת, נוצר ביוון מצב שבו כמעט ולא ניתן להשיג שירותים ציבוריים או פרטיים ברמה סבירה בלא מתן שוחד.
השחיתות המערכתית פגעה בכלכלה בדרכים רבות, החל בחוסר יכולתה של הממשלה לגבות כספים בשל העלמת המסים ועד להשקעות כושלות שהעשירו מקורבים אבל עלו כסף רב למדינה. אגב, ייתכן שזאת היתה גם הסיבה לכך שעלויות האירוח של המשחקים האולימפיים ב-2004 - מלכתחילה רעיון מוזר כשמדובר במדינה שקועה בחובות - הסתכמו בפי שניים מהמתוכנן, ואכלו 9 מיליארד יורו מתקציב המדינה. על פי הערכות, אילו לא היתה יוון מושחתת כל כך, הגירעון התקציבי שלה היה יכול להיות קטן פי שלושה.
מעגל קסמים הרסני
בחודשים האחרונים כמעט שלא עובר שבוע בלא הפגנות המוניות, לעתים אלימות, בערי יוון. הפגנות שמשתקות את החיים באזורים שלמים, פוגעות בענף התיירות החשוב וגורמות נזקים עצומים לרכוש - ועולות ליוון הרבה מאוד כסף, שאין לה. המפגינים יוצאים נגד הקיצוצים הדרקוניים בתקציב המדינה, שהממשלה נאלצה לאשר כדי לקבל את כספי הסיוע, שבלעדיהם לא תוכל לשלם חובות ותפשוט רגל.
החוב הלאומי של יוון הגיע השנה ל-133% מהתמ"ג, והגירעון הסתכם ב-13.6% מהתמ"ג. האבטלה מגיעה ל-12% וצפויה לעלות. התחזית היא שכלכלת יוון תתכווץ השנה ב-3% וב-2011 ב-0.5%. הדירוג הנמוך של החוב החיצוני, בצירוף נתונים כלכליים עגומים ועצבנות מתמשכת בשווקים, גורמים לכך שליוון קשה להמשיך ולגלגל את חובותיה, שכן הריבית שהיא נאלצת לשלם גבוהה מאוד.
חוב כה גדול וקיפאון בהכנסות הם מתכון בדוק לכניסה למעגל קסמים הרסני - יוון תיאלץ להמשיך ללוות, ובכך להגדיל את קרן החוב, רק כדי לשלם את הריביות על החובות הקודמים. כדי להמשיך ולקבל סיוע פיננסי יוון חייבת להתקדם בתוכנית הקיצוצים ולבצע רפורמות שיאפשרו ייעול תקציבי.
אלא שקיצוצים הם צעד קשה מאוד לביצוע מבחינה פוליטית וחברתית, בייחוד כשהם מתוכננים להימשך פרק זמן כה ארוך - שלוש שנים לפחות. יוון נמצאת רק בתחילת מסע הקיצוצים, מה שאומר כי ההצלחה אינה מובטחת. בינתיים, המדינה ממשיכה לככב בכותרות ולהדאיג את המשקיעים. כך, ה-cds על החוב היווני מגלמות כעת סיכוי של 67% לחדלות פירעון, השני בגובהו בעולם לאחר ארגנטינה, ושוק המניות היווני רושם ביצועים מהגרועים בעולם.
נראה שיוון תתקשה להיחלץ מהמשבר. גם אם הממשלה תצליח להחזיק מעמד וליישם את הקיצוצים והרפורמות, ייקח עוד זמן רב עד שהסטטיסטיקות הכלכליות - האמיתיות - של יוון יהיו דומות לסטנדרטים באירופה. בינתיים, הנתונים מזכירים מדינת עולם שלישי.
-
הכותבת היא אנליסטית מקרו לשווקים גלובליים בבית ההשקעות טנדם קפיטל
הכלכלה של ערש תרבות המערב מזכירה מדינות עולם שלישי
יוליה ויימן
27.7.2010 / 6:49