די לבועת הליסינג

>> יש לי חבר, עובד בכיר בחברה מצליחה, הזכאי לרכב מנהלים מפואר. ואולם הוא הפתיע את הנהלת חברתו בבקשה מוזרה ויוצאת דופן: הוא ביקש רכב קטן יותר, חסכוני יותר, נוצץ פחות ונחשב פחות.

"אני פשוט לא צריך רכב כזה, והנטו שלי יגדל טיפה", הסביר. חבר אחר, סמנכ"ל מצליח, נוהג דווקא בג'יפ מפואר, שעמו הוא נוסע כמעט כל סוף שבוע לטיולי שטח קשים. אז מה בעצם הבעיה? בדיחה שחוקה קובעת כי רכב השטח הטוב ביותר בישראל הוא מאזדה 3 מליסינג, או כל רכב ליסינג אחר. הבעיה אינה ברכב השטח, אלא בבועה שאיש לא מדבר עליה ולה השלכות מקרו-כלכליות - בועת הליסינג והרכב בישראל.



הקלות שבה מקבלים כל פועלי ישראל ומנהליה מכוניות ליסינג גורמת לשורה של עיוותים כלכליים, בהם גידול מלאכותי של מספר כלי הרכב הנעים על הכביש, שימוש בכלי רכב בגדלים העולים על צורכי המשתמשים, היווצרות ביקושים מלאכותיים לתשתיות רכב, כבישים, תחנות דלק, גידול במזהמים וגידול בצריכה לדלק ומוצריו.



גם ברמת המיקרו, השימוש הנרחב והמיותר בצי רכב בתוך החברה, גורם לעיוותים ולהקצאה לא יעילה של מקורותיה, לתשומות ניהוליות מיותרות ולגידול בהוצאות. אם כל כך כדאי להעניק ולקבל רכב ליסינג, כנראה שיש כאן כשל שוק במיסוי, שהשינוי במדיניות האוצר רק דיגדג אותו.



הפער בין עלות הרכב למעביד לעלות לעובד בעת מתן רכב מחריף את הבועה. לו העלות היתה זהה, העובד היה כנראה מוותר על הרכב. אני מודה, כמנהל נתקלתי לא פעם במאבקים סביב הרכב של עובד כזה או אחר, סמלו של הרכב וגודלו ומעמדו של העובד והמנהל, ולא פשוט לעמוד בלחצים הללו, כי מושרשת כאן נורמה. לכן אני נשמע קצת תמים, אך מה היה קורה לו היו אומרים לעובד שאינו זקוק לרכב לצורכי עבודתו הישירה: "תשמע, אתה לא מקבל רכב, אלא 4,000 שקל תוספת לשכר. אם אינך רוצה רכב, הרווחת, אם אתה מעוניין ברכב - קנה לך או לך לחברת השכרה וקח את הרכב המתאים לך, מכונית גדולה אם אתה בעל משפחה, מכונית ספורט אם בא לך, ג'יפ או מה שתרצה. אפילו נעזור לך עם הלוואה".



אם כך זה היה, יש לי ניחוש: היו פחות כלי רכב בישראל, ובוודאי מכוניות קטנות יותר. היש מי שיעז להרים את הכפפה?



הכותב הוא שותף בחברת סאן טים לאנרגיה מתחדשת, ושימש בתפקידי ניהול בכירים בתעשיית הטלוויזיה בכבלים