"ערך הדירה עלה ב-600 אלף שקל - אבל אני חי באי ודאות"

>> בערב ה-1 באוגוסט 2007 עבד אלי בכר, נהג מונית מרמת גן, במשמרת לילה בתחנת המוניות בבני ברק, בה הוא עובד גם כיום. חצי שעה לאחר חצות הוא קיבל קריאה להסיע אברך כבן 20 למודיעין עילית.

"בדרך הוא אמר לי, 'תלחץ על הגז, אני ממהר, צריך לפלוש לאיזו דירה", משחזר בכר. "אמרתי לו 'בסדר', לא הבנתי מה הוא רוצה, חשבתי שהוא צוחק. כששאלתי אותו לאיזו דירה הוא הולך לפלוש באמצע הלילה הוא הסביר שחפציבה פשטה את הרגל ובהוראת הרבנים צריךלהשתלט על הדירות, כי הן נקנו ללא ערבות. כשהגעתי לשם הייתי בהלם - עשרות חרדים, צעירים מאוד, עמדו מול הבניינים והתארגנו לפלוש לדירות.



"בדרך חזרה שמעתי בקשר על עוד ועוד מוניות שמגיעות לאזור. אני עדיין נוסע לשם מדי פעם, גם כיום. הדירות שם כבר בנויות ונראה לי שבסך הכל הם הסתדרו. רק אצלנו, שקנינו בפתח תקוה באופן מסודר, היה עיכוב מיותר ואני אקבל את הדירה, אם לא יהיו עוד הפתעות נוספות, רק בעוד שנתיים".



שלושה חודשים לפני אותה נסיעה קנה בכר, נשוי ואב לשניים, דירה בפרויקט חפציבה קולוני בשכונת אם המושבות החדשה בפתח תקוה. על הנייר זה נראה מבטיח: חמישה מגדלי מגורים חדישים עם פינוקים כמו חדר כושר בבניין, מדשאות מטופחות ופארקים רחבי ידיים בין הבניינים, בשכונה שכיום נחשבת אחת המבוקשות בעיר.



חפציבה, באמצעות החברה הבת צמרות, היתה שותפה בפרויקט יחד עם חברת נ.שקד. "זוגות שרכשו בפרויקט הזה מינפו את עצמם משמעותית באופן ששום זוג לא יכול למנף", מסביר המתווך אבינועם נגר ששיווק את הדירות בפרויקט, "הם קיבלו תשואה של 20%-25%. פתח תקוה היתה האזור הכי שבע של חפציבה. היה כאן משרד עורכי דין מכובד והכל התנהל בצורה מסודרת".



באוגוסט 2007 הושלם איכלוסו של בניין אחד, ובנייתו של בניין שני כמעט הסתיימה. "היתה תקופה בהחלט לא נעימה, אבל זה עבר", אומר חיים קליין, שרכש דירה בבניין השני ובאחרונה מכר אותה. "בסופו של דבר, קיבלנו גם דברים קטנים שהובטחו לנו כמו מכשירי חשמל, והפרקט בחדר השינה הותקן אחרי קריסת החברה. הרווחתי הרבה מאוד כסף: את הדירה קניתי ב-800 אלף שקל, ומכרתי אותה בכ-1.4 מיליון שקל. מי שיבוא במקומי כבר ייהנה מחדר הכושר שהיה אמור לקום מזמן, ובנייתו תחל בקרוב".



למצב הגרוע ביותר נקלעו 31 רוכשי דירות בבניין השלישי שהיה אמור להיות מאוכלס בדצמבר 2008 ובעת ההתמוטטות היה בשלבי בנייה ראשונים. להם היה בעיקר חוסר מזל בעיתוי: קליין, לדוגמה, קנה את דירתו במאי 2006. מנגד, יריב צפריר, המייצג קבוצה של 17 דיירים בבניין השלישי, קנה את הדירה בפברואר 2007.



צפריר, שצפוי להיכנס לדירתו רק במארס 2012, ממאן להתנחם בעליית ערכה. "נכון, הערך עלה ב-600 אלף שקל, אבל במשך כל התקופה הזו אני חי באי-ודאות ומשלם שכר דירה ומשכנתא. את התשלומים על הדירה עוד לא סיימתי לשלם, סכומים של מאות אלפי שקלים. יש אנשים בקבוצה שלנו שהתמוטטו נפשית והתגרשו בגלל הסיפור הזה. יש כאלה שלא הביאו ילדים לעולם, כי הם לא ידעו מה קורה. עד לא מזמן היינו במצב שבלתי אפשרי להתמודד איתו", הוא אומר.



המצב הזה הסתיים לפני כחצי שנה, כאשר חברת קרדן נדל"ן, שקנתה את חלקה של חפציבה בפרויקט, חתמה עם 26 דיירים (חמישה החליטו לממש את הערבות הבנקאית ולהחזיר את הדירה לחברה) על חוזה ובו מועדים חדשים למסירת הדירות. קבוצת הדיירים שמייצג צפריר נמצאת במחלוקת עם חברת נ. שקד בנוגע לפיצוי שמגיע לדיירים על האיחור הגדול בפרויקט. קרדן החליטה שלא להכניס ראש בריא למיטה חולה וסיכמה עם נ.שקד שעליה מוטלת החובה לסיים את כל התחייבויות שהיו לה כלפי הדיירים, לפני שקרדן נכנסה למיזם.



"זה לא מיזם רגיל שבו רוכשים קרקע בתולה ובונים. זה פרויקט שבא עם מעמסה רגשית ופסיכולוגית, בנוסף לתכנון הרגיל שיש לעשות", אומר יורם קרן, מנכ"ל קרדן. "הרוכשים די מסכנים, בגלל כל מה שקרה עם חפציבה ואני שמח שהם הצילו את ההשקעה שלהם. עם זאת, בהשוואה למקרים אחרים כמו בהר חומה בירושלים, אלעד או חופים שבחדרה, מצבם טוב יותר - הם לא צריכים להוסיף כסף כדי לקבל את הדירה שלהם".



לדברי קרן, בנק לאומי, המלווה את הפרויקט, סומך מאוד על אמינות החברה. "הם יודעים שאנחנו לא נמכור בשחור, ולא נעשה כל מיני דברים שאולי עושים", אומר קרן. ומה דעתו על בועז יונה, שעמד בראש חפציבה ועד לפני שלוש שנים נחשב אף הוא קבלן אמין? "אף אחד לא האמין שבועז יונה יעשה את מה שהוא עשה", אומר קרן. "כולנו הכרנו אותו כבן של מרדכי יונה, שהיה מבוני ומייסדי ארגון הקבלנים. נתנו בו אמון, ולצערנו הוא עשה מה שעשה. בית המשפט בא איתו בחשבון, וכיום הוא יושב בכלא. דבר אחד טוב קרה בחפציבה - בעקבות הפרשה תיקנו את חוק המכר וכיום רוכשי הדירות נמצאים במצב טוב יותר מאשר בעבר".



"הפרויקט התעכב סתם"



כניסתה של קרדן סיימה סאגה ארוכה שכללה אינספור דיונים משפטיים וסחבת. צפריר, ועמו דיירים אחרים בבניין השלישי, היו אמורים להיכנס לדירותיהם בדצמבר 2008. את האשמה בעיכוב הם מטילים על בית המשפט המחוזי בירושלים ועל עו"ד יצחק מלכו, שהתמנה לתפקיד המנהל המיוחד של חברת חפציבה לאחר שקרסה.



בטיפולו של מלכו הופקדו 4,500 משפחות של נפגעי חפציבה, והוא זכה במהלך הזמן לשבחים מטעם בית המשפט על פעילותו. עם זאת, לפחות בפתח תקוה הוא הותיר לא מעט אנשים מאוכזבים. הטענה המרכזית של הדיירים כלפיו היא על פעילותו לביטול עסקה למכירת חלקה של חברת חפציבה בפרויקט לחברת פרסידא. עסקה זו, שנחתמה בינואר 2008 ואושרה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, היתה אמורה להתניע את הפרויקט במהירות - כך שסביר להניח שלו יצאה אל הפועל, הדיירים היו מתגוררים כיום בדירה שרכשו.



ואולם מלכו, לטענת הדיירים, יזם מהלך שבו חברת לירי, שיוצגה בידי עו"ד שבעבר ייצג גם את מרדכי יונה (אביו של בועז ומבעלי חפציבה), היתה אמורה לרכוש את הפרויקט במקום פרסידא. לירי נסוגה ברגע האחרון, מה שגרם לעיכוב של כמה חודשים נוספים. בסופו של דבר, קרדן רכשה את חלקה של חפציבה ביוני 2009. עד אז בנק לאומי, המלווה את הפרויקט, לא אישר לדיירים לממש את הערבות הבנקאית - כלומר לקבל את הכסף ששילמו עבור הפרויקט ובעצם לצאת ממנו.



"השורה התחתונה היא שמה שהתרחש בבית המשפט היה ביזיון. על פניו, הפרויקט שהיה אמור להסתיים הכי מהר, התעכב באופן ממושך, ללא סיבה", אומר צפריר. "מלכו עיכב את הפרויקט פעם אחר פעם. זה הדהים אותנו איך הסחבת הזו נמשכה", מוסיפה טלי בכר, אשתו של אלי.



במשרדו של מלכו מבטלים את הדברים ומציינים שהפרויקטים של חפציבה היו קשורים זה בזה. כך, החרדים שהתגודדו במודיעין עילית מימנו בעצם את הפרויקט בפתח תקוה, מכיוון שבועז יונה העביר כספים מפרויקט אחד לשני באופן לא חוקי. כך, גורסים במשרד, מן הצדק הוא שאל קופת הכינוס של חפציבה יזרמו כמה שיותר כספים וזו היתה מטרת ההתקשרות עם חברת לירי, שאמנם הסתיימה באופן מצער אך היה זה ניסיון שראוי היה לעשותו.



בסופו של דבר, כך נמסר מטעמו של מלכו, העסקה עם קרדן מכניסה לקופת הכינוס כמעט פי שניים מאשר העסקה עם חברת פרסידא. "עם כל ההבנה לרצונם של הרוכשים לקבל את דירתם מהר ככל האפשר, בעל תפקיד הממונה מטעם בית המשפט חייב לשקול ולאזן בין האינטרסים של כל הנוגעים בדבר", נמסר ממשרדו של מלכו.