>> האם ההשקעות בחברות אינטרנט על ידי קרנות הון סיכון ואנג'לים נדונות מראש לכישלון? האם אנשי הון סיכון או אנג'לים יכולים לייצר חברות אינטרנט גדולות המסוגלות להגיע למיליארדי גולשים, לרשום תשואות דו-ספרתיות ומכפילים של פי חמישה או עשרה?
נושאים אלה יוצרים את אחד הדיונים הלוהטים ביותר בבלוגספירה של תעשיית ההון סיכון האמריקאית. האיש שהצית את הלהבה הראשונה הוא דייב מק'קלור, אנג'ל ואיש עמק הסיליקון ותיק ומוכר. מק'קלור טוען כי לרוב משקיעי האינטרנט - אנג'לים, קרנות סיד, וקרנות הון סיכון גדולות - אין כל מושג בביצוע השקעות בחברות אינטרנט הפונות לגולשים רבים.
לדבריו, המשקיעים נהפכו לעצלנים ולחסרי יכולות. ניתן לראות זאת בתשואה שהם משיגים ובהיקף הפעילות שלהם. "הקדימו למות כבר, דינוזאורים פתטיים שכמותכם", כותב מק'קלור בבלוג שלו. "האינטרנט שינה את חייהם של מיליארדי אנשים ברחבי העולם. אבל רוב הקרנות ועורכי הדין עדיין סוגרים עסקות בפקס ובדואר".
מק'קלור מסביר כי סבבי פיתוח מוצרים נעשו קצרים והם דורשים משאבים מועטים יחסית. גם עלויות השיווק בחברות אינטרנט נמוכות בזכות ערוצי הפצה חדשים באמצעות האינטרנט. התוצאה היא שחברות האינטרנט לא זקוקות למזומנים רבים מקרנות ההון סיכון.
האנג'ל ששיתף פעולה בעבר עם חברות כמו פייסבוק, פייפאל ולינקדין, טוען בטורו האחרון כי קרנות ההון סיכון נעשות קטנות יותר (צעד מבורך), ההשקעות של אנג'לים בחברות סטארט-אפ גדלות (גם צעד מבורך) אבל שני סוגי המשקיעים צריכים להיות הרבה יותר חכמים וחדשניים.
ארה"ב: לממן חברות שחושבות בגדול
האם האנג'לים יצליחו במקום שבו קרנות ההון סיכון נכשלו? מנתונים על השקעות בחברות אינטרנט עולה כי חלקם של האנג'לים עולה בהדרגה בארה"ב. המצב דומה גם בישראל. ברבעון השני של 2010 יותר אנג'לים ומשקיעים זרים תפסו את מקומן של קרנות הון סיכון ישראליות.
בדיון שנערך השבוע בחממת הסטארט-אפים האמריקאית y combinator, אמר רון קונוואיי, אנג'ל מוכר בעמק הסיליקון: "אנחנו מממנים את פייסבוק, גוגל וטוויטר הבאים".
מייקל ארינגטון, עורך הבלוג טק קרנץ', אמר כי ישנם משקיעי הון סיכון בארה"ב המודאגים מכך שאנג'לים דואגים להכשיר דורות שלמים של יזמים הבונים חברות "דיפשיט" (dipshit), שיימכרו לגוגל עבור 25 מיליון דולר. לדבריו, עדיף שאנג'לים ידאגו לממן חברות שחושבות ושמבצעות בגדול.
פרד וילסון, שותף בקרן הון סיכון יוניון סקוויר ועורך הבלוג הפופולרי ביותר בתחום ההון סיכון, a vc, אינו מסכים עם ארינגטון. "אני לא יודע מה זה חברת דיפשיט. לא ראיתי כזאת. לפי היגיון זה נראה שטוויטר ופורסקוור מוגדרות גם הן דיפשיט. שתי החברות הללו יהפכו יום אחד לחברות גדולות".
עוד הוא טען כי לעולם לא ניתן לדעת מתי הרעיון המשוגע הבא יהפוך לרעיון מבריק. "כמובן שאתה עושה החלטות שיפוטיות כאלה מדי יום. אבל לרוב הן מתגלות כשגויות. אנשי הון סיכון נוטים יותר לשגות מאשר להיות צודקים", אמר וילסון.
ישראל: יותר מדי חברות, ידע מיושן
הדיון בסוגיה לא נשאר רק בזירה האמריקאית. שני אנשי הון סיכון בולטים בזירה הישראלית התייחסו לעניין חברות הענק באחרונה והציפו מחדש את הדיון הציבורי בנושא. הראשון היה מייקל אייזנברג, שותף בקרן ההון סיכון בנצ'מרק, ומי שעומד מאחורי הבלוג "שישה ילדים ומשרה מלאה".
בטור שעשה לא מעט רעש בבלוספירה הישראלית ושכותרתו "מניפסט החומוס" גורס אייזנברג כי למרות שישראל היא "אומת הסטארט-אפים" ונוצרה בה תרבות של חדשנות ויזמות, קשה מאוד לייצר כאן חברות אינטרנט גדולות. אחת הסיבות לכך, לטענת אייזנברג, היא שיש כאן יותר מדי חברות סטארט-אפ.
"העובדה שכל שני אנשים מקימים בישראל סטארט-אפ לא תוביל להקמת הפייסבוק הבא, אלא תוביל לכך שהיא תנסה להימכר במהירות. הכישרונות הטכנולוגיים כאן מפוזרים מדי, דבר שמונע מחברות סטארט-אפ מצליחות לשכור כוח אדם מיומן וליהפך לחברות גדולות", טוען אייזנברג.
עוד אומר אייזנברג כי מהנדסים ישראלים מתמקצעים בטכנולוגיות מיושנות, דבר נוסף המונע היווצרות של חברות אינטרנט גדולות. "אין חברת אינטרנט אחת בעמק הסיליקון המפתחת בדוט-נט או ב-c שארפ. אבל ב'רפובליקה הציונית של מיקרוסופט' כל המהנדסים הם תומכי דוט-נט. הצבא הישראלי הוא קולוניה של מיקרוסופט".
מיכה קאופמן, היזם מאחורי חברת האינטרנט פיבר (fiverr) מסכים. "פיתחנו את האתר בשפת רובי און ריילס, אבל מעט מאוד חברות סטארט-אפ ישראליות עושות זאת. זו שפת פיתוח שמאפשרת לקצר זמנים ולפתח אתרים שפונים לקהל רחב של גולשים במהירות רבה. אבל אין כמעט מתכנתים בשפת רובי און ריילס בישראל. זו עדיין קהילה קטנה".
אבישי אברהמי, מנכ"ל חברת וויקס (wix) המאפשרת לגולשים לבנות אתרי אינטרנט בפלאש, צוטט בבלוג של אייזנברג אומר דברים דומים: "אני לא יכול למצוא מתכנתי ג'אווה ורובי און ריילס בישראל. אני גם לא מצליח למצוא מהנדסים שיודעים לטפל במרכזי מחשוב גדולים ומסוגלים לטפל במספר רב של לקוחות. אני מוכן לשלם שכר מעולה. אני טס לרוסיה כדי למצוא כשרונות".
יעקב נר דויד, שותף בקרן ג'רוזלם קפיטל, מאמין שהסיבה לכך שבישראל לא קמה עדיין חברת אינטרנט ענק כמו טוויטר או פייסבוק היא שאין כאן מספיק אנג'לים מקצועיים. "להוציא את יוסי ורדי וג'ף פולבר, אין לנו מספיק אנג'לים בולטים. גם אני ביצעתי מעט מדי השקעות", הוא כותב בבלוג שלו vc בירושלים. "אנחנו משקיעים יותר מדי כסף בפחות מדי חברות. חסרים לנו משקיעי הון סיכון כמו יוניון סקוור ונצ'רס.
"מרבית קרנות ההון סיכון הישראליות לא מתמקדות רק באינטרנט אלא משקיעות גם בפארמה, ביוטק, תוכנה ארגונית וסלולר", מוסיף נר דוד. "אני מאשים גם את היזמים שלא מסתגלים למצב. למשל בכל הקשור לשכר. אני יודע שאפשר לקבל יותר באינטרנט. אבל אם מתכנת מחליט שלא לעבוד באינטרנט, מדוע הוא צריך לעלות 40 אלף שקל לחברה?"
"הקדימו למות כבר, דינוזאורים פתטיים ועצלנים שכמותכם"
גיא גרימלנד
4.8.2010 / 14:56