המדינה תשלם לעמוס ברנס חמישה מיליון שקל לאחר שריצה שמונה שנות מאסר וזוכה מרצח רחל הלר

המדינה תשלם לעמוס ברנס למעלה מחמישה מיליון שקל לאחר שהורשע ברצח החיילת רחל הלר בשנת 1974 וריצה שמונה שנות מאסר בפועל. ברנס השתחרר בשל התנהגות טובה. רק לאחר 28 שנים זוכה מאשמה. במהלך השנים התגלה כי ברנס נעצר כחשוד תוך שהשוטרים משקרים לבית המשפט בנוגע לעילת מעצרו, הליכי חקירתו, ממצאים מזירת הפשע ועוד. הוא הוחזק בבידוד ללא יכולת להיפגש עם עורך דין ומבלי שבני משפחתו יכלו לאתרו.[







שלושה ימים לאחר מעצרו, הודה ברנס כביכול ברצח ואף שיחזר את הרצח בפני חוקרי המשטרה. ברנס טען כבר במשפט הראשון כי הודאתו נגבתה ממנו לאחר שלא ישן במשך שלולה לילות במהלכם הוכה על ידי חוקריו וקיבל איומים שבני משפחתו ייעצרו. הוא הסביר שהודה ברצח כדי לשים קץ ללחצי החקירה מתוך מחשבה שיוכל להסביר בעתיד שהודאתו אינה אמת.



כנגדו, טענו כל חוקרי המשטרה כי הוא לא הוכה ולא נמנעה ממנו שינה. למרות ביקורת של השופטים על המשטרה, ברנס הורשע ברצח ונגזר עליו מאסר עולם. בית המשפט העליון דחה את ערעורו. בקשה שהגיש למשפט חוזר לאחר שנתיים נדחתה על ידי נשיא בית המשפט העליון דאז, זוסמן. בהמשך קצין משטרה בדימוס חשף כי בוצעו פעולות בלתי כשרות בחקירת ברנס. בעקבות כך, חקרה הפרקליטות את המשטרה ומצאה כי קיים חשש שהרשעת ברנס נסמכה על עדויות שקר המעוררות ספק בקשר להרשעתו וכי לא נחשפו בפני בית המשפט וסניגוריו ממצאים שהיה בהם כדי לזכות את ברנס.



שוטרים הודו ששיקרו במשפט. התגלה כי טביעות אצבע אחרות נמצאו על חפציה של הלר והאזור בו התקיים השיחזור לא היה האזור בו נרצחה. ב-1983 שוחרר ברנס ושנה לאחר מכן הוא הגיש בקשה שנייה לקיום משפט חוזר. בית המשפט העליון קבע כי הרשעתו של ברנס מבוססת היטב. ב-1995 התייצב אחד מחברי צוות החקירה שחזר בתשובה ומסר כי שיקר במשפט.



בקשה שלישית של ברנס למשפט חוזר נדחתה על ידי המשנה לנשיא שלמה לוין ב-1996. בקשה רביעית שהגיש ב-1999 נחתה על שולחנה של השופטת דליה דורנר שקבעה כי לאור תיקון בחוק, ניתן לקיים משפט חוזר בשלל חשש לעיוות דין. בדצמבר 2002, עם פתיחת המשפט, הודיעה התביעה על רצונה לחזור בה מכתב האישום ובית המשפט התבקש לבטל את כתב האישום שהוגש מאחר שברנס אינו מהווה כיום איום לציבור. השופט קבע כי כתב האישום יבוטל ובדעת רוב הוא זוכה.



ב-2004 הגישו ברנס ואחיו תביעה אזרחית נגד המדינה בשל רשלנות וכליאת שווא. ברנס טען כי המשטרה פעלה באופן רשלני. המשטרה טענה להגנתה כי ניתן למצוא פגמים בכל פעולה אנושית אך אין בכך כדי להעיד שהודאתו של ברנס לא ניתנה מרצון ומידיעתו האישית.



השופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי בפני בית המשפט שהרשיע את ברנס לא ניצב מידע ופרטים מהותיים שהיו ידועים למשטרה בזמן חקירתו ומשפטו של ברנס. אלטוביה אימץ את גישתה של שופטת העליון דורנר וציין: "ייתכן שחשיפתו של ליקוי זה או אחר בחקירתו של ברנס לא היה בו כדי להשפיע על תוצאות ההכרעה של בית המשפט המרשיע, אך הצטברותם של הליקויים מעידה על מכלול עובדות וטענות שלא היו ידועות לבית המשפט המרשיע בבואו לפסוק את פסק דינו".אלטוביה קבע כי המידע עשוי היה לאפשר לברנס לעורר ספק סביר בקשר לאשמתו ולהביא לזיכויו.



ברנס דרש סכום פיצוי כולל בסך 30 מיליון שקל בשל אובדן השתכרות, שלילת חירות, הוצאות משפטיות כאב וסבל והוצאות עונשיות. השופט פסק לברנס ארבעה מיליון שקל בשל שלילת חירותו. בשל אובדן השתכרות נפסקו לו 720 אלף שקל. בעבור כאב וסבל שנגרמו לו יקבל ברנס 144 אלף שקל. בשל הוצאותיו משפטיות, ישולמו לו 95 אלף שקל ובעבור עזרה לזולת 70 אלף שקל. בנוסף, תשלם המדינה שכר טרחה לעורכי דינו, אלי איתי וענבל זהר, בסך 50 אלף שקל.