מאות תושבים יפוצו בשל הרחבת נתיבי איילון

שופט בית המשפט המחוזי, עודד מודריק, ביטל חלקית החלטה של ועדת הערר לתכנון ולבנייה מחוז תל אביב, שלא לפצות מאות תושבים מחולון ומבת ים על ירידת שווי דירותיהם בעקבות הרחבת נתיבי איילון. ההערכה היא כי 176 בעלי דירות יקבלו פיצויים עקב ירידות שווי הדירות שלהם, בסכומים שנאמדים ב-200 אלף שקל בממוצע לכל דירה.

השופט התייחס לשלושה עררים שהגישו 223 תושבים משכונות תל גיבורים ונאות רחל בחולון, ומרחוב התחייה בבת ים, שרובם יוצגו על ידי עו"ד דניאל כהן והיתר על ידי עו"ד עזרא קוקיא ממשרד הרטבי, בורנשטיין, בסון ושחר הררי. התוכנית להרחבת נתיבי איילון והנחת מסילת רכבת בין הנתיבים אושרה ב-98'. כתוצאה, הכביש, שהיה ברוחב של 25 מטר, הורחב ל-90 מטר והגיע למרחק של מטרים ספורים מבתי התושבים. כדי להקל את המטרד, הוקמו חומות בטון גדולות שחוצצות בין הבתים לכביש. התביעות שהוגשו טענו לירידת ערך של כ-30 אלף דולר בממוצע לדירה ב-2002. עו"ד כהן מעריך שבמחירים הנוכחיים, הפיצוי הממוצע יהיה בסביבות 200 אלף שקל.

התושבים תבעו מהוועדות המקומית לתכנון ולבנייה חולון ובת ים, משרד התחבורה, וחברת נתיבי איילון פיצויים על ירידת שווי הנכסים, אולם נדחו. משעירערו על ההחלטה בפני ועדת הערר המחוזית, קבעה זו הלכות חדשות לגבי מידת הזכאות של בעלי נכסים לקבל פיצויים עקב תוכניות פוגעות.

ועדת הערר של מחוז תל אביב חילקה את הנכסים לשלוש קבוצות: הראשונה כוללת דירות במבנים שאינם גובלים בתוכנית הרחבת נתיבי איילון. זכותם של בעלי דירות אלה לפיצויים נשללה, משום שהחוק קובע כי כדי לקבל פיצויים הנכס חייב לגבול פיסית עם השטחים הנכללים בתוכנית הפוגעת.

בקבוצה השנייה נכללות דירות הנמצאות במבנים שגובלים פיסית באיילון, אך בפועל אינן פונות אליו. מדובר בעיקר בדירות שנמצאות בשיכוני רכבת, שלהם כמה כניסות, שרק אחת מהן סמוכה לאיילון. גם במקרה זה קבעה ועדת הערר כי אין מקום לפיצוי, משום שבין אותן דירות לבין נתיבי איילון חוצצות דירות אחרות.

הקבוצה השלישית כוללת את הדירות שנמצאות במבנים שגובלים פיסית עם נתיבי איילון ופונות אל הכביש. לפי החלטת ועדת הערר, רק הן זכאיות לקבלת פיצויים בגין ירידת ערכן.

השופט מודריק בחן את המונח "קרקע גובלת", שלפיו נקבעת הזכות להגשת תביעה בגין ירידת ערך. הוא מצא כי בעוד הפרשנות כיום היא שמדובר במגרש שיש לו גבול עם התוכנית הפוגעת, לפי הרפורמה המוצעת בחוק התכנון והבנייה, רק דירות שקרובות לתחום התוכנית נחשבות לגובלות. מכאן, שהחלטת ועדת הערר שלא לפצות את בעלי הדירות מהקבוצה השנייה אינה מקובלת. לדברי מודריק, המשמעות שנתנו חברי הוועדה למונח "משקפת כנראה את השקפתם הפרטית של רוב חברי הוועדה", ובכך "חרגה הוועדה מגדר סמכותה".