העליון: מזרחי-טפחות מימש מניות חברה ללא הסכמתה

>> בית המשפט העליון ביקר בשבוע שעבר את התנהלותו של בנק מזרחי-טפחות כלפי חברה לקוחה, וקבע כי לא היתה לו זכות לממש מניות של הלקוחה לצורך ביצוע קיזוז חוב אחר שלה. השופטים אשר גרוניס, מרים נאור ואסתר חיות ביטלו את פסק דינה של השופטת ורדה אלשיך וקיבלו את ערעור החברה על החלטתה לאפשר את הקיזוז.

חברת אי.סי.אמ יצרני מיזוג אוויר, שנמצאת בפירוק מאז 2003, החזיקה ב-25% ממניותיה של חברה בשם נסקר, שהחזיקה מצדה מחצית מהמניות של חברה ציבורית שמניותה נסחרו בבורסה, בשם ליטו אופסט זיו. בסוף 99' הלווה הבנק לנסקר סכום של 4.5 מיליון שקל.



במאי 2002 פתחה אי.סי.אמ. חשבון באחד מסניפי הבנק. ביוני אותה שנה הועברו 25% ממניות ליטו לחשבונה של אי.סי.אמ במזרחי. במארס 2003 מונה כונס נכסים על נכסיה של אי.סי.אמ לשם מימוש איגרת חוב לזכותו של בנק הפועלים. ביולי 2003 ניתן צו לפירוק החברה ובינואר 2005 מונה לחברה עו"ד ברוך חכים כמפרק קבוע.



במאי 2004, כפי שהסתבר בדיעבד, מכר הבנק את המניות של ליטו שהיו בחשבונה של החברה, והשתמש בתמורה לכיסוי החוב בגין ההלוואה לנסקר, לאחר שלטענתו חדלה החברה מלשלם את החוב. לטענת המפרק, הבנק נהג בחוסר תום לב כשהסתיר את מימוש המניות על ידו, ורק ב-2007, כשנמצאה במקרה יתרת זכות של 130 אלף שקל בבנק לטובת אי.סי.אמ, גילה המפרק כי החברה ניהלה חשבון נוסף בבנק וכי נמכרו על ידי הבנק מניות שהיו שייכות לה. עוד טען חכים כי לא החברה, אלא בעל השליטה בחברה, הוא שנטל על עצמו את החוב של נסקר לבנק.



בעקבות הגילוי, פנה המפרק לבית המשפט המחוזי בתל אביב וביקש להורות לבנק להעביר לידיו את כספי החברה המצויים בחשבון, כולל התמורה עבור מכירת המניות. הבנק סירב להעביר את כספי התמורה. לטענתו, הוא היה רשאי לקזז את זכותה של החברה במניות נגד החוב. הבנק גרס כי אי.סי.אמ לקחה על עצמה את החוב של נסקר.



השופטת אלשיך קיבלה בפברואר 2009 את עמדת הבנק וקבעה כי היה זכאי לקזז את המניות כנגד יתרת החוב. עוד קבעה שהחברה היא זו שנטלה על עצמה את החלק היחסי בהלוואה של נסקר. עם זאת, מתחה אלשיך ביקורת חריפה על התנהלותו של הבנק ועל הסתרת מכירת המניות על ידו במשך תקופה ארוכה. על פסק הדין הזה ביקש המפרק לערער.



השופט אשר גרוניס סבר גם הוא כאלשיך כי "התנהלותו של הבנק מול הכונס והמפרק היתה בעייתית, בלשון המעטה". הוא אף הסכים עמה כי החברה היא זו שנטלה על עצמה 25% מחובה של נסקר. ואולם, קבע גרוניס, שגתה אלשיך בקובעה שעמדה לבנק זכות קיזוז ביחס למניות.



גרוניס הסביר כי במועד מתן צו הפירוק, החברה עדיין נחשבה לבעלים של המניות והן הוחזקו עבורה על ידי הבנק שהיה נאמן למניות. מניות הן נכס, שבדומה לדירה, לדוגמה, ובשונה מכסף מזומן בחשבון, יש קודם כל לממש ולתרגם לכסף, כדי לבצע באמצעותן קיזוז של חוב. אלא שלפי גרוניס, מאחר שהחברה לא נתנה הסכמה לביצוע המימוש, ואף לא נתנה לבנק הרשאה לפני מתן צו הפירוק לפעול למימוש המניות לצורך ביצוע קיזוזים, לא היה הבנק מוסמך לממש את המניות באופן עצמאי.



לאחר קביעה זו שלח בית המשפט העליון את התיק למחוזי כדי שידון בשאלה אם כטענת הבנק רבץ על המניות משכון או עיכבון לטובתו ואם הבנק היה רשאי לממש בגינו את המניות.



(רע"א 2549/09)