ניצחון לתבל: וורנר ברדרס לא תקבל 17 מיליון דולר מהנאמן של החברה

>> מאבק המיליונים בין חברת הסרטים וורנר לחברת הכבלים תבל (שבהקפאת הליכים), שנמשך מזה כשמונה שנים, הסתיים אתמול בניצחון של תבל, בפסק דין שניתן על ידי שופטי בית המשפט העליון אשר גרוניס, מרים נאור ואסתר חיות. השופטים דחו את ערעורה של וורנר על החלטת השופטת אלשיך שדחתה את תביעת הפיצוי בסך כ-17 מיליון דולר מתבל בגין הפרת הסכם.

וורנר, חברה אמריקאית העוסקת בהפקת סרטים וסדרות טלוויזיה חתמה ב-99' עם חברת תבל על הסכם זכיינות לחמש שנים, מינואר 2000 עד דצמבר 2004. בהסכם התחייבה תבל לשלם לוורנר תשלום שנתי תמורת הזכות לשדר סרטים שבבעלות וורנר. ההסכם נכרת לתקופה של שנתיים וחצי ולרוונר ניתנה אופציה להאריכו בשנתיים וחצי נוספות, עד סוף 2004. לגבי השנה הרביעית נקבע בהסכם כי תבל תשלם 7 מיליון דולר ולגבי השנה החמישית נקבע כי היא תשלם 7.5 מיליון דולר. בהסכם נקבע כי יחול על החוזה דין מדינת קליפורניה. ההסכם הוארך על ידי וורנר בשלב מסויים גם לתקופה השנייה.



הסדר הנושים של תבל נכנס לתוקף בינואר 2004. ב-2002, לאחר שנכנסה תבל להקפאת הליכים, החל הנאמן שמונה לחברה, רו"ח צבי יוכמן, לגבש הסדר נושים. וורנר הגישו לו תביעת חוב שסכומה היה יותר מ-25 מיליון דולר. בהמשך אף ביטלה את שני ההסכמים שנערכו עם תבל. במארס 2003 דחה הנאמן את תביעת החוב ועל כך הגישה וורנר ערעור לבית המשפט המחוזי.



נכון למועד הגשת הערעור למחוזי תבעה וורנר כ-17 מיליון דולר. בספטמבר 2004 דחתה השופטת ורדה אלשיך את ערעורה של וורנר. היא קבעה כי וורנר ביטלה את ההסכמים ואף דרשה מתבל השבה של חומרים פיסיים שנמסרו במסגרת ההסכמים, אך במקביל הגישה תביעה לפיצויים שיביאו אותה למצב בו היתה לו החוזה היה מקוים. לדברי אלשיך, לפי הדין הישראלי לא ניתן לבטל חוזה ואז לתבוע במצטבר גם השבה וגם פיצויי קיום. על כך הגישה וורנר ערעור לעליון.



בינתיים, לאחר שניתן פסק הדין של אלשיך ובטרם הוגש הערעור, ניתן בקליפורניה פסק דין על ידי בית המשפט הפדרלי בתביעה שהגישה וורנר נגד חברת הכבלים ערוצי זהב. בין ערוצי זהב לבינה נחתם הסכם זהה להסכם שנחתם עם תבל. בפסק הדין נקבע כי ערוצי זהב הפרה את ההסכם שחתמה עם וורנר, והוא חייב אותה לשלם לה סכום של 21 מיליון דולר. אלא שפסק דין זה בוטל ב-2008 על ידי בית המשפט הפדרלי לערעורים. לפי פסק הדין, ההסכם בין הצדדים למעשה לא הוארך, מכיוון שלא הושגה הסכמה לגבי הביטחונות שתמסור ערוצי זהב לתקופת ההארכה. ממילא, נקבע, לא היתה הפרה של ההסכם על ידי ערוצי זהב. בית המשפט העליון היה צריך להכריע מהן השלכותיו של פסק הדין על הסכסוך בין וורנר לתבל. השופט גרוניס קבע כי על הסכם הזכיינות חל דין קליפורניה. באשר לפסק הדין הפדרלי קבע גרוניס כי יש לאמץ את הקביעות המשפטיות שבפסק הדין גם על הסכסוך עם תבל. "פסק דין זה קובע את פרשנות ההסכם, והכרעתו משקפת את עמדת הדין הקליפורני, שהוא דין החוזה, בסוגיה זו. מניתוח זה עולה, כי על פי דין מדינת קליפורניה לא הוארך הסכם הזכיינות מעבר לשנתיים וחצי הראשונות. משכך, דין תביעתה של וורנר, הנשענת על טענה של הפרה ומתייחסת לשנים הרביעית והחמישית, להידחות". עוד קבע כי אלשיך טעתה בקביעתה כי לפי הדין הישראלי אין סעדים של ביטול והשבה יכולים לדור בכפיפה אחת עם תביעת פיצויי קיום. לדבריו, "בחירתו של הנפגע לבטל את החוזה, ועמידתו על זכות ההשבה הצומחת מכך, אינה פוגעת בעצם זכותו לתבוע גם פיצוי שיגן על האינטרס שלו כי מלכתחילה היה החוזה מקוים".



יוכמן יוצג על ידי משרד עו"ד יגאל ארנון. (ע"א 8946/04)