אצל מחצית ממנהלי ההשקעות הבונוס מובטח

>> השבוע, בהתאם להוראת המפקח על הביטוח, פירסמו הגופים המוסדיים בשוק את מדיניות התגמול שלהם לעובדים במערך ההשקעות. מרבית הגופים בשוק קשרו בין הבונוסים למנהלי ההשקעות לבין התשואה שישיגו בנכסי החיסכון הפנסיוני שהם מנהלים. אצל רוב הגופים, בחינת התשואה תיעשה בהתאם למדד יחס (בנצ'מרק) של תשואות קופות הגמל, קרנות הפנסיה או הפוליסות שמנהלים המתחרים.

במגדל שוקי הון, למשל, הוגדר בנצ'מארק לקרן ההשתלמות קה"ל שיורכב מממוצע משוקלל של קרנות ההשתלמות הכלליות המנהלות לפחות 2 מיליארד שקל. נכון להיום, נכללים בבנצ'מרק הזה רק חמש קרנות השתלמות. הפניקס הזכירה במפורש את תשואות קרנות הפנסיה של ארבע חברות הביטוח הגדולות - מבטחים, מקפת, מיטבית עתודות והראל גלעד פנסיה - כמדד ייחוס שלפיו ייבחנו התשואות שישיגו מנהלי קרן הפנסיה שלה לצורך הענקת הבונוס.



התשואה הממוצעת אומרת שחצי מהתשואות שהושגו גבוהות מהממוצע ומחציתן נמוכות ממנו. כשמדברים על ממוצע משוקלל המתחשב גם בהיקפי הנכסים המנוהלים בכל קופת גמל, תשואה נמוכה שהושגה בקופה גדולה משאירה מעל הממוצע לא רק את מחצית מהשחקנים אלא אפילו את מרביתם. כך, מחצית ממנהלי ההשקעות מבטיחים לעצמם בונוס שנתי מעצם הגדרת הממוצע כממוצע עוד לפני שהתחילה השנה. יותר מכך, כדי לזכות בבונוס אין צורך אף להציג תשואות חיוביות. מספיק למנהל ההשקעות שהמתחרה שלו יהיה גרוע ממנו, היות שבכך ממוצע הבנ'צמארק יורד ומצבו ביחס לממוצע משתפר.



במקרים שהוזכרו, שבהם הבנצ'מארק כולל ארבעה או חמישה מתחרים בלבד, המצב אפילו עגום יותר. מספיק למנהל ההשקעות שינצח שניים מתוך ארבעה מתחרים והבונוס אצלו בחשבון. במנגנוני בונוס כאלה, הופך רעיון הבונוס מרעיון ליצירת מוטיווציה ומצוינות אצל העובד למנגנון לבינוניות ואקראיות.



פתרון אפשרי הוא להעניק את הבונוס לא על עצם הכאת הבנצ'מארק אלא על הכאתו בפער מוגדר. כך, במגדל שוקי הון קבעו שעצם הכאת הבנצ'מארק תזכה את המנהל בבונוס של משכורת או שתיים - בהתאם לסוג העובד, אך הוסיפו כי כל 0.3% של תשואה שישיג המנהל מעל הבנצ'מארק יזכה אותו בבונוס נוסף.