איך נהפכו גלי הים לאויבי המדינה?

>> מאז הקמת המדינה נלחמנו שוב ושוב באויבים מדרום, מצפון וממזרח, אבל ידענו כי לפחות ממערב אין לנו אויבים - עד שב-25 באפריל הכריזה הממשלה מלחמה על גלי הים. במסמך מדיניות תמוה הוחלט לבצר את חופי ישראל ולמנוע מהגלים להגיע לחוף, בהשקעה של 500 מיליון שקל ב-20 השנים הקרובות.

אז מה עשו הגלים שהופך אותם לאויבי המדינה? מסתבר שהם הפוגעים במצוקי הכורכר, גורמים לנסיגתם ומסכנים את הנדל"ן היקר והיוקרתי שנבנה קרוב מדי לשפת המצוק. גלי הים כמובן לא שינו את התנהגותם. מה שכן השתנה זו בנייה חסרת רסן וגזלנית על שפת המצוק, ובמקביל גירעון חול גדול שנגרם, בין השאר, מבניית מבנים בתוך הים (כמו מרינות), הגורמים לשיבושים קשים בתנועת החול ולהצרת חופים רבים.



ישראל התנהלה מאז הקמתה ביהירות גדולה מול הטבע המקומי, למשל, ייבוש אגם החולה וים המלח. כנראה שהיהירות הזו לא היתה מספיק גדולה וממשלת נתניהו החליטה לעלות מדרגה ולהילחם בתופעה הכי בסיסית של הטבע. כמו במקרים רבים אחרים, הממשלה לא מכירה בנזק שאנו גרמנו, ובמקום לנסות להסיר את גורמי הנזק או להקטין את השפעתם, היא יוצאת למלחמה חסרת תועלת, גרנדיוזית ויקרה.



בנוסף, כמו שקורה לא פעם במקומותינו, גם ההחלטה לבנות ביצורים נגד גלי הים התקבלה באופן לא תקין: ללא דיון ציבורי, ללא בדיקה ראויה של חלופות, ללא למידה מהנעשה בעולם והכי חמור - תוך ניגוד עניינים חריף של היועץ ההנדסי של אותו מסמך מדיניות. אם תשאלו את יוזמי תוכנית הביצורים, הם כמובן יכחישו כי היא למטרות נדל"ן ויאמרו שהדבר נועד למטרה נעלה - מניעת נפילה ממצוקים. ואולם זו הולכת שולל: מנפילה ממצוקי החוף ב-20 שנים האחרונות נהרג אדם אחד, ואילו באותה תקופה נהרגו כמה וכמה אנשים מנפילה ממצוקים בנגב, במדבר יהודה, בגליל ובגולן. ההבדל בין מצוקים אלה, שלא יבוצרו, למצוקי החוף הוא הנדל"ן.



לעניין יש חלופה סבירה ואפילו מקובלת בעולם, הכוללת טיפול משולב של הקטנת הנזקים מעשי ידי אדם וחיקוי הטבע באמצעות הוספת חול לחוף. וכן, בין השאר, גם פינוי הנדל"ן שנבנה בחוסר מחשבה קרוב לשפת המצוק. הרבה יותר הגיוני לשלם כסף ציבורי להחזרת הקרקע שעל המצוקים לידי הציבור מאשר לזרוק 500 מיליון שקל לים למען הגנת הנדל"ן של בעלי ההון החזקים בישראל.



הכותב הוא רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים