לשון הרע פוסחת על הרשת

>> סוגיות לשון הרע מעולם לא היו קלות לפתרון. כפות המאזניים מתנדנדות לא מעט בניסיון להבחין בין לשון הרע לחופש הביטוי, לפני שמתקבלת פסיקה בבתי המשפט.

מצד אחד, תלוי שמו הטוב של האדם שלגביו נאמרו או נכתבו הביטויים המיוחסים, ומנגד עומד חופש הביטוי, שבמקרים רבים כולל אף את זכות הציבור לדעת. עם השנים נהפכה הסוגיה סבוכה עוד יותר מכיוון שאנו חיים בעולם תקשורתי שבו כל אחד יכול להיות שחקן תקשורת ותביעות לשון הרע במסגרות אינטרנטיות שונות הן כבר לא עניין חדש.



באחרונה קבע בית משפט השלום בחיפה כי פרסום שלילי בפייסבוק יש בו כדי להיחשב ללשון הרע מהפן הפלילי שבו. בפסק דין אחר, לעומת זאת, נקבע ש"אמת בפרסום" מהווה הגנה מפני לשון הרע והוצאת דיבה גם כאשר האמת הופצה בהודעת sms. כעת נודע כי נבחנת אפשרות לתקומה מחודשת של "חוק הטוקבקים" השנוי במחלוקת, שיתיר את חשיפת זהותם האמיתית של כותבי תגובות העוברים על הוראות חוק איסור לשון הרע וימנע מהם את האפשרות להסתתר מאחורי חוק הגנת הפרטיות. כלומר, הטוקבקיסטים ייאלצו לשאת באחריות לתגובותיהם. עם זאת, השילוב בין הליכי חקיקה אטיים וקדמה טכנולוגית מהירה מעמיד כיום את מערכת המשפט במצב שבו תיאלץ להכריע בסוגיות חדשות באמצעות חוקים ישנים, שבמקרים מסוימים אינם מתאימים לעידן התקשורת הדיגיטלית.



חוק איסור לשון הרע נחקק ב-65'. החוק חל על אמצעי תקשורת, ובכלל זה עיתונים, רדיו וטלוויזיה, ומגדיר לשון הרע, בין היתר, כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.



בעידן החדש, הרשתות החברתיות והטוקבקים מציעים עדכונים שוטפים בכל נושא. אתרים רבים מציגים את עצמם כמקורות חדשותיים המציעים תחרות הולמת לעיתונות הכתובה ואף מחזיקים ביתרונות לא מבוטלים לעומת התקשורת הכתובה והמשודרת. ואולם גם ב-2010 עדיין קיימת נטייה שלא לראות באתרים אמצעי תקשורת (כפי שהוגדרו בחוק איסור לשון הרע) וכפועל יוצא מכך, עורכי האתרים אינם נחשבים אחראים על התכנים המתפרסמים באתרים ועלולים להיחשב לשון הרע, ובכך קיימת בעיה.



עורכי האתרים הם המחליטים מה ראוי לפרסום באתר שלהם, ולכן יש להטיל עליהם את החובה לבדוק ולבחון אם התכנים עומדים בגדר הוראות הדין בישראל או לא. אם האתרים רוצים ליהנות ממעמד מקצועי ואמין כזה של העיתונות הכתובה, עליהם לשאת באותה מידה של אחריות כאשר הם המאשרים פרסום המוגדר כלשון הרע והם אלה שביכולתם למנוע אותו.



החשיפה של הרשת מלווה לא רק במתן חופש ביטוי כמעט לכל אדם, אלא גם ביכולת לגרום נזק אישי ותדמיתי גדול לאנשים פרטיים, כמו גם לחברות ועסקים. לכן מתחייב תיקון לחוק שיהפוך את אתרי האינטרנט לחלק מהמדיה המסורתית ויחייב עורכים, מנהלים ובעלי אתרים באחריות על הדברים המתפרסמים בהם, ממש כשם שניסו תומכי חוק הטוקבקים לעשות.



הכותב הוא בעל משרד עורכי דין