"אף בכיר כאן לא מספיק אמיץ כדי להגיד: 'אני מרוויח רק 100 אלף שקל בחודש'"

>> הדיון על שכר הבכירים בישראל מסעיר גם את פרופ' יוסי יסעור, מומחה ומרצה לתורת ההחלטות מהמרכז האקדמי רופין, ולא רק מכיוון שלדבריו מדובר פשוט בשחיתות. "אני בטוח שלא כל המנכ"לים הם אנשים בלתי-חברתיים", הוא אומר. "הם לא רעי לב וגם לא תאבי בצע. הם לא רגישים לעובדיהם פשוט כי נקודת ההתייחסות שלהם מתחילה ונגמרת במנהלים אחרים. מנכ"ל של בנק מסוים לא יכול לקבל את העובדה שמנכ"ל אחר מרוויח יותר".



לטענת יסעור, רוב המנהלים הם אנשים רציונליים בדרך כלל, אבל נושא המשכורות נמצא לחלוטין בתחום הרגש וכולל תחרות, קנאה וסוגים שונים של חולשות אנוש. "פעם אמרו שרופאים שובתים לא בגלל המשכורת שלהם, אלא בגלל ששכר האחיות עלה", אומר יסעור. "אם שילמת 60 דולר עבור חדר במלון וגילית שזה שלן בחדר לידך שילם 40 דולר תרגיש רע, אף ששום דבר לא השתנה בחדר. במשכורות מנהלים זה הרבה יותר קיצוני". היית מצפה שאנשים בדרגים האלה ידעו להתגבר על חולשות אנוש ויחשבו בין השאר על מה זה עושה לחברה שלהם, ולחברה בכלל.

"זה היה נכון לו היתה פה מנהיגות. רוב המנהלים כאן לא מספיק חזקים כדי להגיד: בסדר, אני פראייר, מרוויח רק 100 אלף שקל לחודש. קיימת פה קבוצה של אנשים שחיה בבועה של עצמה, ולא מעניין אותה כמה מרוויח העובד ששכרו הכי נמוך בחברה. מעניין אותם רק דבר אחד: מצבם מול אחרים במעמדם". אתה מציע לא לצפות למנהל בעל שיעור קומה שיקום וישבור את המעגל?



"שמעתי שניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, לא לוקח משכורת כי יש לו די והותר. גם אם זה נכון, זה לא מספיק, כי הוא לא עשה את זה כשצריך היה לוותר על משכורות גבוהות כשעבד בתחום ההיי-טק. במגזר הפרטי אין כאן אנשים בעלי שיעור קומה שיעבדו בשביל דולר בשנה, גם אם הם לא זקוקים לאגורה עד סוף ימיהם. ההשוואתיות ותחושת הפראייר מנהלות אותם". למה פראייר? אפשר להסתכל על זה מהכיוון החיובי של התרומה.



"יש הבדל משמעותי בין מישהו לארג' לפראייר. עשו מחקר מעניין בין עורכי דין בשיקאגו. הציעו להם לתת ייעוץ לחסרי יכולת תמורת סכום מופחת - רובם סירבו. כשהציעו להם לעשות את זה ללא תשלום - רובם הסכימו. זה ההבדל בין להרגיש לארג' לפראייר. אנשים לוקחים פה משכורות עתק כי במקום להגיד 'אני חושב על החברה שלי', הם עושים השוואות מגוחכות ומרגישים פראיירים". האם רק הרגולרטור יכול לתקן מצב כזה?



"לו זה היה תלוי בי, הייתי קובע חוק שממשלת ישראל לא סוחרת עם חברה שהשכר הכי גבוה שהיא מעניקה הוא לא גבוה מפי שניים משכרו של נשיא המדינה. רוצים לתת יותר? אין בעיה, אבל ממשלת ישראל לא נוגעת בגופים שמשלמים למנהלים סכומים כל כך גבוהים.



"הגיע הזמן להפסיק לחשוב במושגים של כורי פחם באירלנד במאה ה-19, כשלאנשים לא היה אוכל ונתנו תמריצי כסף. היום לכולם יש לחם, והדיון הוא על עובי החמאה - ויותר מדי חמאה זה מגעיל".



רעה חולה נוספת, לפי יסעור, היא הדו"ח הרבעוני, שאותו היה מעדיף לבטל לחלוטין. "בדיקת מנהל לעתים כה תכופות יוצרת מצב שבו הוא לא יכול לעבוד על ממוצעים, אלא צריך לחשוב בטווחים קצרים כדי שהדו"ח יראה טוב. ככה מפטרים 200 איש כדי להוכיח הורדת עלויות לטווח קצר ואחר כך שוכרים אותם מחדש". ובכל זאת, זה כלי מדידה מרכזי.



"כי הוא נותן לדירקטוריונים הרגשה מוטעית של בקרה ויכולת לתקן. דירקטוריון שבוחן דו"חות רבעוניים יוצר מצב שבו הוא דוחף את המנהלים לקחת הימורים, שלהבדיל מלקיחת סיכונים, אין בהם תהליך קבלת החלטות רציונלי אלא התנהלות לקראת המדידה, ולא בהכרח לפי מה שנכון לארגון. דירקטוריון כזה גם ייתןהרבה פעמים משכורות עתק לא מוצדקות" האם להערכתך דברים ישתנו בקרוב?



"אני לא יודע אם הרגולציה באמת תעזור, אבל אני מניח שהתרבות תשתנה. אנחנו חיים היום בעידן הלא רציונלי שמביא איתו חשיבה על ערכים וסולידריות, ולא רק על כסף. אולי מהסיבה הזו שכר המנהלים נהפך לנושא כל כך בוער. אני אופטימי כי יש לי תחושה שיותר אנשים קשובים לזולת ומבינים שיש מקום לרווח עם נשמה, ולא רק עם דם. אתה לא חייב להעמיד קופאית שמונה שעות על הרגליים כדי לספק את בעלי המניות".



"מנהל צריך לדעת מה מרגש את עובדיו"



לטענת יסעור, מנהל טוב מבין את נפש עובדיו לעומק. "אני בז וסולד מעבודה תלוית תגמול בכל הרמות כי אנשים לא באים לעבודה בגלל הכסף, אלא בגלל שהם אוהבים את העבודה שלהם", הוא אומר. "אני לא מדבר על עבודות ברמות הנמוכות יותר שם תגמול כספי הוא חשוב, אלא על עובדי הידע שמגיעים למשרד לממש יכולות, לספק סקרנות ולמצוא אתגר. מחקרים רבים כבר הוכיחו שעובד צריך להתפרנס בכבוד, אבל המוטיבציה הכספית נעלמת מעל שלב מסוים של שכר הוגן. הדרך לשמור על עובד רענן ובעל מוטיבציה לא עוברת דרך הבונוס". דרך מה היא כן עוברת?



"משכורות טובות, תנאי עבודה נוחים ללא סמלי סטטוס ואופציות - לא בגלל הערך הכספי שלהם, אלא דווקא כסמל לשותפות". לא תמיד אפשר לממש אופציות, לפעמים הן לא שוות את הנייר שעליו נרשמו.



"נכון, אבל האופציות הן רק כלי אחד. הדבר שחשוב באמת הוא לתת לאורך זמן ביטויי הערכה כתוצאה מהצלחה, ודווקא כאלה שלא ניתנים במשכורת. מנהלים חושבים שהם ייתנו בונוס כספי לכולם פעם בשנה וייצאו ידי חובה. הם עושים לעצמם עבודה קלה במקום לעשות את הדבר האמיתי ולהכיר את עובדיהם.



"אם אתה נותן משכורת טובה אתה לא צריך לתת בונוס בכסף, אלא דווקא בונוסים אישים לאורך השנה. מנוי זוגי לאופרה שעובד שלך אוהב מאוד, למשל, או קורס יוקרתי שהוא תמיד רצה. בונוסים כאלה ימנפו הרבה יותר גבוה את המוטיבציה של העובד לטובת הארגון". איך אתה יודע שזה מה שהעובד רוצה?



"אתה מדבר איתו על בסיס קבוע ומכיר אותו. מנהל שלא יודע מה מרגש את העובד שלו הוא מנהל רע". מה עוד יכול לסייע להעלאת המוטיבציה?



"לבטל את שעוני הנוכחות. שעון נוכחות מגיע מתפישה שעובד מגיע לעבודה לגנוב אותך, ואתה חייב לעקוב אחריו כל הזמן. ואולם, אם עובד בא כדי לממש את יכולותיו, צריך לתת לו סביבה תומכת ונעימה ולא מדכאת ומפקחת".



"מחקר במינהל עסקים זה סוג של זיוף"



באחרונה עלה על המדפים ספרו החדש של יסעור תחת השם הצבעוני, "גם לכם לא היו מים חמים?". ביותר מ-200 עמודים שכתובים בשפה פשוטה וברורה מתאר יסעור מאות דוגמאות לתהליכי קבלת החלטות בתחומים שונים, ומוכיח שוב ושוב כי בני אדם וחשיבה רציונלית הם לעתים קרובות שני דברים שונים לחלוטין.



בשנים האחרונות, מאז זכה פרופ' דניאל כהנמן בפרס נובל על מחקרו בתורת המשחקים, מתפתחת והולכת האסכולה של קבלת החלטות, כשהישראלים תופסים בה מקום של כבוד. אחד השמות המובילים הוא פרופ' דן אריאלי, שחי בארה"ב ב-20 השנים האחרונות, חוקר באוניברסיטת דיוק ומגייס תקציבי מחקר בכמיליון דולר בשנה.



מנהלים שרוצים לדעת יותר על המניעים לתהליכי חשיבה ישמחו לקרוא את מה שיסעור מכנה "מדריך למניעת כשלים בקבלת החלטות". ואולם, אף שכתב כבר יותר מספר אחד, טוען יסעור כי הוא לא פה כדי לחקור.



"במחקר במינהל עסקים יש סוג של זיוף", הוא אומר. "אונסים מודלים מתמטיים על מודלים אנושיים. גם עקומת ביקוש והיצע זו המצאה מטופשת. כבר הוכח שלרוב לא ניתן לחזות לפיהן התנהגות אנושית כי זו לא רציונלית. שיח כלכלנים, זה כמו שיח רבנים - יש להם מודל סגור, ומי שמחוץ לאוהלה של תורה לא מבין מה הם רוצים".



אז למה בכל זאת לבוא ללמוד מינהל עסקים?



"יש הרבה מה ללמוד במינהל עסקים כל זמן שלא מסתמכים על תיאוריה, מודלים מתמטיים או עקומות, אלא על התנהגות אמיתית. תחום קבלת ההחלטות שאני עוסק בו רלוונטי מאוד לשיווק למשל, כי תמיד תלוי איך שואלים את השאלה.



"כשתלמיד שואל את הרב, למשל, אם מותר לעשן בזמן תפילה, עונה לו הרב: כמובן שלא. ואולם, אם התלמיד ישאל אם אפשר להתפלל בזמן העישון, הרב יענה לו שאפשר תמיד".



nihul@themarker.com