המפקח ששבר את קללת הרגולטור

>> על פי כל ההערכות, המפקח על הבנקים רוני חזקיהו יצליח לשבור את "קללת הרגולטורים". זו אותה קללה שהביאה לכך שכמעט כל הרגוטלורים הבולטים בישראל בעשור אחרון נשארו, לאחר פרישתם, מחוסרי עבודה. המגזר העסקי - ספק כנקמה על הפיקוח שהשיתו עליו במהלך כהונתם, ספק מסיבות אחרות - השאיר כמעט את כל הרגולטורים ספונים בביתם עם פרישתם, מחוסרי הצעות עבודה משמעותיות.

המקרה של חזקיהו, שניווט את דרכו היטב בין הטיפות, שונה. משמע, הוא גם היה מפקח בעל משקל, וגם שמר על מערכת יחסים אלגנטית עם מפוקחיו - כך שההערכה היא כי מערכת הבנקאות תקלוט אותו בחזרה (לפני כן הוא שימש סמנכ"ל בדיסקונט). די בכך, אגב, כדי להותיר חותם חשוב על מוסד הפיקוח על הבנקים - אם חזקיהו יוכיח כי תפקיד המפקח על הבנקים אינו קובר קריירות, זה ישפר את הסיכוי להמשיך ולגייס מועמדים בעלי שיעור קומה לתפקיד.



איך השכיל חזקיהו לעמוד בדרישות התפקיד ולא לדרוך על אצבעות הבנקים המפוקחים? התשובה טמונה בהתנהלות נבונה ונעימה. בסופו של דבר, חזקיהו היה המפקח על הבנקים בתקופת המשבר הכלכלי הגדול. הוא היה המפקח שנדרש להציל את המערכת ולדאוג ליציבותה בעידן שבו בנקים קרסו מכל עבר.



המוקש הגדול שניצב בפני מפקחים בעבר - המתח שבין דאגה ליציבות המערכת לבין דאגה להגדלת התחרותיות - נמנע ממנו במידה רבה. בתקופה כה רגישה וסוערת, איש לא באמת התעניין בתחרותיות - וחזקיהו יכול היה להתפנות למה שידע לעשות טוב מכל: דאגה ליציבות בלבד.



ללא ספק, בתחום היציבות עשה חזקיהו עבודה טובה. מהבחינה הזאת, הוא יכול וצריך להיחשב מפקח חשוב. הפעולות שנקט במהלך המשבר - החיוב של בנק הפועלים למכור את תיק ה-mbs בתחילת המשבר, והחיוב של הבנקים כולם לצבור כריות הון בשלבים מתקדמים יותר של המשבר - היו בדיעבד צעדים נכונים, שננקטו בזמן המתאים. אלה לא היו צעדים קלים, והם עוררו התנגדות גם בבנקים וגם באוצר. אך חזקיהו התעקש, וצדק.



גם המהלך שבעטיו ייזכר יותר מכל, הדחת דני דנקנר מתפקיד יו"ר הפועלים, היה מהלך אמיץ ונחוש - שלבסוף תרם תרומה משמעותית לחיזוק המשטר התאגידי בבנקים, ובטווח הארוך לחיזוק יציבותם. במהלך הזה הוכיח חזקיהו שהוא קורץ מחומר של מפקחים לוחמים. מה שסייע לו בכך היה כמובן תמיכת נגיד חזק.



עם זאת, לחובת חזקיהו תמשיך להיזקף הצלע של עבודת הפיקוח שהזניח. זו הצלע של הגברת התחרות בבנקים. חזקיהו עשה מעט מאוד, אם בכלל, לקידום התחרות. בתקופת משבר התחרות אמנם אינה חשובה, אך משבר מתרחש אחת ל-80 שנה - וב-79 השנים הנותרות נשאר עם ישראל עם מערכת בנקאות לא תחרותית, שאינה משרתת כראוי את צרכיו.



התמזל מזלו של חזקיהו שהוא יכול היה להרשות לעצמו להתחמק מהצלע התחרותית. זה כנראה גם סייע לו בשמירה על מערכת יחסים טובה עם הבנקים, שמגלים סובלנות ללחצי פיקוח שנועדו להגדיל את יציבותם, אך סובלניים הרבה פחות ללחצים שמופעלים עליהם להגברת התחרותיות ביניהם.



מורשת חזקיהו, שלפיה מפקח מצליח הוא זה שממקד את כהונתו בהרמת רף היציבות, תילמד היטב על ידי ממשיכיו. מי שמחפש תחרות בין הבנקים יצטרך כנראה להשליך את יהבו על הפרדת הדאגה לתחרות מהפיקוח על הבנקים, והעברתה למפקח נפרד, שזה יהיה עיקר התפקיד שלו.