התיירות זורמת לירדן ולמצרים, וישראל שותקת

>> למרות פרשת המשט, למרות המתקפות הדיפלומטיות נגד ישראל ולמרות החרמות למיניהן - מספר התיירים שנכנס לישראל רק גדל והולך.

אלה נתונים מעודדים מבחינת כל מי שרואה בענף התיירות ביטוי לגאווה לאומית ואינדיקציה למצבה הבינלאומי של ישראל. ואולם לענף יש תפקיד ראשוני וחשוב יותר - זהו ענף המעסיק 90 אלף עובדים, שאחראי על תוצר שנתי של כ-10 מיליארד שקל מתיירות פנים בלבד ומכניס למדינה מטבע זר בהיקף של כ-3.2 מיליארד דולר מתיירות נכנסת מדי שנה.



ואולם אם בוחנים את הנתונים קצת מעבר לכותרת הראשית, הרי שבהיבטים חשובים אלה מצבנו הרבה פחות טוב. מי שדואג לא רק לגאווה הלאומית, אלא גם ליציבות הכלכלית של ענף התיירות, צריך להיות מודאג מאוד. הנתונים מראים שאמנם מספר התיירים עולה, אך מספר הלינות בבתי מלון יורד. מה ההסבר לפלא הזה? לא, התיירים לא עברו לקמפינג. הם רוצים מלונות יוקרה - והם מוצאים אותם בטאבה, בעקבה, בעמאן או באוניית הפאר, ומכל אלה הם קופצים לביקור של כמה שעות בישראל, אולי לילה אחד, ואז חוזרים אל מעבר לגבול או ממשיכים בשיט. כן יותר תיירים, אבל פחות הכנסות לענף.



קשה להאשים אותם. בעבר ישראל היתה המדינה המפותחת היחידה בסביבה והתשתית התיירותית שלה עלתה לאיןערוך על זו שבמצרים או בירדן. ואולם מי שביקר באחרונה במדינות אלה יודע שזה כבר לא המצב. חופי סיני ועקבה מציעים מלונות מצוינים, אזורי תרבות ובילוי והרבה אווירה. אילת לא נופלת מהם, יש לה מלונות לא פחות טובים, אך המנהיגות כיום בישראל חסרה את רוח הקרב שמפגינות שכנותיה.



בירדן ובמצרים התקבלה החלטה מלמעלה לא לתת לישראלים, ובעיקר לאילתים, לגרוף את כל הקופה. ההחלטה תורגמה במהירות ובמינימום ביורוקרטיה לעובדות בשטח - השקעות בתשתית, סיוע לתיירנים, מבצעי מיתוג, יח"צ ושיווק אגרסיביים. השחקנים החדשים בזירה הם נמרצים, זריזים ונלהבים. לידם אילת והתיירות הישראלית מצטיירות כגברת הזקנה בשכונה. הבריטי, הקנדי, האמריקאי והגרמני שמזפזפים ל-cnn רואים שם פרסומות מפתות על חופי הים במצרים, בירדן, בטורקיה, בקפריסין ואפילו במלטה - ולא את ישראל ואילת.



אילת חייבת להציע הרבה יותר מחוף ובתי מלון יוקרתיים, גם בסתיו, באביב ובחורף. אם בתי המלון יצטרכו להתקיים על בסיס תפוסת יולי-אוגוסט בלבד, הם פשוט לא ישרדו. אין שום סיבה שזה יהיה המצב. למדינות השכנות יש אמנם יתרונות בעלות העבודה שמשליכה על מחירי הלינה, אבל לאילת - שהיא חלק מהעולם המערבי - יש יתרונות משלה.



דרושה החלטה של משרד התיירות להוביל את המאבק הזה ולנצח בו. לאחר מכן דרוש תקציב שיוכיח את רצינות ההחלטה וסבסוד שיסייע לתיירנים להתחרות גם בתחום המחיר, לצד שיפור תשתיות משמעותי. דרושה תוכנית אסטרטגית ושיווקית שתגיע לסלון של כל משפחה בעולם המערבי שחושבת היכן לבלות את הנופש הבא. כשמשרד התיירות יקבל את הכלים להוביל מהלך כזה ויוציא אותו לפועל, יוכל הסומק לחזור ללחיי התיירנים הישראלים ולהבטיח הכנסות למדינה, לענף ולעובדים ובני משפחותיהם.



הכותבת היא מנכ"לית רשת המלונות פרימה