>> כשמשה (שם בדוי) אברך מירושלים, שמע על הקריסה של חפציבה לפני שלוש שנים, הוא עשה כמעשה מאות רוכשים אחרים בפרויקטים של החברה המתמוטטת: מיהר לאתר הבנייה בבית שמש, שם החלה החברה בבניית דירתו זמן קצר לפני כן, כדי להתנחל בה ולהתכונן לבאות.
אך כשהגיע לאתר נכונה לו הפתעה: לא היתה לו דירה לפלוש אליה. השטח שבו היה אמור להיבנות ביתו עמד שומם, ואפילו יסודות לא נחפרו בו. "הייתי בהלם", מספר משה, "מיד נסענו למודיעין עילית במחשבה שנוכל לפלוש לדירה אחרת, אבל גם שם היה בלגן. מהר מאוד הבנו שאין סיכוי למצוא דירה פנויה".
חצי שנה לפני כן רכש משה תמורת 433 אלף שקל דירת שלושה חדרים בתוספת אופציה לחדר נוסף ומחסן, במגרש 106 בשכונת חפציבה החרדית בבית שמש. המחיר הנוח התאפשר בזכות הסדר מיוחד שהגתה חפציבה המרוששת קצת לפני הקריסה: הנחה במחיר הדירה תמורת תשלום 80% ממחירה במזומן, בתאריך סגירת העסקה. בעת הקנייה ביקש משה ערבות בנקאית. בתוך 90 יום, הבטיחו לו, תוכל לקבל אותה.
"חפציבה היתה האופציה היחידה לדיור זול לחרדים באזור, והיה להם שם טוב", הוא מספר, "אז פשוט סמכנו עליהם". בחודשים שאחר כך התקשר משה שוב ושוב למשרדי חפציבה כדי לקבל את הערבות המובטחת, אך היא מעולם לא ניתנה. לאחר הקריסה התברר כי הקרקע שעליה עמדה דירתו הפוטנציאלית של משה כלל לא נרכשה על ידי חפציבה: מתוך 12 מיליון שקל שהיו אמורים להיות משולמים תמורתה, שולמו רק 6 מיליון.
במגרש הסמוך, 107, נמכרו כבר דירות למרות שתהליך רכישת הקרקע אפילו לא החל. "הם הכי מסכנים", מספר אברהם ברגר, חבר עיריית בית שמש לשעבר המשמש עד היום נציג הרוכשים במקום, "להם אין אפילו כונס נכסים לעבוד מולו".
בסך הכל, 69 רוכשים בשכונה נותרו ללא דירה - ובהיעדר ערבות בנקאית, הכספים ששילם משה לחפציבה נעלמו ללא זכר. כיום גרים משה, אשתו ושני ילדיו בשכירות בבית שמש, ומשלמים מדי חודש 2,200 שקל כשכר דירה ועוד 1,000 שקל כמשכנתא על דירה שמעולם לא נבנתה. ומגרש 106? הוא עומד בשיממונו.
חדשות רעות לציבור החרדי
קריסת חפציבה בקיץ 2007 היתה חדשות רעות במיוחד לציבור החרדי. הדירות הזולות שבנתה חפציבה במקומות כמו בית שמש ומודיעין עילית שווקו בעיקר לחרדים, שקנו אותן בהמוניהם. עו"ד חגי אולמן ממשרדו של עו"ד יהודה רווה, ששימש כונס הנכסים של חפציבה מטעם בנק ירושלים, מעריך כי מתוך 1,000 יחידות דיור שבהן טיפל, יותר מ-600 השתייכו לציבור החרדי. כיום, הוא שמח לבשר, רוב הרוכשים החרדים גרים בדירות שקנו - אך הדרך לשם היתה נפתלת וקשה, וכפי שמוכיח מקרה מגרש 106, לא כולם נחים תחת גפנם ותחת מזגנם.
מאפייניו הייחודיים של הציבור החרדי גרמו לו להיות פגיע במיוחד לקריסה, אך ייתכן שהלכידות המאפיינת אותו איפשרה לו לצאת מהמשבר מהר יותר. "הציבור החרדי הרגיש שהוליכו אותו שולל", אומר היועץ האסטרטגי החרדי ישראל יוסקוביץ', כשהוא יושב בדירתו בשכונת חפציבה בבית שמש. "בחפציבה ניצלו את העובדה שאנשים חוסכים פרוטה לפרוטה, מחתנים שבעה-שמונה ילדים ומשלמים על הדירות שלהם".
בציבור החרדי נהוג שהילדים מתחתנים מוקדם וההורים קונים להם דירה לכבוד המאורע. יוסקוביץ' וגיסו, למשל, קנו שתי דירות באותו פרויקט - ועם קריסת חפציבה הפסידו ההורים פעמיים. "כשאתה מחתן שני ילדים תוך שנה וחצי וקונה לכל אחד מהם חצי דירה, ההוצאה יכולה להגיע ל-140 אלף דולר", אומר יוסקוביץ'. לדבריו, "אנשים מחפשים דרך לחסוך, הולכים לעורכי דין זולים ואובדים בסבך הביורוקרטיה. מחירי הדירות לכאורה סבירים, אבל מה שלמדתי הוא שזול שווה זול".
בעקבות המקרה, תיכנן יוסקוביץ' להקים מרכז לזכויות דיור לציבור החרדי, אך היוזמה נתקעה בשל חוסר מימון. "חפציבה היתה כל כך מבוססת בציבור החרדי, שלמרות שידענו על קשיים אף אחד לא חשב שהיא תקרוס", מסביר עקיבא לוי, אברך בישיבת מיר הירושלמית שרכש דירה במגרש 106. "זה כמו שבנק הפועלים יקרוס", הוא מוסיף. "אם מדובר במאות אנשים שביצעו רכישות בחברה הזו, כנראה שהיה בזה היגיון".
למזלו של לוי, המשכנתא שלקח טרם נרשמה על שמו בעת הקריסה והוא לא נדרש לשלם אותה, אך הוא כבר העביר לחפציבה כ-200 אלף שקל. כיום הוא גר בדירה מתפרקת בירושלים תמורת 2,000 שקל בחודש, שאותם הוא מגייס בקושי בעזרת גמ"חים והורים, ומחכה כבר שלוש שנים שדירתו תיבנה.
באחרונה נרשמת התקדמות מהוססת: הרוכשים משני המגרשים הקימו סוף סוף ועד, ובעזרת אברהם ברגר - לשעבר חבר מועצת עיריית בית שמש - הם נמצאים במגע עם כונס הנכסים יצחק מלכו במטרה להשלים את רכישת הקרקע ולבנות את הדירות תוך שנתיים וחצי, רק חמש וחצי שנים לאחר הקריסה.
סיפורי הקרב של הרוכשים החרדיים דומים: שיחה מחבר המודיעה על קריסת חפציבה, נסיעה בהולה לאתר הבנייה ופלישה לדירות - למי שהיה לאן לפלוש. "מיהרנו למשרדים כדי לקחת את המפתחות, אבל מישהו כבר טיפל בהם והוציא את כל המפתחות מהקיר", מספר יצחק (שם בדוי), שרכש דירה באחד מהמגרשים שעליהם נבנו בניינים. "בסופו של דבר, מישהו טיפס דרך הגג, נכנס לדירות ופתח אותן. בתחילה, אשתי והילדים נשארו בדירה השכורה שלנו בירושלים, ואני גרתי בבית שמש לבד; אחרי שבועיים הם עברו אלי והתחלנו להעביר כבלים של חשמל מדיירים שהיה להם. חברת החשמל קצת כעסה".
"בציבור החרדי ניתן היה לראות 100% פלישות", מספר אולמן, "הם גרו בסכנת נפשות אמיתית, בפרויקטים שהיו במצב של שלד, מתוך הנחה שזה מה ששומר על הדירות שלהם ברמה הפיסית. אחר כך גובשו ההסדרים וטיפלנו בבנייה, ואצל חלק מהדיירים השלמנו את הדירה תוך שהאנשים גרים שם".
"מוסר התשלומים מתקרב ל-100%"
מי שחופר קצת מתחת לפני השטח, מגלה שלא היה כאן מקרה של היסטריה מקרית שנהפכה לתנועת התיישבות מאולתרת, אלא של אסטרטגיה קבוצתית, מאורגנת היטב. "החשש היה שאם נגלה חולשה אנשים יאבדו את הדירות", מספר גורם חרדי ששיווק עבור חפציבה פרויקטים באלעד. "עוד לפני הקריסה, חששנו שמצבה של חפציבה לא שפיר: המחירים שלקחו לא היו הגיוניים, הם חיו ברמת חיים מנקרת עיניים ומוסר התשלומים שלהם היה ירוד מאוד. המסקנה היתה שיגיעו לסכנה של היעדר רווח. לכן, כשהגיעה הקריסה אירגנו פלישה לדירות, ואם היה צריך היינו משתמשים גם באלימות, או מפעילים את חברי הכנסת החרדיים שלא ייתנו לזה לרדת מסדר היום. ואכן, חד וחלק באזורים החרדיים הגענו להסכמים טובים יותר".
אותה יכולת ארגון והתלכדות מהירה ויעילה עמדה לרוכשים החרדים גם בגיבוש ההסכמים. "כבר למחרת הקמנו, כמה חברי עירייה, ועד מאורגן שיהווה כתובת לפנייה למו"מ מול הבנקים", מספר אברהם ברגר, "המטרה היתה קודם כל להגיע להסדרים, כדי שהבנייה תימשך. מדובר בציבור של אנשים מעוטי יכולת, עם ילדים, שמשלמים שכירות ומשכנתא - הזמן שיחק תפקיד".
מיפוי של עסקי חפציבה העלה שבפרויקטים בבית שמש מצויות 22 דירות שנמכרו לחברת קש של חפציבה, והוועד השתמש בהן כדירות מלאי שמכירתן תכסה חלק מהוצאות הבנייה של הדירות האחרות. השחיתות של חפציבה, טוען ברגר, התאפשרה על ידי שיתוף פעולה של גורמים אחרים: עורכי הדין שטיפלו בעסקות הרכישה עבור חפציבה במגרשים 106 ו-107 טיפלו, לדברי ברגר, גם ברכישת המגרשים וגם שימשו עורכי הדין של חלק מהרוכשים: כך שהם אפשרו לעסקות להתבצע, אף שידעו כי הקרקע למעשה לא שייכת לחפציבה.
הוועד הגיע איתם להסדר, שלפיו הם כיסו חלק מהוצאות הרכישה של הקרקע במגרשים אלה. ברגר, שפרש בינתיים מהעירייה והקים חברה לקידום פרויקטים נדל"ניים, ממשיך ללוות את התהליכים הסיזיפיים של סגירת ההסכמים, תמורת דמי התיווך של דירות המלאי.
רוכשים במגרשים האחרים, גם כאלה שסיימו לשלם על דירותיהם, נאלצו להוסיף כספים על חשבון הכסף שנעלם בחשבונות חפציבה: תחת המתווה של המנהל המיוחד של פרויקט חפציבה, יצחק מלכו, ותחת העיקרון של ערבות הדדית, הם הוסיפו כספים כדי לחלק את הנטל בין כל רוכשי חפציבה.
"מה שהיה מיוחד בציבור החרדי, ויפה מאוד, הוא שהם הצליחו לארגן נציגות מטעמם, שתעבוד עבורם במרוכז מולנו באופן ששיפר את מצבם משמעותית לעומת פרויקטים אחרים", טוען אולמן. "במודיעין עילית, שם היו יותר מ-400 דירות, הגיעו בעזרת ועד רבנים להסדר שבעקבותיו שילם כל רוכש בין 6,000 ל-25 אלף שקל. מוסר התשלומים התקרב ל-100%".
כיום שכונת חפציבה בבית שמש קמה ועומדת, וברוב המגרשים מתנהל תהליך של העברת בעלות לרוכשים עצמם. שמה של השכונה שונה לפני שנה ל"קנה בושם", על שם רב מקומי, ואולי גם בניסיון לפתוח דף חדש, ריחני ונעים יותר.
בחום הכבד מתהלכים אברכים בחליפות וכובעים, ונשים בחולצות ארוכות ושביס דוחפות עגלות תינוק. הבניינים הצהובים, המשקיפים על גבעות מושב מחסיה שממול, מאוכלסים בילדים קופצניים ובחצר בית הספר לבנות בית יעקב מתרוצצות ילדות: לכאורה תמונה של נורמליות, אך בתי הכנסת ובתי המדרש של השכונה שוכנים עדיין בקומץ של קרוונים ומבנים זמניים בקצה השכונה, במה שנראה כאתר בנייה . העירייה, שהיתה אמורה לבנות בתי כנסת מסודרים, מתמהמהת בינתיים. "כל הזמן דואגים לגבות כספים", טוען יוסקוביץ' , "ואני לא רואה התלהבות כזו לגבי תיקון בעיות שנותרו בבניינים, כמו בעיות בתעלות ניקוז או בביוב".
שני גברים מזוקנים משוחחים ביידיש: אחד מהם הוא תושב השכונה שקנה דירה יד שנייה, חצי שנה אחרי המשבר. "לא יודע, לא מכיר", הוא ממלמל כשאני שואלת אותו אם לא חשש מקניית דירה בשכונה המסובכת. "ההורים קנו את הדירה, אני עוד צעיר לדברים האלה".
"הרוכשים החרדים התארגנו - ורובם שמרו על הדירות"
מאת נעמי דרום
2.8.2010 / 7:02