לעתים כשר, אבל מסריח

>> מינויים פוליטיים הם נשמת אפה של הפוליטיקה. זהו המרכיב החזק ביותר, הרבה יותר מאידיאולוגיה וניהול יעיל של ענייני המדינה, בקיומם של מערכת פוליטית ואנשים פוליטיים.

זו הסיבה שתופעת המינוי של אנשים המקורבים פוליטית למשרות ציבוריות אינה נחלשת עם הזמן למרות המשפטים הראוותניים, החשיפות בעיתונות והנזק הרב שאזרחי המדינה משלמים על אותם מינויים. מינוי מקורבים מפלגתיים מתחלק לארבעה:



מינוי מקורבים אידיאולוגיים שמתפקידם להטות משאבים של המדינה לקהל הבוחרים או למוסדות של אותה מפלגה. הדבר מאפיין בעיקר את מפלגות הימין הקיצוני והמפלגות החרדיות. מינויים אלה חודרים בעיקר למשרדי הבינוי והשיכון, הפנים, החינוך ולרשויות פיתוח שונות ברמה הארצית והמקומית, וכל תפקידם הוא להעביר תקציבים ומשאבים לקהל האידיאולוגי של שולחיהם.



מינוי לצורך סידור עבודה. המערכת הציבורית משופעת בתפקידים שלחלקם הגדול, בעיקר ברמות הבכירות, מתלווים תנאים טובים - לשכות, מזכירות, רכב ממשלתי, נסיעות לחו"ל, השתתפות בכנסים, כבוד וקרבה לשר. רבים מהפעילים במרכזי המפלגות או קבלני הקולות לא היו יכולים להגיע לתפקידים אלה ללא קרבתם לשר או לראש העיר הממנה. באמצעות מנגנון המינויים הפוליטיים ניתן להסדיר עבורם תפקידים אלה.



מינוי לצורך קידום אינטרסים עסקיים וכלכליים. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא פרשת רשות המסים, שמגלה כיצד מערכת מנסה להשתלט על מינויים בכירים ברשות מתוך הנחה שבעתיד הם יוכלו להיטיב עם עסקיהם של המקורבים. אך אין זו הדוגמה היחידה. אין שבוע שלא נחשפות פרשיות מסוג זה במערכות ציבוריות רבות. זהו סוג מסוכן ביותר של מינוי פוליטי.



מינוי פוליטי למען מינויים פוליטיים. רוב אלה שמונו כמקורבים פוליטיים דואגים להמשיך ולשרשר את המינויים עד הרמות הנמוכות ביותר בארגון שעליו קיבלו פיקוד. אלה גורמים להרחבת תופעת המקורבים עד הנימים הדקים ביותר של השירות הציבורי - כאשר דווקא שם הפיקוח מתרופף והולך.



השיטה הישראלית, כפי שמשתקף ממשפטו של צחי הנגבי, לא הגדירה מהו מינוי פוליטי. היא הגדירה את דרכי מינוי העובדים למשרות במערכות הציבוריות, ובאשר לתפקידים שאינם חייבים במכרז הגדירה מנגנוני בחירה. שדה המינויים בשירות הציבורי הוא שדה פרוץ המהווה זירת מאבק למינוי מקורבים על חשבון קידום עובדי השירות הציבורי או קליטת האנשים הטובים ביותר מחוץ לשירות.



שימו לב, אין מינויים פוליטיים ראויים. כל המינויים הפוליטיים, למעט יוצאים מן הכלל, מתחברים לאחת מארבעת האפשרויות שצוינו לעיל. התוצאה: שירות ציבורי מושחת, לא שוויוני, לא יעיל ובזבזני. אנחנו יכולים עדיין להתרפק על העובדה כי לפחות רופאים, מורים, מנהלי בתי ספר, מדענים ובעלי מקצועות דומים לא ממונים על פי העדפה פוליטית.



לפיכך, אסור למערכת האכיפה והציבור להרפות מהלחץ הכבד נגד מינויים פוליטיים, על בתי המשפט להקשות ידיהם בנושא ועל התקשורת לחשוף כמה שיותר מינויי פוליטיים בלתי ראויים.



הכותב הוא מנכ"ל להב - לשכת ארגוני העצמאים בישראל