מתי מותר לעובד מדינה לעבור על החוק

>> לכל עובד מדינה כדאי לעיין בהכרעת הדין בעניינו של צחי הנגבי, ובמיוחד בקטעים הנוגעים למנכ"ל משרדו של הנגבי, שמואל הרשקוביץ, שהיה הנאשם השני בתיק וזכה להרבה פחות אור זרקורים.



הנגבי אמנם הורשע בהצהרה שקרית בלבד אך בית המשפט קבע - ככל שניתן להסיק מדעותיהם הלא-מסונכרנות של שלושת השופטים - כי מינויים פוליטיים הם עבירה פלילית וכי היקף המינויים שביצע הנגבי מעיד על חומרת התופעה.

1. הרשקוביץ



אחת הסוגיות שמתעוררות בהכרעת הדין עוסקת במצבו של עובד מדינה שקיבל מהממונה עליו הוראה לבצע מעשה בלתי חוקי. הרשקוביץ טען כי מעורבותו במינויים הפוליטיים נעשתה מתוך כפיפותו להנגבי וחובתו לפעול בהתאם להוראת הממונה עליו. השופטים דחו את טענתו של הרשקוביץ כי לא ידע שהמינויים שהוציא לפועל עבור הנגבי הם פוליטיים וסבר כי מעשיו תקינים, וכתבו כי "ידע שמדובר במינויים פוליטיים וכי הוא היה ער לפסול שבמעשיו".



חוק העונשין קובע הגנה של צידוק לפיה לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה "על פי צו של רשות מוסמכת שהיה חייב לפי דין לציית לה, זולת אם הצו הוא בעליל שלא בדין". השופטים מסבירים: "לטענת הרשקוביץ, אילו היה מעלה בפני הנגבי הרהורים, תהיות או השגות באשר לנושא המינויים ובאשר למטלה שאותה הטיל עליו הנגבי, קל וחומר שאילו היה מסרב לבצע את שהוטל עליו, היה הנגבי מדיח אותו מתפקידו". אם כך, מה אמור לעשות עובד מדינה המקבל הוראה לא חוקית?



המושג "פקודה בלתי חוקית בעליל" - זו שמעליה מתנוסס דגל שחור - נידון בהרחבה בהקשרים צבאיים והשופטים הסתמכו על מאמרו של זיו בורר, דוקטורנט מאוניברסיטת תל אביב, "ברור וגלוי? כיצד יזהה חייל פקודה בלתי חוקית בעליל", כדי לנתח את מצבו של פקיד ממשלתי במצב דומה.



סוגיית המינויים הפוליטיים לא היתה "בלתי חוקית בעליל", קובעים השופטים, אבל הם צועדים צעד נוסף ומטילים חובה על עובדי המדינה: "גם כאשר מדובר בצו אשר אי החוקיות הטמונה בו היא בדרגה של אי חוקיות סתם, אין מקבל הצו יכול לציית לו ציות עיוור". כדי שעובד מדינה יקבל הגנה עליו לעמוד במספר תנאים:



1. ככל שהנסיבות מאפשרות זאת, על מקבל הצו מוטלת חובת בירור ודיווח. כלומר חובה לברר את חוקיות הצו שניתן לו, וככל שהנסיבות מחייבות זאת עליו לפעול בדרכים העומדות בפניו, לביטול הצו או להביא לשינויו.



2. מדובר בצו שמקבלו חייב לפי דין לציית לו שאם לא כן - יהיה צפוי לסנקציה.



3. צריך להיות יחס סביר בין הסנקציה שמקבל הצו צפוי לקבל אם לא ימלא אחר הצו, לבין התוצאות והנזקים שעלולים להיגרם לאחרים אם ימלא אחר הצו. "צו יכול להיות בלתי חוקי בעליל , אבל נזקיו מועטים. לעומת זאת צו יכול להיות בלתי חוקי סתם, אבל נזקיו רבים", מעירים השופטים.



הרשקוביץ לא עמד בתנאים אלה, אך מסיבות אחרות זוכה מכל האישומים. הרהור על התנאים שקבע בית המשפט מגלה שהם נותנים לעובדי המדינה אישור לעבור על החוק. למשל, אם קיבל עובד מדינה הוראה בלתי חוקית מהממונה עליו וחובה עליו לציית לה, עליו למלא אותה למרות היותה בלתי חוקית כל עוד הנזק ממנה לציבור הרחב אינו גדול מדי.



2. זמן שיפוטי



לא מעט טענות נשמעו על אורכה של הכרעת הדין בפרשת הנגבי - כ-1,000 עמודים. אך ביקורת חריפה יותר ראוי להשמיע נגד בית המשפט, שלא קטע את המשפט בתחילתו. בסופו של דבר בוטל כתב האישום נגד הנגבי בעבירות העיקריות בעטייה של טענת "הגנה מן הצדק". רוב השופטים סברו כי מינויים פוליטיים הם עבירה פלילית אך בעת בה כיהן הנגבי כשר לאיכות הסביבה לא היה האיסור הפלילי ברור כשמש ולכן לא ניתן להרשיע את השר לשעבר.



אלא שטענת "הגנה מן הצדק" היא טענת הגנה מקדמית. מקדמית? כלומר צריך היה להכריע בה בשלב מוקדם. מדוע התעקש בית המשפט לנהל משפט שלם רק כדי לבטל את כתב האישום בסופו של דבר? לשופטים ודאי היו סיבות לכך, אך עולה תחושה של בזבוז משאבי הפרקליטות ובית המשפט ומחיר כלכלי שנגבה מהנאשם על הוצאות הגנתו ושלא יוחזר לו.



3. יצחק הרצוג



שר העבודה והרווחה יצחק (בוז'י) הרצוג היה היעד הראשון למתקפה שצברה תאוצה בחסות תוצאות משפטו של הנגבי. ימים ספורים לאחר ההכרעה, פירסם ערוץ 10 תחקיר על מינויים של השר הרצוג במשרד העבודה והרווחה ובגופים הקשורים למשרד שהמאפיין שלהם, על פי הדיווח, הוא קשר פוליטי למפלגתו של השר. הרצוג טען בתובה כי המינויים נעשו כדין כתב ערוץ 10, נדב פרי, אף הבהיר כי מה שמטריד הוא היקף התופעה ולא הכחיש כי ככל הידוע המינויים אושרו בכל הליכי האישור הנדרשים, כגון הוועדה לאישור מינויים בשירות המדינה בראשות מי שהיתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, טנה שפניץ.



קשה להאמין שהרצוג, עורך דין זהיר, נכשל במקום כה בוטה לאחר הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מ-2004 המתווה מתי מותרים מינויים בעלי זיקה פוליטית ואוסרת על מעורבות שרים. זכורה לרעה שתיקת הרצוג בחקירה במסגרת פרשת העמותות שמימנו את בחירתו של אהוד ברק לראשות העבודה. אך דווקא המקרה ההוא מוכיח תחכום משפטי.



הרצוג היה אז חלק מהכוורת שהקיפה את ברק ובשתיקתו מנע את הנסיון להפליל את ברק בעבירה על חוק מימון מפלגות. עוד קודם לחקירה נקטו בסביבת ברק טקטיקה זהירה: ח"כ איתן כבל פנה בטרם הוקמו עמותות ברק ליועץ המשפטי לממשלה וביקש לברר אם בכוונת היועץ להעמיד לדין את בנימין נתניהו על הסיוע העקיף לו זכה מהמיליונר היהודי-אוסטרלי משה גוטניק, שמימן את קמפיין "נתניהו טוב ליהודים". במשפט הפלילי הכלל ידוע: מה שלא נאסר במפורש - מותר. הכלל שהביא לסגירת תיק ברק, שיחרר את חבל התלייה מצווארו של הנגבי, אבל רק בסוף משפטו.



הנורמות המתוות כיצד מותר למי שיש לו זיקה פוליטית להתמנות לתפקיד בשירות הציבורי ברורות כיום יותר מאי פעם. גם הכישורים הנדרשים ממועמד כדי לצלוח מינוי בוועדת שפניץ ברורים מתמיד. כשהכל ברור, השר כבר לא צריך להתערב. המועמדים יודעים מה נדרש, הם כבר יסתדרו לבד בשורה ארוכה - וחוקית.