המדינה נוטשת את אזרחיה

>> הממשלה חותרת לצמצום מעורבותה במתן שירותים ציבוריים וביצוע פרויקטים מורכבים. הדבר נובע מפער גדל בין המשאבים והכישורים הנדרשים למתן השירותים, לבין היכולות המידלדלות של המגזר הממשלתי בעידן של ריסון תקציבי.

התהליך מושפע גם מהשקפת עולם שחותרת להקטנת משקל הממשלה בפעילות במשק, והטלת אחריות על האזרחים. לכן, הממשלה מעדיפה להתמקד בתכנון, פיקוח ורגולציה ומעבירה את האחריות הביצועית למגזר הפרטי. הבעיה היא שלעתים "תוכנית ההתנתקות" גולשת גם לתחומים שבהם נדרשת התערבות והכוונה מרכזית אפילו לדעת החסידים המובהקים של התיאוריה הליברלית. טיפול חלקי וחסר מצד הממשלה, בלי לדאוג לכך שגורם שלטוני חלופי יבוא במקומה, גורר חוסר יעילות, אי ודאות ופגיעה באזרח.



התחדשות עירונית היא דוגמה טובה. המדינה מסתפקת בסיוע מוגבל בהליכי התכנון, ומשאירה לדיירי הבתים המשותפים את האחריות לניהול הפרויקטים בנימוק שהם בעלי הקניין בנכס. למרבה ההפתעה מתברר שרוב הדיירים עדיין לא מבינים את מכלול הסיבוכים הכרוכים בפרויקט. חלקם חותמים מראש על ייפוי כוח או חוזה ומשעבדים את הנכס היקר ביותר להם, לטובת אינטרסים של יזם שאינם מכירים ותוכנית שפרטיה לא ידועים.



בהמשך מתברר להם שהיזם מעדיף לקדם בניית מגדלים ולמקסם את אחוזי הבנייה גם במחיר פגיעה באיכות חיי הדיירים, שאינם מסוגלים לממן הוצאות אחזקה גבוהות של מגדל בן עשרות קומות. מאוחר מדי הם מבינים שצפויה פגיעה קשה באיכות חייהם וחיי שאר התושבים באזור שייאלצו מעתה לחיות בצפיפות רבה, ללא תשתית סביבתית מתאימה. אילו קיבלו התושבים מבעוד מועד מידע מלא וייעוץ אמין מגורם נייטרלי, ייתכן שהיו בוחרים בפרויקט מתאים יותר לסביבה, לדיירים ולתשתיות העירוניות.



בעיות לא פחותות קיימות לגבי תמ"א 38. המדינה הסתפקה במתן אפשרות לבניית קומה נוספת והסרת מקצת חסמי המס, והותירה את הדיירים והיזמים להתמודד עם סבך בעיות כמו חוסר ודאות ביחס להיקף זכויות הבנייה שיאושרו על ידי הוועדה המקומית וסימני שאלה לגבי היקף החיוב בהיטל השבחה ובמס שבח ומע"מ. ההבדלים הגדולים בין בניין מגורים למשנהו מבחינת היקף זכויות הבנייה שטרם נוצלו והתנגדויות פוטנציאליות של דיירי הבית המשותף ובניינים סמוכים, גורמים לכך שכל פרויקט נהפך לאבטיפוס ייחודי שמחייב דוקטורט וכרוך בדינמיקה קבוצתית מתמשכת בשיתוף כל דיירי הבניין.



היזם נדרש להשקיע מראש סכומים גבוהים בתכנון הנדסי ואדריכלי, עורכי דין, הוצאת היתר בנייה, ולעתים גם התדיינות מול המפקח על בתים משותפים, ללא כל ביטחון שהפרויקט ייצא בסופו של דבר לדרך ובעודו נתון בחוסר ודאות לגבי הכדאיות הכלכלית של הפרויקט. הדיירים שלא מקבלים הדרכה מגורם מוסמך ניזונים משמועות ומידע חלקי ונגררים לא אחת לקבלת החלטות שגויות. התוצאה היא מערכת מסורבלת, אטית ולא יעילה, שאת מחירה משלמים הדיירים, היזמים וחזות העיר.



זו העת לאקטיביזם מצד הרשויות המקומיות. ראשון לציון היא דוגמה טובה לעיר שיזמה בתיאום עם הממשלה תוכנית כוללת ליישום תמ"א 38 המעניקה זכויות בנייה סבירות, הדרכה ומידע תכנוני, בצד מסלול יישום מהיר ונטול ביורוקרטיה, והיא משתלבת בתוכנית מקיפה לשיפוץ חזיתות הבתים ושיפור פני העיר. יש לעודד שיתופי פעולה שבהם השלטון המקומי משלים את השלטון המרכזי ומשמש גשר בינו לאזרחים, כדי שניתן יהיה לקדם פרויקטים מורכבים בעידן של ריסון תקציבי, תוך שמירה על זכויות האזרחים.



הכותב היה הממונה על הכנסות המדינה