דילמת הבונוסים של לבייב

>> אתמול פירסמה חברת דניה סיבוס שבשליטת אפריקה ישראל הודעה ולפיה מנכ"ל החברה, רונן גינזבורג, יקבל מענק של 250 אלף שקל, ובסך הכל יקבלו שבעה בכירים בחברה בונוסים של 570 אלף שקל. הבונוסים בדניה סיבוס הם המשך לחלוקת הבונוסים בחברות הבנות של אפריקה ישראל בהיקף של 8 מיליון שקל.

חלוקת הבונוסים באפריקה ישראל מתבצעת רק ארבעה חודשים לאחר שאושר הסדר החוב של החברה בבית המשפט. זה היה הסדר שבו ספגו בעלי איגרות החוב, שלהם היתה חייבת החברה 7.5 מיליארד שקל, "תספורת" של כ-15%-20%.



הפער בין אי עמידה בחובות החברה לפנסיונרים לבין חלוקת בונוסים למנהלים הוא באמת מטריד, ומכאן גם הרעש התקשורתי וההתנגדות הגדולה למהלך שהם יצרו.



אלא שקשה להאמין כי לבייב שש להעניק את הבונוסים למנהלים ולהיקלע שוב למהומה ציבורית כל כך גדולה. מבחינתו כבעל השליטה ויו"ר החברה מדובר בדילמה עסקית לא פשוטה. הבעיה שלו שהוא פועל בשוק שבו מתקיימת תחרות על משרות המנהלים, ולעתים אין לו ברירה אלא לשלם. הרי אחת הסיבות לעזיבת מנהלים בקבוצת לבייב (דוגמת עופר קוטלר, פיני כהן, אבי נוטה ז"ל ואחרים) היתה חוסר מוכנותו של לבייב לתגמל אותם בהתאם לציפיותיהם.



חלוקת בונוסים מצטיירת כמו שערורייה, אבל לבייב זקוק למנהלים טובים. בעיקר במצב הקשה שבו נמצאת אפריקה ישראל, הוא צריך להיות מסוגל למשוך מנהלים ולגרום לאחרים להישאר אצלו, ולא לזעזע את החברה בעזיבת נוספות.



כלכלה בכלל וניהול בפרט הם עולם של חלופות. לבייב היה צריך להחליט אם הוא נכנס לעימות ציבורי אבל מאפשר לחברה שלו להשתקם, או מייצר תדמית ציבורית חיובית אך עלול בכך לפגוע בהתנהלות החברה. ייתכן שלבייב היה צריך לעשות מאמץ כדי להמתין כמה שיותר עם חלוקת הבונוסים. כמו שעשה עם צמד המנהלים הראשיים של החברה, איזי כהן ונדב גרינשפון, שלא קיבלו בונוסים. ואולם אם החברה נותרה בידיו לאחר ההסדר כדאי לתת לו לקבל החלטות ניהוליות בחברה.