על החיוורון

>> "you've got some white hairy legs", השתוממה הסטודנטית הבריטית וחברתי לכיתה, ג'סי, והצביעה על זוג רגלי שלראשונה מזה חודשים רבים, ולאחר חורף ארוך וקשה, זכו לראות אור יום במכנסיים קצרים. ישבנו מחוץ לאקדמיה לאמנות שבה למדנו בהולנד ומסביבנו התחיל האביב לפרוח.

"אתה צריך לעשות משהו בקשר לזה", אמרה לי, עדיין בוהה ברגלי בפליאה. "כדאי שתלך להשתזף איפשהו". לא יכולתי שלא לשמוע לעצתה, וכמה ימים לאחר מכן מצאתי את עצמי שוכב בתוך מתקן מחניק, משקפיים קטנטנים תוחמים את עיני ונורות חזקות במיוחד צובעות את גופי בסגול. רגלי אמנם נותרו שעירות, אבל עם צבען הכתום החדש איש לא יכול לקרוא לי חיוור.



אבל השמחה על הגוון החדש שאימצתי לי נמהלה בחרדה קלה. השבוע פירסם משרד הבריאות נייר עמדה חדש וחד-משמעי מזהיר את הציבור מפני שימוש במיטות שיזוף, וטוען כי הוא מסוכן כמו חשיפה לשמש. המשרד המליץ לבעלי עור בהיר או מרובה שומות "לא להשתמש במיטות שיזוף ולהיות במעקב מתאים לגילוי מוקדם של סרטני עור למיניהם". ליתר האוכלוסייה המליץ המשרד לנקוט משנה זהירות.



לא רק אסתטיקה



צבע העור הוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על ההיסטוריה של המין האנושי, ושינוי הגוון של השכבה החיצונית של גופנו אינו עניין אסתטי בלבד, אלא קשור לתהליכים פוליטיים וחברתיים. החל בעליונות של אנשי הדם כחול, בני מלוכה והחברה הגבוה באירופה, שעורם הבהיר חשף את ורידיהם הכחולים והבדיל אותם משאר האוכלוסייה, וכלה בתפישה ששחור זה יפה - צבע העור תמיד העסיק והטריד את בני האדם.



בצפון אירופה, ערש הגזענות והעליונות הלבנה, נתפש כיום מי שעורו בהיר כחלש, חולה או פשוט עייף. מגזיני אופנה רבים ממליצים מדי חודש בחודשו כבר עשרות שנים למי שחפצה נפשו במראה אטרקטיבי כי מוטב לו להשחים את גוון עורו, ורבים דואגים לכך שישובו מחופשתם השנתית בעלי שיזוף הגון.



מוצאה של תפישה זו בסוף המאה ה-19 עם פרוץ המהפכה התעשייתית. בני המעמד הנמוך שהו רוב היום במפעלים סגורים ואילו בעלי האמצעים יכלו לשהות בשמש, ובכך לבדל עצמם מהשאר. חיוורון גם נקשר לבריאות לא תקינה ולמחלות כגון מחלת הילדים רככת, הנגרמת מחסך בוויטמין d (שאותו מקבל הגוף משהייה בשמש).



תעשיית השיזוף העולמית היא תחום המגלגל סכומי עתק וכולל אינספור מוצרים, טיפולים ופתרונות וכתוצאה מכך, לחברות מסחריות רבות ברחבי העולם יש אינטרס מובהק לשמר את תפישת היופי הכהה וליחצן אותו. ואולם התופעה הכלל-עולמית של ביצוע מניפולציה על צבע העור עולה לאנשים רבים בחייהם.



עם הפנים למערב



מנגד, בקצה השני של העולם, במדינות מזרח אסיה ובאופן ייחודי ביפן, יש תופעה של הלבנת העור מתוך תפישה של טוהר ואולי גם מתוך רצון להידמות למערב. מאות אלפי נשים יפניות בגיל העמידה משתמשות בקביעות במוצרים קוסמטיים שעוצרים את ייצור המלנין, גורמים לעורן לאבד מצבעו וגורמים לו בכך נזק בריאותי.



ההלבנה אינה זרה למערב ורק לפני שנתיים הואשמה חברת הקוסמטיקה לוריאל כי הלבינה את עורה של הזמרת ביונסה בקמפיין עולמי של החברה.



תופעה נוספת שמשפיעה על אופנת צבע העור של צעירים ברחבי העולם היא הפופולריות הגואה של סדרות וסרטי ערפדים, ובעיקר סדרת הספרים והסרטים "דמדומים" שבהם מככבים שני שחקנים אנמיים במיוחד. גם תופעת ילדי האימו, נערים ונערות מלנכוליים שצובעים את שערם לשחור ומאזינים ללהות אינדי רוק, מחזקת את מעמדו של הגוון החיוור באופנה.



איש אינו יודע איזה גוון עור עדיף, אבל דבר אחד בטוח: כל עוד אנשים ברחבי העולם לא יהיו שלמים עם צבע העור שעמו נולדו, ימשיכו גורמים רבים שמשכילים לנצל את חוסר שביעות הרצון הטבעי של המין האנושי להרוויח על גבנו - ועל עורנו.