>> צרורות ארוכים של יריות נשמעו בביירות באחד הלילות באחרונה והקפיצו את התושבים. לא היתה זאת מלחמת אזרחים או התקפה של מדינה שכנה, אירועים שאינם זרים לעיר, אלא הילולת חוגגים בסגנון לבנוני מסורתי לכבוד ניצחון הקבוצה האהודה עליהם בגביע העולם בכדורגל. כמה ימים לאחר מכן נשמעו שוב יריות. הפעם היו אלה שכנים שהתקוטטו על מקום חנייה, אך הכדורים כוונו לשמיים ולא זה אל זה.
לבנון חובבת מאבקים ותככים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ב-17 הפלגים הדתיים בה ובמספרן הגדול של הסיעות המפלגתיות. וכך, המדינה אינה צפויה ליהנות בקרוב, אם בכלל, מהתנהלות פוליטית "נורמלית". ואולם באחרונה נראה כי היא קרובה למצב נורמלי יותר מאשר כל תקופה מאז מלחמת האזרחים העקובה מדם ששיסעה אותה בין 1975 ל-1990.
בימי המונדיאל האחרון אוהדים שהניפו דגלים של ברזיל, של גרמניה או של כל מדינה אחרת לא חשפו בכך בהכרח את הפלג הדתי או המפלגה שאליהם הם משתייכים, בניגוד לעבר. ואף כי הריב על מקום החנייה הידרדר לאלימות ומלמד כי בריוני ביירות עדיין ששים אלי קרב, המסקנה החיובית היא שמגמת הפריחה הכלכלית הקפיצה את מחירי הנדל"ן ויצרה עומס של מכוניות בכבישים.
בנסיעה אטית בפקקי התנועה שנוצרו עקב המבול הקייצי של תיירים ממדינות המפרץ וגולים לבנוניים שחוזרים למדינה, קשה להאמין כי רק לפני ארבע שנים היתה לבנון שרויה במלחמה עם ישראל, שהביאה למותם של 1,200 לבנונים, הותירה אלפים נוספים מחוסרי בית, פגעה בכבישים, בגשרים ובקווי החשמל ומחקה גושי בניינים שלמים בביירות.
מאז תום הלחימה התאוששה הכלכלה במהירות וצמחה ב-9% ב-2008 וב-2009, בעוד ששאר העולם שקע למשבר. ב-2010 צפויה כלכלת לבנון לצמוח ב-6%-8% נוספים. הבנקים מוצפים במזומנים, בתי המלון מלאים וקצב הבנייה מרשים.
לא רק פגעי המלחמה נעלמו. המבנים הישנים נהרסים בקצב כה מהיר, עד כי התושבים מתחילים לחשוש שמא העיר ופרבריה נהפכים לג'ונגל של גורדי שחקים. עשרות חנויות חדשות ואופנתיות לצד מסעדות מפיחות חיים ברחוב חמרה - אזור שבעבר הוזנח ולא היה נראה כי יחזור לזוהר של טרום מלחמת האזרחים. הרובע העתיק בעיר התחתית של ביירות עבר שיפוצים מקיפים בשנות ה-90, אך שנים רבות נותר כאי בודד המוקף במגרשים ריקים. כיום צומחים במגרשים בניינים חדשים ומפוארים, המעניקים לעיר נופך עשיר ומלא.
ההשקעות הזרות - 20% מהתמ"ג
שני דברים עיקריים גרמו להתאוששותה של ביירות. הראשון הוא כמויות גדולות של כסף שזרמו למדינה. איראן, ארה"ב ומדינות המפרץ - הממשלות היריבות - הזרימו כל אחת מיליארדי דולרים ואף יותר כדי לחזק את שותפיהן בלבנון. ההשקעות הזרות, שהן 20% מהתמ"ג, זינקו לא רק בגלל הנדיבות שאחרי המלחמה, אלא גם מכיוון שהבנקים היציבים מציעים ריבית של 7% לדולר ומשום שמחירי הנדל"ן זינקו פי שניים-שלושה בארבע שנים ורק כיום מתחילים להראות סימני הצטננות.
המרכיב השני הוא יציבות פוליטית. בלבנון, זהו מושג יחסי. במאי 2008 נהרו כוחות מזוינים הנאמנים לאופוזיציה בפרלמנט (חיזבאללה והמיליציה השיעית שמגובים על ידי סוריה ואיראן) לאזורים הנחשבים שייכים לרוב בפרלמנט (שנשלט בידי המוסלמים הסונים, הדרוזים ומפלגות הימין הנוצריות - שמגובים על ידי ערב הסעודית והמערב).
תצוגת הכוח הקצרה וההחלטית הזאת, בנוסף לבחירות ב-2009 ששימרו את מאזן הכוחות הנוטה מעט לטובת הרוב הפרו-מערבי, המחישו לפוליטיקאים את הצורך בהשגת פשרה. שרשרת ההתנקשויות, שמיוחסות לרוב לסוריה או לידידיה, נפסקה. הפרלמנט חזר לתפקד, אמנם באופן גס וחלקי, והעביר את התקציב לראשונה זה חמש שנים. במקביל הוא החל לטפל בסוגיות קשות וסבוכות כמו מעמדם החוקי של 250 אלף המהגרים הפלסטינים, שעד כה לא הורשו לרכוש נדל"ן או לעסוק במספר רב של מקצועות.
האיזון הפוליטי שברירי, אך נראה כי לעת עתה תוקנו כמה פגמים משמעותיים. חיזבאללה אינו מתכוון להתפרק מנשקו ולחדול מה"התנגדות" לישראל, אך יימנע מלעורר פרובוקציות מולה ויאפשר לשאר הלבנונים להמשיך בעסקיהם. סוריה השכנה, שנדחתה על ידי הרוב בפרלמנט לאחר שנים רבות של התערבות, חזרה להיות מדינה משפיעה ומקורבת. בתוך כך, בנות הברית מן המערב מרוצות מהתחזקותם של צבא לבנון והממשל המרכזי, ומהעובדה שלבנון שומרת על עמדה ניטרלית בדיפלומטיה האזורית.
ועדיין, עננים שחורים תלויים באופק. הראשון הוא רצונה של ישראל להיפטר מאיום מחסני הרקטות הרבים של חיזבאללה. בנוסף, כיצד תגיב המפלגה השיעית אם, כפי שצופים רבים, יפנה בית הדין הבינלאומי תחת האו"ם אצבע מאשימה כלפי אנשיה? בקרוב צפוי בית הדין לפרסם כתבי אישום נגד החשודים בשרשרת התנקשויות, שבהן רצח רפיק אל-חרירי ב-2005, שהיה מנהיג הסונים וראש ממשלת לבנון חמש פעמים, שבנו סעד עומד כיום בראשות הממשלה.
מנהיגי המפלגה אינם אומרים הרבה, מלבד להטיל ספק באמינות בית הדין. מתנגדיהם מנסים לרכך את המהלומה הצפויה. "אנו לא רוצים לערב את המפלגה", אומר פועד סיניורה, לשעבר ראש הממשלה שמוביל את גוש חרירי בפרלמנט. "מדובר באינדיבידואלים. אם בני מבצע פשע, האם אפשר להאשים אותי?"
כשהתותחים שותקים כלכלת לבנון פורחת
אקונומיסט
28.7.2010 / 6:48