>> בסיפור האקזיט של סטורווייז משחק המזל תפקיד לא מבוטל. שש שנים מאז היווסדו, ולאחר שהושקעו בו כ-40 מיליון דולר, נמכר הסטארט-אפ ליבמ ביום חמישי האחרון עבור 140 מיליון דולר. ליבמ כבר היה פרויקט פיתוח שהתיימר להציע פתרון לדחיסת מידע ושליפתו, אך זה לא קרם עור וגידים.
מייסדי סטורווייז כמובן לא היו מודעים לכך כשיצאו לדרך. ליבמ יש תקציבי מו"פ עצומים בהשוואה למשאבים של סטארט-אפ קטן מישראל. אבל בסופו של דבר שש שנים לאחר הקמתו, בצל תקופה כלכלית לא קלה בסצינה הסטארט-אפים והון סיכון הישראלית, סטורווייז הצליחה.
בניגוד לסטארט-אפים ישראליים אחרים, בסטורווייז היה כבר מתחילת הדרך שילוב יוצא דופן בין יזם טכנולוגי חזק, יוני עמית, ויזם שני בעל ניסיון במכירות בהיי-טק, גל נאור, שהגיע מחברת איסיטל הבורסאית. כשהשניים נפגשו עם שמיל לוי מסקויה, מספר לוי, כבר היה לו ברור שלפתרון הטכנולוגי של סטורווייז יש ערך מוסף שלא קיים בחברות אחרות - כזה שיכול לשפר מאוד את עולם אחסון המידע.
"כל הלקוחות בעולם צריכים אחסון מידע", אומר לוי, "וכולם מחפשים מערכות אחסון שיהיו זולות וטובות. בסטורווייז תקפו את הבעיה מכיוון אחר.
"במקום לפתח מערכות אחסון שיהיו זולות יותר, הם פיתחו מערכת תוכנה שנמצאת בתווך שבין רשת המחשבים למערכות האחסון, ומצליחה לדחוס ולפרוס את המידע - כך שאם ארגון כבר קנה מערכת אחסון מידע, הוא יכול לנצל את שטח האחסון טוב יותר. יש לכך יתרון לא רק בהיבט של חיסכון באחסון מידע, אלא גם במתן פתרונות עבור מרכזי מחשוב (data centers) בכל הקשור לצריכת חשמל, מיקום וקירור".
המתחרה האמריקאית נמכרה בחצי המחיר
אלא שלפתרון הטכנולוגי של סטורווייז היה יתרון נוסף. בשוק כבר קיימים פתרונות דחיסת מידע אחרים, אבל סטורווייז הצליחה להציג פתרון דחיסה שאינו פוגע בביצועים, בעוד פתרונות דחיסה אחרים גרמו להאטת הביצועים ביישומים אחרים בעת ביצוע דחיסת המידע.
בתחילת הדרך הצליח הפתרון הטכנולוגי של סטורווייז לגבור גם על פתרון טכנולוגי של חברת סטארט-אפ אמריקאית מתחרה, אוקרינה נטוורקס. רק לפני שבוע אוקרינה נרכשה על ידי דל. תג המחיר לא פורסם, אבל הערכה היא שמדובר ב-70 מיליון דולר. בקרן סקויה התלבטו בתחילת הדרך במי להשקיע - בסטארט-אפ האמריקאי או בישראל - אך בסופו של דבר נפל הפור על השקעה בסטורווייז.
עם השנים התבססה סטורווייז, וצברה לא מעט לקוחות גדולים שהחליטו להתקין את התוכנה שלה כדי לשפר את שטחי האחסון במערך ה-it. בין הלקוחות שלה בישראל ניתן לציין את בנק הפועלים ויחידה 8200, ובחו"ל ארגונים כמו דרימוורקס ואיירון מאונטיין. הסטארט-אפ הישראלי כבר הגיע למכירות של כעשרה מיליון דולר בשנה, אבל בסופו של של דבר העדיף לקבל את הצעת הרכש של יבמ.
מכאן עולה השאלה, למה בעצם? אם הפתרון הטכנולוגי של סטורווייז היה כל כך מוצלח, והתקבל באהדה בקרב מנהלי אחסון בארגונים גדולים, מדוע לא הצליחה סטורווייז לפרוץ את תקרת הזכוכית? שמיל לוי מסקויה, המשמש גם כיו"ר החברה, אומר כי ארגונים גדולים חוששים לרכוש טכנולוגיות פורצות דרך מסטארט-אפים קטנים. "לסטורווייז היה קונספט חדשני, אבל האנשים שאחראים על מערכות אחסון בארגונים הם אנשים שמרנים. האמת היא שיש להם סיבה טובה להיות שמרנים. אם יש תקלה בארגון והמשתמשים בארגון לא מצליחים לגשת למידע שלהם, זוהי בעיה קריטית - ואף אחד לא רוצה שזה יקרה".
חדשנות לא מתקבלת באהדה
הארגונים מעדיפים לרכוש מערכות טכנולוגיות מענקיות אחסון מידע כגון emc, יבמ, נטאפ והיטאצ'י, ולקבל חבילה כוללת של מוצרים מארגון אחד (one stop shop).
הלקוחות של חברות אחסון אינם מעוניינים לרכוש מערכות חומרה ולצדן פתרונות תוכנה מחברות סטארט-אפ אחרות, אלא לקבל פתרון אחד כולל. לכן זה לא בלתי אפשרי שחברות אחסון מידע, מישראל או מארה"ב, יצליחו להפוך לענקיות שמגיעות למכירות בסדרי גודל של 50 או 100 מיליון דולר בשנה, זה פשוט קשה - מהטעם המעט מוזר שהחדשנות שלהן לא מתקבלת באהדה בקרב מנהלי הטכנולוגיה השמרנים בארגוני האנטרפרייז.
בהתחשב בנסיבות האלה, בסטורווייז הבינו שהנפקה תהיה צעד רחוק מדי, ששמור בעיקר לחברות אחסון שמוכרות פתרון כולל, ולכן העדיפו בסופו של דבר להימכר לחברה גדולה יותר.
מבחינת יבמ, הרכישה הנוכחית מחזקת את היצע המוצרים שלה. 40 עובדי מרכז הפיתוח של סטורווייז ביהוד יצטרפו למערך הפיתוח של מערכות אחסון ביבמ, המרכז את פעילותן של xiv ודיליג'נט ומעסיק כ-200 עובדים, אך טרם ברור אם הם יעזבו את משכנם הנוכחי ביהוד.
ההערכה היא שיבמ תשמור על סטורווייז כחברה עצמאית למחצה, שתהיה שייכת ליבמ אך תשמור על מותג נפרד, תמשיך לתחזק את מוצריה ולמכור ללקוחות, ובמקביל הטכנולוגיה שלה תשולב במוצרי יבמ.
סוף בצורת האקזיטים
מאת גיא גרימלנד
1.8.2010 / 7:13