בג"ץ: "המצב בו מעגלים משפחתיים וחבריים משחקים בערבוביה עם מכירת נכסי מדינה אינו תקין"

שופטי בג"ץ הביעו היום ביקורת קשה על התנהלותו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת מכירת מניות המדינה בבנק לאומי. עם זאת השופטים עדנה ארבל, מרים נאור ועוזי פוגלמן קבעו כי אין מקום להתערב בהחלטת פרקליט המדינה מלפני כשמונה חודשים שלא להעמיד לדין את אולמרט בגין התנהלותו בפרשה, בשל העדר ראיות מספיקות.



החשד הראשוני נגד אולמרט נולד מטענותיו של החשב הכללי דאז, ד"ר ירון זליכה, לפיהן אולמרט, כמ"מ שר האוצר ושר האוצר, פעל במחצית השניה של שנת 2005 להטיית הליך מכירת מניות המדינה בבל"ל לטובת קבוצת רכישה שכללה את ידידו פרנק לואי.



במסגרת הליך המכירה, ביקשה המדינה לממש אופציה שהיתה בידה למכירת מניות של הבנק לחברה הבת בקבוצת סיטי גרופ - מה שכונה עסקת סיטי בנק. מתווה העסקה כפי שהתגבשה היה כי 10% ממניות הבנק תימכרנה דרך סיטי בנק, בחלקים שווים, לשני משקיעים: המחצית האחת לחברה בבעלות משפחתו של פרנק לואי, איש עסקים מאוסטרליה שהיה מיודד עם אולמרט, והמחצית השניה לחברה שבשליטת נוחי דנקנר. במהלך גיבוש העסקה מונה אולמרט לממלא מקום שר האוצר. העסקה לא הושלמה לאחר שמשפחת לואי הודיעה כי אינה מעוניינת בה.



משפחת לואי, ובהמשך גם קבוצה עסקית שהתגבשה לצורך הרכישה ואשר לואי היה חבר בה, יוצגו בכל הנוגע להליך מכירת מניות הבנק על ידי משרד עורכי הדין גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות' - אחד המשרדים המסחריים הגדולים בארץ שבראשו עמד אז פרופ' יוסף גרוס. לגרוס קשרי משפחה עם אולמרט, שכן בנו של אולמרט נשוי לבתו של גרוס.

גיבוש נוהל המכירה של מניות המדינה בבנק נמשך גם לאחר כשלון העסקה עם משפחת לואי והתמקד באותו שלב בפניה למשקיעים אסטרטגיים, אשר מעוניינים היו לרכוש את המניות על מנת להיות מעורבים בניהול הבנק בעתיד, ובפניה למשקיעים פיננסיים אשר ביקשו לרכוש את המניות על מנת למכרן ברווח. בשלב הראשון אמורים היו להימכר 10% ממניות המדינה בבנק, כאשר לזוכה האסטרטגי הוענקה גם אופציה לרכוש 10% נוספים של מניות לאחר קבלת היתר מבנק ישראל - אופציה זו היא שעמדה במוקד חקירת המשטרה.



נוהל הליך המכירה קיבל פטור מחובת מכרז בשל ייחודיותו ובשל הצורך בהליך גמיש. כשלושה שבועות לאחר שאישר אולמרט את המתווה העקרוני של נוהל המכירה, הוא פגש באירוע חברתי את לואי. במהלך האירוע הציע אולמרט ללואי לחבור למורטימר צוקרמן, איש עסקים אמריקאי שאף עמו היה מיודד, לצורך התמודדות בהליך המכירה. ככל הנראה כך החלה להתגבש קבוצה שחבריה המרכזיים היו לואי, צוקרמן וג'וזף ספרא.



במהלך ניהול הליך המכירה נפגש אולמרט עם חלק מנציגי המתמודדים הפוטנציאליים. הוא נמנע מליידע בעניין זה את הדרג המקצועי במשרד האוצר, אשר ליווה את ההליך. בפגישות נידונו הדרכים לשינוי מבנה האופציה במטרה להקל על המשקיעים האסטרטגיים.



עיקר הפגישות והשיחות עם נציגי המתמודדים הפוטנציאליים נעשה עם עו"ד תמר בן דוד, שהיתה יועצת במשרד גרוס-חודק ושייצג את קבוצת לואי ואף היתה בקשרי חברות עם אולמרט ואשתו. על פי ממצאי החקירה, לפחות באחת הפגישות בין אולמרט לבן דוד הוא העביר לה מידע על הדיונים הפנימיים ועל כוונותיו בנושא.



בחקירת המשטרה עלה עוד, כי יום קודם למועד בו נוהל המכירה היה אמור להתפרסם, פגש אולמרט את בן דוד, נציגת קבוצת לואי, ואת מכרו עו"ד אפרים אברמזון אשר ייצג משקיע פוטנציאלי אחר. בן דוד ואברמזון ניסו לשכנע את אולמרט לשנות את תנאי ההליך ולדחות לשם כך את פרסום נוהל המכירה.



הפגישה התקיימה בלא נוכחות הדרג המקצועי ובלא ידיעתו. לאחריה פנה אולמרט לזליכה בבקשה לדחות את פרסום נוהל המכירה, מבלי שסיפר לו כי הבקשה באה בעקבות הפגישה עם בן דוד ואברמזון. ואולם, בסופו של דבר, לאחר שזליכה הסביר לו כי ניתן יהיה לבחון את תנאי ההליך גם לאחר פרסומו - ויתר אולמרט על דרישתו זו ונוהל המכירה פורסם כמתוכנן.



חקירת המשטרה העלתה עוד כי בתקופה בה ניהל אולמרט את הליך המכירה הוא פעל בדיונים שערך עם הגורמים המקצועיים לשיפור תנאי האופציה. יחד עם זאת, השינוי בתנאי האופציה זכה גם לתמיכתם של חלק מאנשי משרד האוצר, לרבות מנכ"ל המשרד דאז, ונתפס כלגיטימי. בסופו של דבר קבוצת לואי לא השתתפה בהליך המכירה ולמעשה התפרקה.



לדור: סטיה מוגבלת מן השורה



טענותיו של זליכה נבדקו תחילה על ידי מבקר המדינה, אשר העביר את ממצאיו הראשוניים, שהעלו חשדות לפלילים, ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז. מזוז פסל עצמו מלקבל החלטה בעניין והעביר את ההחלטה לידי ערן שנדר, פרקליט המדינה הקודם, שכן אחותו - עו"ד ימימה מזוז - שכיהנה אז בתפקיד היועצת המשפטית של משרד האוצר.



לאחר בדיקה הורה שנדר על פתיחה בחקירה פלילית נגד אולמרט בחשד לביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים. בתום החקירה שנוהלה על ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), הגישה האחרונה חוות דעת מפורטת שסייעה בהליכי גיבוש עמדת הפרקליטות, ועל פיה הומלץ לסגור את התיק בהיעדר תשתית ראייתית מספקת להעמיד את אולמרט לדין. ממצאי החקירה נבחנו על ידי צוות בראשות לדור, ולאחר השלמת החקירה החליט לדור לסגור את התיק.

לדור הגיע למסקנה שגם אם אולמרט פעל בפרשה זו כשהוא מצוי בניגוד עניינים - עוצמתו הייתה נמוכה יחסית, וגם אם סטה במידת מה מן השורה - הסטייה היתה מוגבלת. הוא קבע כי לא נמצא עוגן ראייתי לטענה כי אולמרט פעל לטובת קבוצת לואי ולטובתה בלבד.



עם זאת, לדור קבע כי אולמרט פעל באופן הנגוע בניגוד עניינים במספר מעגלים, מבלי שחשף את קשריו בפני הדרג המקצועי במשרד האוצר ומבלי שפעל לנטרל ניגודי עניינים אלו. המעגל הראשון: יחסי חברות עם משקיעים בקבוצת לואי - כלומר עם לואי וצוקרמן. לדור קבע עם זאת כי לא מדובר בקשר עמוק או במערכת יחסים כלכלית כלשהי עם מי מהשנים.



המעגל השני: קרבת המשפחה בין אולמרט לגרוס. לדור קבע עם זאת כי אין ראיות לכך שאולמרט ידע כי גרוס ממשיך ליהנות לאחר פרישתו מראשות המשרד מרווחיו ועל כן יש לו אינטרס חומרי במשרד. עוד קבע כי לא נמצאו ראיות למעורבות גרוס בהליך המכירה.



המעגל השלישי: יחסיו עם של אולמרט עם בן דוד שהינה ידידת משפחתו, ואשר ייצגה מטעם משרד גרוס-חודק, את קבוצת לואי. לדור קבע כי לא נמצאה ראיה מספקת לכך שבן דוד היא אמורה היתה לקבל טובת הנאה ישירה לו היתה העסקה מול קבוצת לואי מושלמת.



פרקליט המדינה הוסיף וקבע כי בנסיבות המיוחדות של הליך המכירה, עצם הפגישות בין המשיב לחלק מהמשקיעים והנציגים האחרים לרבות בן דוד, ללא נוכחות הדרג המקצועי - אינה נושאת פסול פלילי. ואולם, פן זה של התנהלות אולמרט, קבע, "יש לבחון גם על רקע מערכת יחסיו עם זליכה שלא הצטיינה בשקיפות ובאמון זה כלפי זה".



על החלטת לדור עתרה "אומץ" לבגץ, בטענה כי קיימת תשתית ראייתית מוצקה לכך שאולמרט פעל במשוא פנים להטיית תנאי מכירת הבנק תוך הסתרת ניגוד העניינים בו היה נתון. פרקליט המדינה מנגד חזר וטען כי למרות שנמצא כי אולמרט פעל כשהוא נתון בניגוד עניינים במספר מישורים בניהול הליך מכירת מניות המדינה בבנק, לא נמצאו ראיות היכולות לבסס תשתית ראייתית לאישום בעבירה של מרמה והפרת אמונים. אולמרט מצידו טען כי נהג בניקיון כפיים ובניקיון דעת מוחלט בכל הנוגע במכירת מניות המדינה בבנק לאומי.



ארבל: יותר מטעם לפגם בהתנהלות אולמרט



"נבחנו החשדות שהועלו נגד אולמרט בחינה דקדקנית, רצינית ויסודית", קבעה השופטת עדנה ארבל. "ההחלטה מבטאת את עמדתו המקצועית של מי שתפקידו, מומחיותו וניסיונו המקצועי הוא בהערכת הראיות הגולמיות, מהימנותן ודיותן. המסקנה אליה הגיע בסופו של תהליך בדיקה סדור וקפדני זהה להמלצת גורמי החקירה.



"עמדתו מנומקת ומבוססת היטב. לעומת זאת, ההשגות שמעלה העותרת אינן מבוססות על עיון בחומר הראיות: חלק מהממצאים צריך לקבל משקל רב משניתן להם, בעוד שיקולים אחרים צריכים לזכות בפחות משקל מכפי שהעניק להם פרקליט המדינה בהחלטתו. הלכה למעשה, מבקשת העותרת לבכר את עמדתה, אשר לא בוססה על עיון בראיות, על הרשות המוסמכת אשר גיבשה החלטתה לאחר לימוד הראיות וניתוחן. ברי כי זאת אין לקבל", לפי קביעתה של עדנה ארבל.



ארבל הוסיפה, כי טיעוניה של אומץ נובעים רובם ככולם מעמדתה כי כאשר מדובר.בעובד ציבור במעמד כל כך גבוה, הרי שהעוצמה הנדרשת בבחינת ניגוד העניינים - פוחתת, וכי היא דוחה טיעון זה: "מעמד ציבורי וקיומו של עניין לציבור בבירור החשדות אין בכוחם למלא חלל ראייתי יש מאין. תחושת השוויון באכיפת החוק חיונית היא לשם שמירת אמון הציבור ברשויות אכיפת החוק ולשם שימורו של המשפט הפלילי ככלי אפקטיבי להכוונת התנהגות ולביצורו של שלטון החוק. לפיכך, ההחלטה על העמדתו לדין של אלה גם אלה, חייבת לעבור את מבחן האפשרות הסבירה להרשעה. רק לאחר מכן תיבחן שאלת האינטרס הציבורי".



ואולם, למרות קביעתה כי אין להתערב בשיקול דעתו של פרקליט המדינה ובהחלטתו לסגור את התיק, מצאה ארבל בסוף פסק דינה להוסיף לנכון מלות ביקורת כלפי אולמרט: "התמונה המצטיירת מהחלטת פרקליט המדינה אינה מותירה את המעיין בה בתחושה נוחה. גם אם פרקליט המדינה מצא כי ראיות מספיקות להגשת כתב אישום - אין התמונה המצטיירת מהראיות שישנן מדאיגה. המצב בו מעגלים משפחתיים וחבריים משחקים בערבוביה כאשר על הפרק עומדת מכירת נכסי מדינה שבשוויים ובמשמעותם ליציבות המשק - אין להקל ראש, ואינו תקין.



"גם אם לא נמצאו ראיות לכך שאולמרט ביקש או התכוון לפעול לטובת קבוצה מסוימת בהליכי המכירה, בוודאי יש בהתנהלות שתוארה, ובפרט בפגישות הפרטיות עם עורכת הדין והמידע שנמסר לה, כמו גם באי תיעוד הפגישות ואי דיווח עליהן ועל ניגוד העניינים בו נמצא אולמרט, יותר מטעם לפגם.



"בחינת ההחלטה שלא להעמיד את אולמרט לדין אין בה כמובן משום התייחסות להיבטים נוספים של ההתנהלות המתוארת, החורגים מהמישור הפלילי", הוסיפה ארבל. הכוונה לכך שאין בהחלטתה משום הבעת עמדה על ההשלכות הציבוריות-אתיות של התנהלותו של אולמרט.



אמיר דן, יועץ התקשורת של אולמרט, מסר בתגובה לפסק הדין כי "מכירת הבנק נוהלה ביושר, בתבונה ובשקיפות והביאה תועלת מרובה לכלכלה הישראלית. בית המשפט העליון קבע מפורשות כי אולמרט לא ביצע דבר פלילי כפי שקבעו גם הפרקליטות והמשטרה. כל יתר הערות בית המשפט הן חוות דעת שראוי לעיין בהן, אך אינן מהוות קביעות משפטיות ואינן מטילות דופי, לא בכנות כוונותיו ולא בגישתו העניינית של מר אולמרט בהליך מכירת הבנק".