ארבעה גברים יצאו לבחון ארבעה אופנועים בנסיעה קשוחה צפונה

חזרתי עכשיו מטיול אופנועים לקצה רמת הגולן ובחזרה לתל אביב. פס אדום על פרק יד ימין, פס אדום על פרק יד שמאל - בדיוק ברווחים שבין המעיל לכפפה. מה למדתי בטיול הזה?



כבר מתחילים



ארבעה גברים על ארבעה כלים יצאו לדרך.



1. ימאהה t מקס: הקטנוע הגדול הספורטיווי הכי מפורסם ברחובות העיר. הפעם בהופעה תמימה ושקטה, עם אגזוז מקורי. 500 סמ"ק, 44 כ"ס, 65 אלף שקל.



2. ג'ילרה 008gp: הקטנוע (גדלנוע?) הכי גדול עם המנוע הכי גדול. האיום המשמעותי ביותר על שלטון ה-t מקס. 839 סמ"ק, 75 כ"ס, 70 אלף שקל.



3. אפריליה מאנה: אופנוע אוטומטי. בתוך שלדת צינורות יפהפייה מסתתרים המכלולים של ה-008gp. 839 סמ"ק 76 כ"ס, 90 אלף שקל.



4. קוואסאקי ורסיס: אופנוע נורמלי שימושי. הכלאה בין כביש-שטח לכביש. מצויד במנגנון 649 .abs סמ"ק, 64 כ"ס, 65 אלף שקל.







זה בסדר, הכל בשליטה



היו שנים שבהן אכלתי ושתיתי אופנועים. היו שנים שכלי הרכב היום-יומי שלי היה דו-גלגלי. זה היה מזמן. עכשיו אני פתאום שוב על שניים. הראש בתוך קסדה, וביני לבין האספלט הרץ, ביני לבין המכוניות, מפריד בקושי מעיל דק.



שישי בצהריים, איילון צפון. כולם בתוך מכוניות, כולם ממהרים, כולם חושבים על הישבנים שלהם. אני יושב על הקטנוע-אופנוע ימאהה t מקס, מצמצם מבט קדימה, שתי אצבעות בהיכון על ידיות הבלם. המוח מנסה לשכנע את הגוף שזה בסדר, שהכל בשליטה, שאין מה לדאוג. הגוף, פרימיטיב שכמוהו, לא משתכנע. הוא בלחץ, מבוהל.



הלאה צפונה. כביש החוף. איזו טעות. עוד יותר מכוניות, עוד יותר נהגים עיוורים במכוניות אטומות. 40 מעלות צלזיוס לפחות. קסדה לוחצת. נהגים מסוכנים. למה לי המבחן הזה? יכולתי להתפנן עכשיו במזגן של ריינג' רובר חדש.



חותכים ימינה בקיסריה. עוצרים ב"על האש" מול מחנה 80. הגוף רעב וצמא, רוצה לנוח. זה לא בשבילו, לעוף ככה מעל הכביש, חשוף, ב-100 קמ"ש פלוס.







שישי בערב עם הפיצוחים



ימאהה t מקס, שליט תל אביב. עצר לידך מישהו עם t מקס? חייך אליו יפה. t מקס המציא את הז'אנר שנקרא "קטנוע ספורט" ושולט בו. המנוע שלו נמצא על השלדה, כמו באופנוע, ולא על המתלה האחורי, כמו בקטנוע. תנוחת הישיבה גבוהה. אז האם t מקס הוא אופנוע או קטנוע? הגוף שלי אומר - קטנוע. הגוף שלי לא אוהב את תנוחת הרכיבה בסגנון קטנוע מנהלים-צ'ופר-הארלי-כורסת טלוויזיה. התנוחה הזאת טובה לשישי בבית, עם הפיצוחים, ולא לכביש מפוצץ אלימות.



עובר לקוואסאקי ורסיס. הגוף מחייך. עכשיו הוא יכול להאמין קצת יותר למוח שטוחן וטוען שהכל בשליטה. כי תנוחת הרכיבה בוורסיס היא זקופה ושולטת. כי שדה הראייה מצוין. כי הכידון רחב והבלמים נורמליים והגלגלים גדולים וההילוכים לא אוטומטיים. כמו שצריך, כמו שאני רגיל. חסרונות? המנוע - לא מלהיב ומווברץ.







כנראה שאני חלוד



כביש 65, כביש הסרגל, כביש התענכים, כביש 90. עוצרים בתחנת דלק, שותים, מתדלקים, מחליפים. אני עובר למאנה, אפריליה מאנה. אופנוע אוטומטי הוא עניין נדיר ומוזר. הרי מי שרוצה אוטומטי לא קונה אופנוע, ומי שרוצה אופנוע לא ירצה אוטומט. אבל לך תדע.



המאנה הזה יפה אש. בכל תאורה, בכל זווית. שלדת צינורות, אגזוז מרהיב, יחידת זנב מושלמת. הקפדה על כל פרט. ואגב, המעצב של המאנה עיצב בעבר את דוקאטי מונסטר.



תנוחת הישיבה על אפריליה מאנה היא ספורטיווית. נמוכה, משקל על הידיים. הבלמים חדים ורגישים. זהו אופנוע עירום. שום מיגון רוח. בהתחלה אני מחפש את ידית המצמד. אחר כך זה סתם נראה לי מוזר. אחר כך אני נזכר שיש מצב תפעול ידני. לוחצים לחיצה ארוכה על הכפתור מימין ואז אפשר להעביר הילוכים בעזרת שני כפתורים משמאל - פלוס ומינוס, או בעזרת רגלית דמויית רגלית הילוכים.



אני משחק בהילוכים ובדיוק אנחנו מתקרבים לחמת גדר ולעליות לרמת הגולן. מאנה, אני מגלה, הוא לא שיא הספורט. אבל כנראה שזה אני שחלוד.







רק עכשיו אני נהנה



למעלה ברמה. תצלומי מריחה בתנועה ומחליפים. ג'ילרה 008gp, הנה אני בא. כאמור, אני לא אוהב קטנועים אבל הקטנוע הזה - ואולי פשוט כבר התרגלתי לקונצפט - דווקא מוצא חן בעיניי. המנוע שלו נהדר. מיגון הרוח סביר פלוס. נוחות הרכיבה מצוינת. בחיים לא הייתי קונה קטנוע ענק כזה, אבל אם לקנות אחד אז ה-gp עושה עבודה טובה, אף על פי שהעיצוב שלו פחות חד ומגניב מזה של t מקס.



אור אחרון. עוצרים לצלם בתל א-סאקי. הרבה דם נשפך כאן ב-1973. במוצב יש כמה תעלות, גרוטאה של ג'יפ ושל טנק.



ממשיכים ברכיבה לאורך הרמה. השמש כבר שקעה אבל לא חשוך לגמרי. נוף של הרי געש. עכשיו הכל מתחבר. כבישים ריקים, מזג אוויר נעים, המהום הרוח וטרטור המנוע. עכשיו - רק עכשיו - אני נהנה באמת.



הגענו למסקנות



ישנים בבית ספר שדה חרמון ולמחרת חוזרים למרכז, דרך טבילה בכנרת. והנה המסקנות. בכבישים צפופי מכוניות, האופנוען הוא חיה נרדפת שנאבקת על חייה. במציאות האכזרית של הכבישים בישראל יש היגיון רק באופנוע שטח או באופנוע לטיולים בכבישים נידחים. בתוך העיר זה קצת יותר בטוח והגיוני. אבל בתוך העיר לא צריך כלי עתיר נפח. המנצח של המבחן הזה הוא קוואסאקי ורסיס. זה הכלי הכי הגיוני ברביעייה הזאת. אפשר להתנייד אתו בעיר ולצאת לטיול ארוך מחוץ לעיר. הוא שימושי. אפשר לחיות אתו.



השתתפו במבחן: אייזיק דוידוביץ', דן בירון ואלון רון