מחקר: זינוק מסוכן במחירי הרפואה הפרטית בישראל

>> מערכת הבריאות האמריקאית מוצגת בישראל לעתים קרובות כסמל האטימות והבזבזנות. זוהי מערכת פרטית, המבוססת על חברות ביטוח ותשלומים מהכיס, שהמחירים בה גבוהים והטכנולוגיה מתקדמת - אך היא מניבה תוצאות בריאות עלובות. היא מוצגת בדרך כלל כהיפוכה של מערכת הבריאות הישראלית - היעילה, החסכונית והשוויונית.



אלא שבשנים האחרונות מצטברים עוד ועוד נתונים שמספרים כי אנחנו כבר לא כה רחוקים מהאמריקאים כפי שהיינו רוצים לחשוב. למעשה, מחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, תחת הכותרת "גידול ממאיר בהוצאה הפרטית על שירותי הרפואה ובמחיריהם", חושף כי בישראל הולכת ומתפתחת אינפלציה של מחירים בשוק הרפואה הפרטי, הגולשת גם למערכת הציבורית.

עליית המחירים נגרמת על ידי הגידול היחסי בהוצאה הפרטית. עם זאת, למרות העלייה הניכרת במחירי שירותי הבריאות, לא חלה עלייה מקבילה באיכותם של השירותים - והציבור מקבל שירות ברמה דומה תמורת הרבה יותר כסף.



המחקר נכתב על ידי פרופ' דב צ'רניחובסקי, ראש תחום מדיניות בריאות במכון טאוב וחבר במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון; ד"ר רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות הנכנס, שהשתתף בכתיבה לפני שנכנס לתפקיד; וד"ר גיא נבון ממחלקת המחקר בבנק ישראל.



החוקרים מצאו כי מ-1995, שנת חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, עד 2008, עלה מדד מחירי הרפואה הפרטיים ב-87%, לעומת עלייה של 59% במדד המחירים לצרכן בשנים אלה. עוד נמצא כי ההוצאה הפרטית של משקי הבית על שירותי בריאות עלתה נומינלית בין 1997 ל-2007 ב-103%, לעומת גידול של 43% בהוצאה לתצרוכת.



"האינפלציה במחירי שירותי הרפואה מרימה ראש, בבחינת אמריקניזציה של מערכת הבריאות הישראלית. היא משמשת כאינדיקטור ראשוני, כמו לחץ דם גבוה, להתפתחויות הצפויות ברמת בריאות הציבור שעלולה להיפגע", אומר פרופ' צ'רניחובסקי. "בארה"ב חלקו של המימון הפרטי בשוק הרפואה הוא הגבוה ביותר בעולם. אך למרות העליונות הטכנולוגית וההשקעה הלאומית האדירה במשאבים, ביצועיה של מערכת הבריאות האמריקאית נחותים לעומת מדינות אחרות - כולל ישראל - במדדים כמו תמותת תינוקות ותוחלת חיים".



לדבריו, "אף שמגזר הרפואה מבטא כ-5% מהוצאות משקי הבית ו-8% מסך התוצר הלאומי, ממשלות ישראל בעשור האחרון שכחו כי אינפלציה נמוכה היא יעד נכון גם במערכת זו. ניסיונה של ארה"ב מראה כי האינפלציה במחירי שירותי הרפואה היא בחוד החנית של האינפלציה הכללית שם". אגב, עורכי המחקר מציינים כי במדינות ה-oecd, שבהן פועלות מערכות בריאות דומות למערכת הישראלית, לא קיימת מגמה דומה של אינפלציה.



"המצב עלול להיות גרוע מארה"ב"



מדוע משתוללת דווקא בישראל אינפלציה במחירי הרפואה ועלייה בהוצאה הפרטית לבריאות? האצבע המאשימה של עורכי המחקר מופנית בראש ובראשונה לביטוחים המשלימים של קופות החולים שמחזיק רוב הציבור - שיוצרים, לדבריהם, "עידוד ביקושים לשירותים פרטיים במערכת הציבורית". בישראל תמהיל פרטי-ציבורי ייחודי, בו הביטוחים המשלימים הם "חצי ציבוריים". "נזקם של אלה גדול אף יותר מנזקם של ביטוח ורפואה פרטיים, שאין בהם כל מעורבות ציבורית. כלומר, המצב בישראל עלול להיות גרוע יותר מארה"ב", נכתב בדו"ח.



עורכי המחקר מסבירים כי הביטוחים גורמים לניתוב פעילות רפואית שהיתה יכולה להתבצע במערכת הציבורית אל המערכת הפרטית. כך, למשל, הפכו הביטוחים כלי לבחירת רופא ולהקדמת תור, מכיוון שהביטוחים הפרטיים והמשלימים יכולים לממן רק פעילות המתבצעת מחוץ למערכת הציבורית. מי שנותן את השירות הפרטי הם לרוב אותם הרופאים והאחיות שעובדים גם במערכת הציבורית.



צ'רניחובסקי מסביר כיצד פועל המנגנון: "מה קורה למבוטח שמרים טלפון לקופת החולים כדי לקבוע תור לרופא מקצועי? הוא יקבל בדרך כלל תור לעוד כמה חודשים. אבל אם יש לו ביטוח משלים, אותו רופא יקבל אותו במרפאתו הפרטית מחר בבוקר. זו הסלקציה: מי שיש לו כסף לביטוח משלים יקבל שירות מיידי, ומי שאין לו - יחכה".



מבחינת המבוטח המנגנון הזה מאוד משתלם, מוסבר במחקר: הוא מקבל החזר של כ-80% מעלות הביקור אצל הרופא, ולכן הוא כמעט אדיש לתוספת ההוצאה שכרוכה במעבר לשירות הפרטי. עם זאת, מבחינת המשק מדובר בהוצאה שחלקה אינו מוצדק, כי השירות אמור היה להינתן במערכת הציבורית על ידי אותם נותני שירות.



גורם נוסף לייקור ההוצאה על בריאות היא הגידול בעלות השכר של הרופאים. "טובי המומחים עוזבים את מערכת הבריאות לטובת עבודה פרטית בשעות בהן הם אמורים להיות במחלקותיהם, ומקבלים בגינן שכר מהמערכת הציבורית", נכתב במחקר. "כאשר רופא מחסיר שעת עבודה מיום עבודה של 8 שעות, שכרו עולה ב-12.5% לשעה. מכיוון שבמערכת הבריאות השכר מהווה 70% מסך העלויות, מדובר בגידול עלויות של 8.75%. באותו הזמן, מטופלים משלמים במרפאתו הפרטית של הרופא כסף עבור שירות שהיו יכולים לקבל אם היה נשאר עוד שעה בבית החולים. למעשה, הרופא גבה פעמיים עבור אותו טיפול". לפי המחקר, עלייה נוספת בהוצאה הלאומית נגרמת מהתשתיות הכפולות שיוצרת הפעילות הפרטית.



נקודה נוספת שלא מרבים לדבר עליה היא מה שהחוקרים מגדירים "אימוץ בלתי מבוקר של טכנולוגיות". לטענתם, באשר לטכנולוגיות ותרופות, הציבור הוא "הדיוט נפחד" לעומת גופים אינטרסנטיים בעלי עוצמה כלכלית ופוליטית. כך, בעוד שקידום העלויות במערכת הציבורית מפוקח ומבוקר על ידי משרדי האוצר והבריאות ונתון לדרישה של התייעלות, קיצוצים והחלטות על הגבלת משאבים, כמו למשל הגבלת רישיונות למכשירי mri וועדת סל התרופות, "הכנסת הטכנולוגיות בשוק הפרטי היא בלתי מבוקרת לחלוטין, ויוצרת לחצים פוליטיים ואחרים על מערכת קבלת ההחלטות", נכתב במחקר.



"הבעיה היא בעיקר בנושא של התרופות", מסביר צ'רניחובסקי. "ההוצאה לתרופות היא כ-20% מההוצאה לשירותי בריאות, והנושא די פרוץ אצלנו. תרופות שטרם נרשמו באופן חוקי בישראל ועברו את כל הבקרות המתבקשות כבר נמצאות בשוק ונמכרות. המנגנון עובד כך מכיוון שבשוק הפרטי יותר קל לאמץ תרופה מאשר. התרופות מגיעות לפרטי, ולאחר מכן גובר הלחץ לאמץ אותן גם בשוק הציבורי - וההוצאה גוברת".



אותו הטיפול, יותר כסף



לאינפלציה בהוצאה על שירותי הבריאות יש לא מעט השלכות בעייתיות על אזרחי ישראל. "התושב אינו מקבל עלייה דומה ברמת השירות, למעט השיפורים הטכנולוגיים שבכל מקרה היו מתבקשים מהצמיחה הכללית", נכתב במחקר. במלים אחרות, מדובר בהוצאה גבוהה יותר עבור אותה רמה של שירות.



החוקרים סבורים כי הדבר פוגע בשוויוניות בשירותי הבריאות. "ככל שהמחירים עולים, הנגישות של השכבות הנמוכות לשירותי הבריאות הפרטיים יורדת. בנוסף, ההוצאה הפרטית לבריאות תורמת להצטרפות משקי בית למעגל העוני", אומר צ'רניחובסקי. בטווח הארוך, גם בריאותם של האזרחים עלולה להיפגע, מאחר שמעוטי יכולת וקשישים ייאלצו לוותר על צריכה של מוצרים כמו מזון בריא כדי לממן את השירותים.



צ'רניחובסקי, גמזו ונבון אינם אופטימיים ביחס לעתיד. הם סבורים כי האינפלציה שכבר קיימת במערכת הפרטית עשויה לגרור אחריה גם אינפלציה במערכת הציבורית. שכר הרופאים הוא דוגמא מצוינת לכך: מלבד העלייה בהוצאה הציבורית לבריאות בעקבות עזיבת הרופאים את מקום עבודתם בשעות ה"ציבוריות" שלהם, השכר הגבוה במערכת הפרטית עלול ליצור לחץ להעלאת השכר הציבורי. בבוררות הרופאים ב-2008 הוחלט על העלאה של 24% בשכרם, בין היתר בשל חשש מבריחת מוחות ורצון לשמור על אטרקטיביות המגזר הציבורי בעיני הרופאים.



לדעת מחברי הדו"ח, המשימה הגדולה של מערכת הבריאות היא "בקרת ההוצאה הלאומית לבריאות, בעיקר על ידי מניעת אינפלציה". המפתח לכך, לדעתם, הוא מערכת בריאות במימון ציבורי.