הבונוסים באפריקה ישראל - אתיקה עסקית פגומה

>> ההחלטה על חלוקת בונוסים לבכירי אפריקה ישראל עוררה באחרונה תגובות רבות ובצדק, שכן מדובר בחוסר הבנה עמוק של ניהול תקין, המושתת על אתיקה ועקרונות הקיימות.

הבונוסים יחולקו לבכירים עבור תקופת הזמן שבה גובש הסדר החוב הגדול בתולדות החברה, הסדר שהולדתו בהחלטות ניהוליות כושלות ושגויות. הודעת החברה לבורסה על חלוקת הבונוסים חושפת את הפערים בין המציאות הניהולית לבין הציפיות מניהול אתי ובר-קיימא. ההודעה היא על "עסקה חריגה עם נושאי משרה", שכן חלוקת בונוסים - בניגוד לדעת רבים וטובים - אכן אינה החלטה ניהולית שגרתית. לצורך זה הוקמה ועדה מיוחדת של שני הדח"צים בחברה, ואליה צריך להפנות את התהיות בדבר נאותות ההחלטה שקיבלה. ועדת התגמול לוותה בחברת ייעוץ חיצונית ובפרופסור בכיר במשק - שיטה יעילה לפיזור האחריות והיתלות באילנות גבוהים, למקרה הצורך.



חלוקת האחריות חשובה גם לאור הודעת החברה, שלפיה "בשים לב לנסיבות העניין המיוחדות... ועדת התגמול ייחסה חשיבות לקבלת נתונים גם ביחס למתן מענקים מיוחדים בחברות שנחלו כישלון עסקי ונקלעו להליכי חדלות פירעון ו/או הסדר חוב, בישראל ובארה"ב". ובעברית פשוטה: ועדת התגמול הבינה היטב שלאיש לא מגיע מענק כלשהו, אבל הרי כולם מחלקים בונוסים גם כשהם חדלי פירעון, אז איך נעז להפר את השגרה הנעימה הזאת? לכן, נסתתר מאחורי התנהלות בלתי ראויה של חברות אחרות, וכך נצדיק את חוסר האתיקה של עצמנו.



גישת הקיימות גורסת, בין השאר, כי התנהלות נכונה חייבת להתבסס על שיקולים לטווח ארוך, ולא רק על שורה תחתונה כספית בטווח הקצר. הדירקטוריון של אפריקה ישראל לא בחר בדרך הזאת. לנוכח המשבר, בחרה החברה לפעול "באופן מאומץ למימוש נכסים בהיקפים נכבדים".



החברה אכן הצליחה לשרוד, אך מהו המחיר ארוך הטווח? האם היא עלתה על דרך הניהול הנכונה ומעתה תנקוט דרכים אחראיות שיבטיחו את שגשוגה בעוד חמש, עשר או 20 שנה? לא בטוח. מה שכן ברור הוא, שחלק נכבד מנכסי החברה כבר אינו בידיה, ותוכניות הפיתוח העתידי שלה צריכות לשקף זאת. אורך הנשימה העתידי שלה נפגע, יכולתה לשגשג נפגמה, אבל לנוכח הישרדותה בטווח הקצר, היא גורסת כי המנהלים שמשרתים אותה צריכים לקבל בונוסים על המכירה "בהיקפים נכבדים" שביצעו בנכסיה.



הודעת החברה מדגישה את רצונה לשמר מנהלים אלה בשורותיה. טוב היה לו בחרה החברה לחשוף את מדיניות הניהול שלהם, כדי שגם אנחנו - המשקיעים מהשורה - נוכל להיות שותפים לתחושתה, שחשוב מאוד לשמרם. גם אילו היה מדובר בחברה פרטית, הבונוסים הללו היו בלתי מוסריים בנסיבות של הסדר חוב. אילו בחר בעל השליטה בחברה, לב לבייב, לשלם את הבונוסים מכיסו - היינו תוהים בדבר איתנות שיקול דעתו. אבל כשמדובר בחברה ציבורית, שרבים מאזרחי המדינה משקיעים בה, חלוקת הבונוסים היא צעד משולל אתיקה שרק יכול לתרום להמשך תרבות הניהול הפרוע וחסר האחריות.



קבוצה משמעותית אחרונה של מחזיקי עניין שצריכה לתת את הדין על חלוקת הבונוסים היא קבוצת המשקיעים המוסדיים. פעם נוספת הם הוכיחו שאין להם מושג מהי קיימות ומהי אתיקה, ועד כמה אנחנו רחוקים מהיכולת לבטוח בהם כמייצגי האינטרסים ארוכי הטווח שלנו כמשקיעים.



הכותבת היא חברת הוועד המנהל של שקיפות בינ"ל ישראל (שבי"ל) ויו"ר הוועדה הטכנית של מכון התקנים לתקן ניהול אחריות חברתית