>> "הלאמה", "אפליה", "רטרואקטיביות" - אלו מקצת המושגים הממלאים את דפי העיתונות הכלכלית מאז הכריז שר האוצר, יובל שטייניץ, על ייסודה של ועדה לבחינת המדיניות הפיסקאלית של ישראל בתחום אוצרות הטבע שלה. במלים אחרות, הוועדה להגדלת נתח המדינה בהכנסות חברות חיפושי הגז הטבעי והנפט ממכירת המשאבים שאיתרו.
מושגים אלה התקבעו בפולמוס שהתפתח סביב סוגיית העלאתם כן/לא של התמלוגים/המיסוי המוטלים על אוצרות הטבע. אך כמו אחרים, הם אינם אלא ביטויים מוטים, "ספינים" בלשון התקשורת, שנועדו להסיט את תשומת הלב הציבורית ממהות הוויכוח, ואף לעוות את העובדות שעליהן הוא נשען.
מי שהבינו ראשונות את ייעודה של הוועדה היו חברות החיפושים עצמן, שנאבקו קשות מאחורי הקלעים למניעת כינונה ונאלצו להתמודד עמה בפומבי, לאחר שזו יצאה אל אוויר העולם. אין מדובר כמובן במלאכה פשוטה. החברות נדרשות להתמודד עם כוונה ממלכתית וקונצנזואלית לכאורה, להגדיל את נתח הציבור בהכנסות ממכירת משאב שבבעלות המדינה. כוונה זו אינה פועלת לטובת כיסה הפרטי של פרסונה זו או אחרת, ולכן לא פשוט לשכנע את הציבור כי העדפת טובתו שלו היא טעות - ואילו ויתור עליה לטובת שתיים-שלוש חברות פרטיות, הוא-הוא המעשה הנכון לעשותו. כיצד אם כך נוהגות החברות?
1. שימוש חוזר במושג "הלאמה"
הספין הראשון והמוכר יותר שבו השתמשו ספקיות הגז הטבעי למשק היה ההשוואה למהלך המאיים, הריאקציוני והנחשל לכאורה - של ההלאמה. "הגדלת התמלוגים היא הלאמה לא צודקת" - אמר לכלי התקשורת בעלי קבוצת דלק, יצחק תשובה. "השתת תמלוגים מוגדלים היא בבחינת הלאמה או הפקעה קניינית" - הוסיף בא כוחו, עו"ד פיני רובין. אפילו חברות התקשורת הנאבקות נגד הפחתת דמי הקישוריות בסלולר החליטו לרכוב על פריט הבונטון החדש, ומנכ"ל פרטנר, דוד אבנר, טען כי "מה שמשרד התקשורת רוצה לעשות זו הלאמה".
עם זאת, השימוש במושג זה דעך באחרונה. השימוש במושג דעך ככל הנראה משתי סיבות. האחת, נעוצה בעובדה כי לאט-לאט חילחלה בקרב ציבור מקבלי ההחלטות ההכרה בכך שלא ניתן להלאים דבר השייך ממילא למדינה. רישיון הרי מקנה למחזיק בו זכות לחפש נפט או גז טבעי בלבד. חזקה מקנה לזכיין את הזכות להפיק את המשאב ולמכור אותו. ואולם בשום שלב לא הוענקה לזכיין בעלות על משאב הטבע - והמדינה אף רשאית להכתיב לו את יעדי השיווק, את קצב ההפקה ואף יכולה להפקיע מידיו את החזקה בשטח הקידוח בעת הצורך. כלומר, לא ניתן להלאים משאב טבע שנותר בבעלות המדינה.
הסיבה השנייה לצמצום נפח השימוש בהלאמה היא חרב הפיפיות הטמונה בשימוש זה. שכן אם נדרשת הלאמה - הרי שקדמה לה הפרטה. היה זה לפיכך עניין של זמן עד שיופנו הזרקורים לעבר המנגנון הפרוץ, השערורייתי ונעדר השקיפות של חלוקת שטחי המדינה לזכייני החיפושים השונים, בלא מכרז - ואף שלא בתמורה לנזיד עדשים. מכאן קצרה הדרך לתהות מי העניק לקבוצת דלק ולנובל אחזקה במספר רב כל כך של רישיונות חיפוש (16-22) - אף שהחוק מתיר אחזקה מרבית בו-זמנית של 12 רישיונות בלבד (אלא אם באישור חורג); או לתהות אם עמדו החברות בלוחות הזמנים הקשיחים שבתנאי הרישיונות.
2. הכל רטרואקטיבי
השימוש ב"רטרואקטיביות" להחלת שינויים במדיניות הפיסקאלית על מאגרי הגז הטבעי הוא דוגמה קלאסית לספין תקשורתי, כזה הכופה פרשנות מוטה אחת על מונח רב-משמעי וערטילאי. מהי משמעות טיעון הרטרואקטיביות? מהי תחולתה של הרטרואקטיביות? האם שדה גז מוכח אך שלא נקדח נופל תחת הרטרואקטיביות? האם זהו שדה פוטנציאלי שבו כבר בוצעו חיפושים מתקדמים? או אולי כל שטח רישיון באשר הוא? האם שינוי במדרגות מס הכנסה אינו בהכרח רטרואקטיבי?
"אף אחד לא אמר שהמדינה לא רשאית להעלות תמלוגים. שיעלו, אבל לא רטרואקטיבית", הנחה בשבוע שעבר את הממשלה ואת הכנסת יו"ר דלק אנרגיה, ד"ר יורם טורבוביץ'. ואולם טורבוביץ' לא חידש דבר, שכן - אם לשיטתו - החלת שינויים רטרואקטיבית היא שינוי המדיניות הפיסקאלית של כל שטח רישיון שכבר ניתן בידי המדינה - הרי שאין כל טעם בשינוי המדיניות הפיסקאלית.
כאשר כ-80% משטחי ישראל כבר מכוסים ברישיונות שניתנו לחברות חיפושים - וכשמרבית שטחי הים בעלי הפוטנציאל כבר מוחזקים בידי קבוצת דלק ונובל אנרג'י - פירוש השינוי הרטרואקטיבי אליבא דטורבוביץ' הוא החלת המדיניות הפיסקאלית החדשה על רק כמה אזורי דייג מול חופי עכו.
מאידך, רטרואקטיביות יכולה להיתפש גם כשינוי מדיניות התמלוגים רק על מאגרי גז מפותחים (דוגמת מארי-b שמול חופי אשקלון) - ולא על מאגר לווייתן למשל, שעדיין לא נקדח, וכן על עשרות מבנים גיאולוגים נוספים המצויים במשטחי רישיונות אחרים שכבר חולקו.
בנוסף, יכולה טענת הרטרואקטיביות להישלל כאשר מדובר בשינוי המיסוי. אם הפחתת מס חברות המוטל על רווחי מכירת הגז מול אשקלון לא הוציאה בעבר את דלק ונובל מכליהן - מדוע שיתנגדו כעת להעלתו ומדוע שתישלל מידי המדינה דווקא במגזר חיפושי הנפט והגז הזכות לשנותו, בעוד ששאר מגזרי הפעילות העסקית לא חסינים מכך?
הרטרואקטיביות, לפיכך, היא מונח טעון שיהפוך בקרוב למוקד הוויכוח בין ספקיות הגז לבין הממשלה. העלאת נתח המדינה מהכנסות משאבי הטבע היא עובדה מוגמרת. הוויכוח יהיה על אילו שטחים יחולו התקנות החדשות. לפיכך, יש לשים לב בפי מי נישא המושג רטרואקטיביות ולא לקבלו כמובן מאליו.
3. מדינות העולם השלישי נעלבו
"זה דבר שלא ייעשה במדינות מסודרות ומאורגנות, שרוצות להציב עצמן בשורה אחת עם המפותחות... יכולות להיות לזה השלכות הרות אסון באופן שבו המדינה תיתפש בעיני העולם. יש בזה התנגשות קשה עם המשפט הבינלאומי ועם שורה של אמנות, לרבות האמנה לשיתוף פעולה מסחרי עם ארה"ב, הצהרת ההשקעות של oecd ועוד שורה של כללים ואמנות אחרים" - כך אמר לפני כחודשיים מנכ"ל דלק אנרגיה, גדעון תדמור, ערב כינוסם של ראש הממשלה ושרי האוצר והתשתיות להכרעה באשר לעתיד ועדת ששינסקי.
הביקורת העצמית המפותחת שמאפיינת את ההווי הישראלי מהווה כר פורה למסרי "רק בישראל" המאיימים על תדמיתה. ואולם לציבור קוראי themarker לקח כמה שבועות לגלות כי מדובר ב"קלישאות חלולות", כדברי מרכז המחקר של הכנסת. זאת, לאחר שהמרכז לימד כיצד גם ארה"ב, קנדה, בריטניה ואוסטרליה הדירו עצמן מחבר המדינות המפותחות, לאחר שבחרו לשנות את הנתח שהן מקבלות מתגליות הגז והנפט בשטחן, ועשו זאת חרף "ההתנגשות הקשה עם המשפט הבינלאומי", כלשונו של תדמור.
אלסקה, כך הסתבר, שינתה את המדיניות הפיסקאלית שלה שלוש פעמים בארבע השנים האחרונות; קנדה עשתה זאת לפני שנתיים; ובריטניה משנה את מדיניותה אחת לשנתיים בממוצע. למרבה האירוניה, דווקא במדינות עולם שלישי שינויים תכופים אלה אינם אפשריים. זאת, משום שבמדינות אלה מעוגנת פעילות חברות הקידוח בחוזי חלוקת רווחים מוקדמים (psc).
4. שטייניץ הוא המטרה - לא התמלוגים
קשה להיאבק ברעיון מופשט - ועוד כזה שנועד להיטיב לכאורה עם הקורא התמים. קל יותר להילחם בעצם מוחשי, ומוטב שתהיה זו דמות של פוליטיקאי. המשימה שעומדת לפיכך בפני ספקיות הגז היא קודם כל להאניש את המאבק בהעלאת השתתפות המדינה בהכנסות הגז. הפרסונליזציה של אידיאת חגיגות הגז היא לפיכך שעומדת מאחורי המשוואה של "תמלוגים = שטייניץ; שטייניץ = תמלוגים". שר האוצר היה אמנם זה שכונן את ועדת ששינסקי חרף הלחצים שהופעלו עליו, ואולם מרגע שזו החלה בעבודתה - היא כבר משרתת אינטרס ציבורי רחב יותר שבו מצדדים קהלים רבים ומגוונים יותר. העלאת שיעור השתתפות המדינה בהכנסות ממכירת משאבי הטבע היא לפיכך אינטרס לאומי המשותף לכלל הציבור, ואינו תלוי בקיומו של אדם בודד.
ניסיונן של ספקיות הגז לתלות את הקמת הוועדה ואת מסקנותיה באדם אחד - נועד לשרת שלוש מטרות: 1) הרתעת מקבלי החלטות אחרים לצדד בשינוי המדיניות הפיסקאלית נוכח המחיר הפוליטי שיהיו עלולים לשלם בגין כך. 2) הוזלת המהלך, המוצג כמעין גחמה שנועדה לשדרג את תדמיתו הצולעת של פוליטיקאי מותקף, ולא כמהלך מתבקש נוכח השינוי הדרמטי בתנאי השוק. 3) העמדת מסקנות ועדת ששינסקי בסיכון, שכן פגיעה בשטייניץ עשויה להשליך על הסיכויים ליישם את המסקנות המקצועיות שתנפק.
5. לערב את המצרים
מי שדיפדף השבוע בין דפי כמה מן העיתונים הכלכליים לא יכול היה להימנע מהרמת גבה. אלה התמלאו משום מה בהתנצחות בין קבוצת דלק לבין ספקית הגז המצרית המתחרה emg סביב סוגיית העלאת המיסוי בישראל. זאת, בטענה כי emg זוכה לפטור מפלה ממס - אף שכל דלק מיובא לא מחוייב בישראל במס.
גרירת הוויכוח הפנימי שבין גוף ממלכתי לבין קבוצת דלק ונובל אנרג'י אל המגרש המדיני - אינה חדשה. כבר לפני עשור יצאו שתי החברות בקמפיין ציבורי מושקע שקרא להעדפת "גז טבעי כחול לבן", לאחר שהפסידו ל-emg במכרז רכש הגז של חברת החשמל.
אלא שכיום אין מדובר במאבק בין ספקיות על מכירת גז, אלא בספין. כזה שנועד להסיט את העיסוק הלגיטימי בהגדלת השתתפות המדינה במשאביה הטבעיים - ולדמותו להקניית עדיפות לגז השכנה הערבית מדרום. עדיפות שהיא בגדר בגידה באינטרס הלאומי-ביטחוני.
למעשה, emg מציעה כבר כיום מחיר גז זול יותר מאשר שותפות ים-תטיס או תמר. לא מפני שהיא נהנית מהקלות מס כאלה או אחרות, אלא משום שהיא צריכה להציע מחיר אטרקטיבי יותר כדי שלקוח ישראלי יעדיף גז שמקורו במצרים - על פני גז ישראלי.
לחלופין, דלק ונובל אנרג'י גובות פרמיה גבוהה עבור העובדה שהן מספקות את הגז שמול חופי ישראל - ולא גז שאספקתו תלויה בחסדי השלטון המצרי. התחרות בשוק הגז הטבעי היא שקובעת את תמחור הגז, ולכן גם אם מעניקה המדינה הקלות במס ל-emg - יש בכך משום שירות האינטרס הלאומי. בכך פועלת המדינה למניעת שוק מונופוליסטי, שיביא להאמרת מחיר הגז הנמכר למשק, כפי שדלק ונובל עשו בעת ש-emg איחרה באספקת הגז שלה. יתרה מכך, המדינה תידרש להטבות גדולות יותר אם תרצה להביא ספק גז טבעי שלישי למשק (יבואן lng למשל), וכבר הביעה נכונות להתחייב להן באמצעות רכישה מובטחת של גז, למשל.
6. דין התמלוגים - כדין מחיר החשמל
לפני כחודשיים נחשף ב-themarker כי שותפות תמר דרשו מחברת החשמל שבחוזה רכש הגז החדש שעליו תחתום ייכלל מנגנון שיאפשר את ייקור מחיר הגז המוסכם בהתאם לשינוי המדיניות הפיסקאלית בתחום משאבי הטבע. כלומר, להסכים לעגן בחוזה רכש את ייקור מחיר החשמל לציבור - במידה שייהנה יותר ממכירת משאבי הטבע שבבעלותו. חברת החשמל דחתה דרישה זו - מה שלא מפריע כיום לחברות הפעילות בשוק להמשיך ולנפנף באיום זה במאבקן התקשורתי.
אין סיבה לקביעת תקדים שלפיו ספקי החברה יוכלו לשנות את מחירי הסחורה בהתאם לשינויים במדיניות הפיסקאלית במשק - ואין שום סיבה להיענות למשוואה כזו בשוק תחרותי. האיום שמפזרות ספקיות הגז שלפיו להעלאת התמלוגים תהיה השלכה ישירה וחד-חד ערכית למחיר הגז שתספק לשוק - ומכאן, למחיר החשמל לציבור - הוא מופרך, אך גם מדאיג. למרבה האירוניה, דווקא טיעון זה מדגיש את חשיבות התחרות בשוק הגז הטבעי - גם במחיר הקלות במס.
7. תחזיקו אותנו, אנחנו עוזבים
כמה עיתונים היטיבו בסוף השבוע לעמוד על הלך רוחו של מנכ"ל נובל אנרג'י, צ'ארלס דייוידסון, בצאתו מן הפגישות שקיים עם שרי הממשלה. "מאוכזב מאוד", נטען בעיתון אחד. "נעלב" - אוזכר באחר. "ויה דולורוזה" - תיאר מקורב לחברה את מסע המנכ"ל בישראל.
מוטיב ההתקרבנות (מלשון "קורבן") הוא חידוש מרענן בקו התקשורתי שבו נוקטת נובל. הוא נועד ככל הנראה להרחיקה מהתדמית הכוחנית שדבקה באחרונה בספקיות הגז. עם זאת, אין למהר ולרחם על ספקיות הגז - או להיבהל מאיומיהן. יהיו גזירות ששינסקי אשר יהיו, אף חברה עסקית לא תעזוב רישיונות בעלי פוטנציאל כולל לתגליות בהיקף של 1.55 טריליון מ"ק גז טבעי (1,550 bcm) בשווי של מאות מיליארדי דולרים. היא תילחם בכל כוחה בזירה הפוליטית והתקשורתית כדי להבטיח שינויים מינוריים ככל הניתן ותעתור לבג"ץ כדי לצמצם את תחולתם - אך לבסוף תעדכן את המודלים הפיננסיים בהתאם לשינויים שיואשרו, ותיישר קו.
ישראל של היום צדה כבר את עיני עולם חיפושי הנפט והגז - ואין כמו מי שהעלתה את ישראל על המפה כדי לדעת זאת.
מצביעי הליכוד שולטיםםםם!!!
>> רפרוף קל על שורות הטוקבקים באתרי האינטרנט מלמד כי תנועת הליכוד רושמת כנראה ימים של עדנה בזירה המקוונת. כל תוכן הנגוע בנושא התמלוגים גורר שורת "מצביעי ליכוד מאוכזבים" - שזנחו במפתיע את ההתנצחויות העבשות סביב מורשת ז'בוטינסקי ואת הוויכוחים השחוקים בנושא חזון ארץ ישראל השלמה, והתפנו לאיים בסגירת חשבונות פוליטית עם ראש הממשלה ושר האוצר שלו במרכז המפלגה.
זאת, בין היתר, משום ש: "לא משנים כללי משחק כלכליים באמצע", "המדינה חזירה ותאבת בצע", וגם "שכחה מה הציונות ?! ומה זה גז כחול לבן?", רחמנא לצלן. אין כמובן טעם באיתור מקור הטוקבקים ובהתחקות אחר כותביהם. די להתרשם מן הנוסח האחיד של התוכן המופיע בהם, שחוזר במידת מה על סעיפי "דף המסרים" המשוער שהופיעו לעיל. "אני כמשקיע מאוכזב מאוד מהליכוד, בחיים לא אצביע יותר ליכוד, הכיצד ייתכן ש-emg פטורה ממסים" - היטיב אחד הגולשים להגדיר מחדש את מצע המפלגה שלו (לכאורה).
דף המסרים של חברות הגז: כך נשכנע את הציבור לוותר על חלקו בתגליות
אבי בר-אלי
8.8.2010 / 7:05