הנתונים שרשות המים לא מגלה לכם

>> שלטי חוצות וקמפיין טלוויזיוני של רשות המים מזכירים לנו ש"בעוד שלוש שנים משבר המים של ישראל יסתיים", והכל בזכות פתרון הקסם שיספקו עבורנו מתקני ההתפלה.

בתוך כל האידיליה הזו, ברשות המים כנראה שכחו לספר לציבור כמה עובדות קצת פחות נעימות הנוגעות להתפלה. במלים אחרות, קמפיין "ישראל עדיין מתייבשת", בגרסה הלא מצונזרת שלו, היה חושף בפני הציבור את העלויות האמיתיות של הקמת מתקני התפלה בהיקף של 550 מלמ"ק בשנה, שיהוו שליש מכלל מי השתייה בישראל ב-2013.



קמפיין כזה היה מספר לנו שהציבור יצטרך לממן מכיסו, באמצעות תעריפי המים, את רכישת המים המותפלים, שעלות הפקתם יקרה מהפקת מים ממקורות טבעיים, כמו גם את חיבור מתקני ההתפלה למערכת ההובלה הארצית.



כמובן שקמפיין לא מצונזר גם היה מדגיש שהנהנים העיקריים מהיקפי ההתפלה יהיו הזכיינים שהמדינה התחייבה לרכוש מהם את המים המותפלים. באופן לא מפתיע, מדובר בעיקר בחברת כיל ובחברת דלק, הבעלים של ide, השותפה בשלושה מתקני התפלה העתידיים לספק כ-70% מכלל המים המותפלים עד 2013.



הנה עוד כמה פרטים שכנראה לא יופיעו בקמפיין של רשות המים: הפעלתם של מתקני ההתפלה תצריך כ-2 מיליארד קוט"ש של חשמל כל שנה, המהווה עלייה של כ-4% בתצרוכת החשמל השנתית של ישראל. צריכת אנרגיה מוגברת זו תוביל לפליטת אלפי טונות של מזהמי אוויר, דבר שיגדיל את התחלואה במחלות לב-ריאה. כמו כן, יפלטו המתקנים יותר ממיליון טונה בשנה של פחמן דו-חמצני, כאשר ישראל התחייבה במסגרת ועידת האקלים בקופנהאגן ב-2009 להפחית את פליטות גזי החממה ב-20%.



בנוסף, החדרת מים מותפלים שהם דלי מינרלים למערכת מי השתייה תגרום להפחתה בצריכת מינרלים חיוניים הנמצאים ברוב מקורות המים הטבעיים. דוגמה לכך היא ההפחתה הצפויה בצריכת המגנזיום. לפי ארגון הבריאות העולמי, חוסר במגנזיום מקושר ליתר לחץ דם, מחלות לב וסכרת. וכל זאת עוד מבלי להתייחס לתפיסת קרקעות בקרבת החוף שעליהן ייבנו מתקני ההתפלה אדירי הממדים ולפני שנבחנו ההשפעות הסביבתיות של תהליך ההתפלה על זיהום הסביבה הימית.



למרות שאין חולק על הצורך בשימוש בהתפלה כאחד האמצעים לניהול משק המים, הרי שנוכח המשמעות הכלכלית, הבריאותית, הסביבתית והחברתית של הקמתם של מתקני ההתפלה, על הממשלה לבחון מחדש את תוכניות ההתפלה העתידיות בהתאם למדיניות בת קיימא. הדרך לעשות זאת היא בדיקת עלות-תועלת שתשקלל את העלויות החיצוניות כבדות המשקל של הקמת מתקני התפלה אל מול האמצעים האחרים הקיימים: מניעת זיהום מקורות מים, שיקום מקורות מים מזוהמים, שימוש חוזר מלא בקולחין להשקיה וחיסכון כאמצעי ארוך טווח.



כל אלה הם אמצעים זולים וסביבתיים יותר לצורך ניהול משק המים, שלאחר מיצוי השימוש בהם ניתן יהיה להחליט מהו ההיקף הראוי של ההתפלה.



בדיקה כזו היתה מגלה מה רב ערכו של חיסכון מתמשך במים ולא כתרופה חד-פעמית למשבר הנוכחי. חבל שקמפיין אחד של רשות המים יכול למחות באמצעות כמה שניות בטלוויזיה מאמצים חינוכיים מתמשכים להנהיג חיסכון ולנהל ביקושים כאורח חיים ולא כעניין קצר טווח.



הכותבות הן מנהלות פרויקט המים של עמותת אדם טבע ודין